הקברניט
מרגל בן 70 שאוהב מכוניות ספורט: 5 דברים שלא ידעתם על ה-U2
מטוס הביון המפורסם הומצא עוד לפני הקסטה והדיאט קולה, ועדיין מצליח לספק מודיעין בצורה שלוויינים וכטב"מים לא מצליחים. איך נולד ה-U2, כיצד קיבל את הכינוי המוזר "גברת הדרקון" ומה הוא חיפש פה בארץ בשנות החמישים?
שלום, כאן הקברניט; ב-1 באוגוסט 1955 המריא המטוס הכי סודי בעולם מהבסיס הכי סודי בעולם לטיסת הבכורה שלו. הוא עוצב לרגל גם אחרי המדינות הכי דרוכות ומוגנות מהיכן שלא יוכלו לפגוע בו. למשל, בעזרתו עוקבים האמריקאים אחר פרויקט הגרעין האיראני ועד תפוצת בסיסי המחבלים במזה"ת, לומדים על התחמשות סין ועוד.
היום נכיר את ה-U2, "גברת הדרקון", ונלמד איך מטוס שהומצא עוד לפני הדיאט קולה והקסטה מצליח לעשות דברים שאף לוויין וכטב"מ מתקדם לא יכול - עם חמישה דברים שאולי לא ידעתם עליו.
1. הוא נולד כדי להציל את העולם
כן, זו לא הגזמה: בשנת 1951 ישבה ועדת חוקרים בארה"ב וניתחה את היכולת לגלות ולסכל מראש מתקפת פתע בסגנון פרל הארבור, שתגיע הפעם מברית המועצות.
אם יצליחו הסובייטים להפתיע, יהיה המחיר בלתי נתפס: מתקפת פתע שכזו תהיה מאוד גרעינית, תגרור מתקפת תגובה באותו המטבע, ותטיל את העולם לפינג-פונג אטומי בסופו רוב הערים יהפכו לפסולת בניין בוערת ורדיואקטיבית - סביבה מאוד לא נוחה לכל מי שאינו ג'וק.
וכדי שלא יקרה שארה"ב תפענח לא נכון את הפעילות הרוסית ותפתח במלחמה בטעות, נדרש מודיעין מצולם ודאי. ולכן, ישבו בצוות המחקר גם מהנדסים ומומחי אופטיקה, כמו ממציא הפולארויד אדווין לנד - וניסו להבין איך אפשר לראות מרחוק את הכנות האויב.
בגלל שלוויינים עוד היו על שולחן השרטוט, הוחלט לפתח מטוס ריגול ייעודי - כזה שיטוס בגובה 70,000 רגל, רום אליו אף מטוס יירוט לא יוכל להגיע ואפילו המכ"מ הרוסי יתקשה לעקוב אחריו. אנחנו מדברים על יכולת שלא היתה לאף מדינה, וממשלת ארה"ב הגדירה בתור הפרויקט הסודי ביותר שלה.
ה-CIA ניהלה אותו, וכשהתברר שאין איפה לעשות טיסות ניסוי בלי איזה מרגל שיציץ מהגדר, לקחו השפיונים אגם יבש שנמצא 20 ק"מ הליכה בגיהנום לוהט מהכביש הקרוב ביותר, אזור כל כך נידח שאפילו קקטוסים מתביישים לצמוח בו - ושם הקימו את בסיס גרום לייק. היום הוא מוכר בתור אזור 51, ויש סביבו אגדות על צלחות מעופפות; בהזדמנות, אספר לכם מה באמת נמצא שם.
הפרויקט נקרא אקווטון, ובמקור נבחן עבור המטוס עיצוב די סטנדרטי: גוף מאוד צר עם כנף עליונה ארוכה, תחתיה בתי מנועים נפרדים. הוא נראה כמו גרסה של המפציץ B47 שעברה דיאטת כאסח והחברה שנבחרה להוביל את הפיתוח היתה בל.
אבל חברת לוקהיד נתקלה בפרויקט והתאהבה: היו לה גם רעיונות יצירתיים עבורו, וגם רצתה לבנות קשר עמוק עם הממשלה בתחום הפרויקטים המסווגים; אנחנו מדברים על זמנים בהם הפרנויה הלאומית מחקה את מגבלות תקציבי הביטחון.
קלי ג'ונסון, גאון תעופה זוהר והאדם שהפך את לוקהיד לשם נרדף לחדשנות אווירית, הקים צוות של 81 איש וביחד עבדו על מטוס בתצורת דאון: גוף דקיק ומינימלי, כנפיים ארוכות וישרות כמו של אלבטרוס, ומשקל ממש אפסי.
העיצוב של ג'ונסון איפשר לא רק חתימת מכ"מ קטנה יותר שתקשה על מעקב, אלא גם טיסה מעל לגובה הנדרש; לפי הערכות, ביכולתו להגיע לגובה של יותר מ-80 אלף רגל; כמעט רבע הדרך לחלל.
קודם לכן, התמחו ג'ונסון ולוקהיד במטוסים עתירי-ביצועים: מטוס היירוט P38, חלוץ מטוסי הקרב הסילוניים בארה"ב P80, מטוס הנוסעים המהיר קונסטליישן ועוד.
אבל פה החליטו לשים דגש על יעילות - ומטוס הריגול החדש אמנם זכה לקצת התנגדות מצד נציגי חיל האוויר בגלל צורתו החריגה, אך ב-CIA התאהבו בו, והוא נכנס לשירות תחת השם U2. למה U? כי זה שם שמציין Utility, שימוש כללי - והמטרה היתה לשמור על חשאיות מוחלטת.
גם ראשוני הטייסים שלו נדרשו להתפטר מתפקידם בחיל האוויר ולהתגייס לסוכנות הביון כעובדי קבלן, וחיו חיים כפולים: אף אחד לא ידע מה הם עושים והיכן, והמשפחות קיבלו סיפורי כיסוי שהסבירו את הנסיעות התכופות והארוכות לחו"ל. אמרנו: המטרה היא למנוע מלחמת עולם, ובשביל זה גם הבעל הכי טוב באמריקה ישקר לאשתו.
כדי לשרוד בגובה החריג, קיבלו הטייסים חליפות מיוחדות לשמירה על לחץ ואספקת חמצן - שבהמשך הגיעו גם לאסטרונאוטים.
מהר מאוד קיבל המטוס את הכינוי "דרגון ליידי", שם מיזוגני שמשמעו אישה אסייתית תחמנית. למה? כי היה מאוד קשה להטסה, וכל טעות היתה יכולה להוביל לאיבוד שליטה; מבין 104 מטוסי U2 שיוצרו, 37 אבדו בתאונות.
2. הוא ממריא על אופניים, טס בלי סוף ונוחת עם מכונית מירוץ
כדי לחסוך במשקל קיבל ה-U2 סידור גלגלים מאוד חריג: במרכז הגוף ישנו כן נסע אחד עם שני גלגלים בגודל רגיל, ובאחורי הגוף - עוד גלגלצ'יק פצפון, שנראה כאילו מישהו שדד זנב של פייפר.
תחת הכנפיים יש עוד שני גלגלי עזר זעירים שמכונים גלגלי פוגו, ונועדו רק להרים את הכנף מהאספלט; כשה-U2 מתחיל לרוץ על המסלול, הם מתנתקים ונופלים. הריצה על המסלול מהירה מספיק כדי להשאיר את המטוס יציב, וכך הוא עולה לאוויר.
והוא מאוד אוהב להישאר שם: זה אחד המטוסים הכי יעילים בעולם. ל-U2 יש עילוי טבעי עצום שמאפשר לו לטוס רחוק בפחות אנרגיה, ולהגיע לטווח של יותר מ-11,000 ק"מ. כך נשלחו המטוסים מבסיסים בטורקיה לעומק רוסיה וחזרה, או גיהצו גבולות ארוכים בקלות למשימות של 12 שעות ויותר.
עד כמה אוהב ה-U2 לטוס? אחת הדרכים למדוד עילוי טבעי היא יחס גלישה, כלומר כמה מטרים יכול מטוס לדאות קדימה על כל מטר של גובה שהוא מאבד. למשל, ל-F16 יש יחס גלישה של 6:1. אצל ה-U2, היחס הוא 23:1, אפילו 30:1.
משימות הביון נשענו במקור על מערך של שתיים עד שלוש מצלמות שישבו בתא מאחורי הקוקפיט, ותיעדו אזור אנכית או אלכסונית. המצלמות סרקו בצורת מטוטלת וכך נוצר רצף תמונות שיחידות הפענוח חיברו לפנורמה גדולה - או צילמו באופן ממוקד אזור עניין בודד.
עם הזמן שודרגו המערכות והמטוס קיבל מארזים בכנפיים שמכילים מכ"מ SAR שסורק שטח עצום מרחוק, סנסור תרמי עוצמתי בחרטום, מערכות ליירוט תשדורות מכ"מ ולגבו הוצמד מערך אנטנות לוויין שמשדרות בלייב את מה שהוא מוצא מכל פינה בעולם.
אך החלק הכי מסובך בכל משימה תמיד יבוא בסוף: ה-U2 פשוט לא אוהב לנחות. טייסים מספרים שאין מטוס צבאי יותר קשה להנחתה, ובצדק: עם סידור הגלגלים הבעייתי, הכנפיים הארוכות והראות המוגבלת מהקוקפיט מאוד קשה לשמור על יציבות בשלבי הנחיתה האחרונים. ולכן, אל כל U2 שמגיע לנחיתה נצמד מנחה קרקעי שנוסע אחריו במכונית, ואומר לטייס אילו תיקוני כיוון לעשות.
ובגלל שהמטוס נוחת ביותר מ-200 קמ"ש וצריך ממש להיצמד, משתמש חיל האוויר האמריקאי רק במכוניות ספורט חזקות. בפיפטיז לקחו שברולט אל קמינו משודרגת, אחריה פורד מוסטנג, והיום זה בעיקר שברולט קמרו; טעם טוב ברכב יש לגברת.
3. המטוס מאוד סיבך את ארה"ב
כבר בתחילת שירותו של ה-U2, הצליח לרשום כמה הצלחות משמעותיות מאוד. למשל, עזר ל-CIA ללמוד שכוח המפציצים האטומיים של בריה"מ הרבה יותר קטן וזניח ממה שהוערך, סיפק פרטים חיוניים על התקדמות פרויקט הטילים הבליסטיים שלה - ובהמשך חשף את פריסת הטילים הגרעיניים בקובה, מה שהוביל למשבר בינלאומי חריף.
במקור המשימות הכי מסוכנות של ה-U2 לא היו אמורות להתבצע בידי טייסים אמריקאים - אלא בידי צוותים של מדינות חסות: כבר ב-1958 הוקמה "טייסת החתול השחור" בטייוואן ובה 26 טייסים מקומיים והוקצו לה 19 מטוסים, והוכשרו גם טייסי 2U בריטים ויוונים.
למה? כדי שארה"ב תוכל להכחיש כל קשר במקרה של הפלת U2, רק זה חסר לה - שהסובייטים יראו זאת בתור אקט מלחמתי ואז אהלן וסהלן מלחמת עולם שלישית.
אבל ב-1 במאי 1960 החליט הגורל להתערב, ומטוס U2 שחלף מעל בסיס רוסי נפגע מטילי נ"מ מדגם S75, שאף אחד ב-CIA לא חשב שיוכלו להגיע לגובה שלו. מדובר בטעות היסטורית: טילים כאלה כבר פגעו במטוס ביון מדגם קאנברה שבעה חודשים קודם לכן, ובגובה נמוך ב-10,000 רגל מזה בו שייט ה-U2.
המטוס הסודי צלל לאדמה וטייסו, האמריקאי פרנסיס גארי פאוורס, נטש ונשבה בידי הסובייטים. בתחילה הכחישה וושינגטון שנעלם לה מטוס צבאי, עד שנחשף הטייס האובד במסיבת עיתונאים במוסקבה. האירוע הסב מבוכה אדירה לארה"ב, שנאלצה לעצור לחלוטין את טיסות הביון מעל לרוסיה. המטרה העיקרית שעבורה תוכנן המרגל המעופף נמנעה ממנו, והיו שטענו שההפלה הקפיצה את המתח בין המעצמות וקירבה אותן למלחמה.
אך ה-CIA לא תוותר על היכולת להציץ למדינות אחרות בעומק שטחן רק בגלל שהמטוס לא יוכל להשיג את המטרה שעבורה פותח במקור; סוכנות הביון פשוט התמקדה בטריטוריות אחרות: סין, צפון קוריאה, מזרח אירופה והמזרח התיכון.
מדינות הגוש הסובייטי הרבו לירות טילי נ"מ אל המרגלים המעופפים, שאמנם טסו בצורה זהירה יותר והשתמשו בסנסורים ארוכי טווח - אך עדיין קרה שמטוסים נפגעו ממארבי הגנה אווירית, בזכות שיפורים שנעשו במכ"מים ומערכות ההנחיה של טילי ה-S75. בתמונה שאתם רואים פה למטה מוצגות גם הריסות ה-U2 של פאוורס, וגם לא פחות מארבעה מטוסי U2 שיצאו מטייוואן והופלו בידי הסינים.
עד היום הופלו שבעה מטוסי U2 מאש אויב; חמישה טייסים טייוואנים ואחד אמריקאי נהרגו. כמו כן, קרה שטייסים נהרגו בגלל תקלות תוך כדי מבצע - במקרה אחד נהרג טייס בגלל בעיה במערכת החמצן בדרכו לצלם את בסיסי הקומוניסטים בקובה.
4. המטוס עובד הרבה אצלנו בשכונה
בתמונה פה למטה מופיע בסיס של חיל האוויר העיראקי, שהותקף במלחמת המפרץ וצולם בידי U2 שנשלח לראות מה נהרס ומה נשאר; זו דוגמה למשימת הערכת תוצאות תקיפה (BDA) שמבצעים מטוסי הריגול האמריקאים בעת מלחמה.
אבל ה-U2 מסתובבים באזורנו הרבה לפני כן, עוד משנת 1956: לקראת מבצע קדש צברו ישראל, צרפת ובריטניה כוחות וארה"ב לא עודכנה בדבר התוכנית לתקוף את שטח סיני, אך גיחות U2 איפשרו לאמריקאים לדעת מה מתבשל שלושה ימים לפני הפלישה.
צילום של בסיסי מצרים, סוריה, ירדן ועיראק איפשר למודיעין האמריקאי לקבל מושג על תפוצת מטוסי הקרב והמפציצים מתוצרת בריה"מ, וגם על פעולות הרבה יותר ממוקדות כמו הגעת משלחות בכירים, הדגמה של מכ"מ חדש או אפילו שינוי במבנה חפירת מערכי ההגנה.
גם מדינת ישראל קיבלה ביקורים תכופים של גברת הדרקון: בסוף הפיפטיז חדרו מטוסי U2 לשמיים שלנו, והדאיגו את חיל האוויר שהתקשה לעקוב אחריהם.
לפי הערכות, ניסו האמריקאים לנטר את היערכות צה"ל, ולעקוב אחר בנייתו של מפעל טקסטיל מאוד מפורסם בקרבת דימונה.
ה-U2 מסתובב במזה"ת גם כיום ומנטר את בסיסי רוסיה, את מחנות האימונים של המחבלים, את משלוחי הנשק מאיראן ואת ספינות הריגול הסיניות - כולם מסייעים למודיעין האמריקאי להבין אילו קונפליקטים מתפתחים פה באזור.
5. המטוס חיוני גם בעידן הלוויינים וכטב"מי הריגול
למרות שעברו 70 שנה מטיסת הבכורה של ה-U2 והעולם השתנה עשרת מונים, יש דברים שהוא עושה טוב יותר מכל פלטפורמה מתקדמת. למשל, לוויינים לא יכולים להחליף אותו, משום שהם טסים במסלול קבוע, וכל אויב פוטנציאלי יכול לדעת שהם בדרך ולדחות ביום-יומיים תרגילים וניסויים.
לעומת זאת, מטוס הריגול יכול להגיע מכיוון לא צפוי, ולנטר מטרה גם ממרחק של מאות ק"מ, מחוץ לגבול המדינה הרלוונטית; כשאתה טס מאוד גבוה, קל לראות למרחקים. יתרון אחר על הלוויינים הוא היכולת של ה-U2 להחליף בין סוגי סנסורים: מצלמות, מכ"מים, אנטנות וכן הלאה.
המטוס מאוד מודולרי, וצוות מיומן יכול להעביר אותו בין סוגי ביון שונים תוך שעות ספורות. כדי להחליף סנסור ללוויין צריך להגיע אליו, וזה לא משהו שאפשר לעשות מהיום למחר בלי שסופרמן עושה אצלך מילואים.
ומה עם כטב"מים? לארה"ב יש כלים כמו הגלובל הוק - כטב"מ ריגול ענק, הגדול בעולם, בעל מוטת כנפיים של מטוס נוסעים. ביכולתו לשהות ימים שלמים באוויר, ולטוס למרחק כפול משל המטוס הוותיק.
אבל מדובר בכלי עם מערכות שבנויות כחתיכה אחת וגם אצלו מאוד קשה ויקר להחליף סנסור. כמו כן, ה-U2 נושא ציוד ריגול במשקל כפול, וטס הרבה יותר גבוה מכל כטב"מ רלוונטי. הוא גם חלש יותר ויקח לו יותר זמן להגיע לאזור משימה, ואף לטפס לגובה השיוט המקסימלי שלו.
האמריקאים מתכננים להוציא את ה-U2 לפנסיה ב-2026, אך זו החלטה שלא אופתע אם תידחה או תבוטל: פשוט אין כרגע אף כלי שיכול להחליף את המרגל הקשיש על כל יכולותיו. חלק מהמשימות שלו צפויות לעבור לכטב"מ החמקן RQ180, אך גם הוא נושא פחות ציוד וטס יותר נמוך.
יתכן שבעתיד יעברו המשימות שלו אל ה-SR72, מטוס היפרסוני שמפתחת לוקהיד מרטין ואמור לטוס במהירות של טיל בליסטי, אבל לשירות הוא לא ייכנס לפני 2030. נראה שכל עוד ירצו האמריקאים לשמר את כל יכולות הביון המעופפות הרלוונטיות, הם תקועים עם גברת הדרקון.
אבל אתם יודעים? זה לא דבר רע, ואף אפשרי טכנית: כל ה-U2 שנמצאים בשירות עברו שורת שדרוגים וחיזוקי מבנה שמשאירים להם יותר מ-75% משעות השירות שלהם. לפי אתר לוקהיד מרטין, צי המטוסים יכול למשיך לטוס בקלות עד 2040. וכך לא מן הנמנע שה-U2 ימשיך לשוטט בשמי העולם, ולחשוף עוד הרבה סודות בעתיד. שימרו על עצמכם, היו עירניים וננצח.
