ציר הכסף
"הכסף שהעולם הערבי שופך על כדורגל עדיין לא מיתרגם להצלחה על הדשא"
בפרק חדש של הפודקאסט ציר הכסף דיברנו על ההישג האדיר של העולם הערבי: 7 נבחרות ישחקו במונדיאל הקרוב; למרות הכסף הגדול שקטאר וסעודיה השקיעו בענף, הנבחרות שלהן עדיין רחוקות מהרמה של אירופה וצפון אפריקה; וגם על מרוקו המפתיעה
בפרק חדש של הפודקאסט ציר הכסף דיברנו על המונדיאל שנפתח מחר, על נבחרות העולם הערבי שמשתתפות בו ועל הקשר בין המצב הגיאו-פוליטי להישגים על הדשא. "איראן זו אומה משוגעת על כדורגל, עם מסורת אדירה ועם הופעות לא מעטות במונדיאל, אבל מבחינתה הליגה המקומית באיראן – היא בבעיה", אומר דורון פסקין, פרשן כלכליסט. "פיפ"א הקפיאה 33 מיליון דולר לאיראן, וזרים לא יכולים להגיע. זה לא רק שחקנים, אלא גם מאמנים ומומחים. לשחקן האיראני, מוכשר ככל שיהיה, אין את המעטפת הטקטית כדי להגיע הלאה. בגלל שאין זרים, יש תחרות מאוד גדולה בשוק האיראני על כשרונות מקומיים. גם בהיבט הכדורגל אנחנו רואים איך המצב הפוליטי משפיע על מצבה של איראן".
העולם התרגל שהכסף הגדול של המפרציות – בעיקר קטאר וערב הסעודית – זורם בין היתר גם לעולם הספורט, אבל זה עדיין לא מיתרגם להצלחה בטורנירים גדולים. "הכסף הערבי בכדורגל העולמי הוא הרבה יותר גדול ממה שמייצרות הנבחרות", אומר פסקין. "לקראת המונדיאל פורסמה רשימת שוויים של נבחרות, מתוך 17 מיליארד דולר, שווי 7 הנבחרות של העולם הערבי מגיע אולי למיליארד דולר. אבל אנחנו כן יודעים שהעולם הערבי משפיע על הכדורגל העולמי – בין אם זה באירוח טורנירים, ברכישת מועדונים או בחסויות. בינתיים זה לא בא לידי ביטוי באיכות הנבחרות".
למה נבחרות מצפון אפריקה מצליחות להגיע להישגים במונדיאל בעוד שמדינות עם הון רב כמו קטאר וסעודיה פחות? "אנחנו רואים שכסף בכדורגל זה לא אומר הכל", אומר פסקין. "במדינות ערביות, בעיקר המפרציות, הכסף בספורט הוא גם כלי לגיוון כלכלי, אבל גם ליצירת תודעה, להשיג 'עוצמה רכה'. במפרציות זיהו שהחיבור של כל כך הרבה קהל והכסף שלהן – יכול לתת להן את המיתוג ואת ההשפעה שהן רוצות.
"המפרציות הן אומות שאוהבות כדורגל, אבל אין להן את המסורת ואת התשתית שיש בצפון אפריקה או באיראן. ועדיין אי אפשר לזלזל במה שעשתה קטאר – היא בנתה אקדמיה גדולה לכדורגל, ועם האמצעים שלה היא מביאה לשם את הרופאים והמאמנים הטובים ביותר. ב-2019 קטאר זכתה באליפות אסיה, שזה הישג לא מבוטל, והיא באמת מנסה לבנות מסורת מסוימת והיא בכיוון הנכון".
גם סעודיה, שעתידה לארח את מונדיאל 2034, משקיעה רבות בכדורגל – ובמאמצים למשוך את השחקנים הגדולים לליגה המקומית, כמו כריסטיאנו רונאלדו. "הסעודים החליטו למתג את הליגה כאחת המדוברות בעולם, והצליחו להביא זרים משמעותיים בזכות קרן ההשקעות הציבורית. השאלה היא האם זה נותן יכולת לפתח גם את הכשרון המקומי? את התשובה לזה נראה כנראה במשחקים הקרובים".
לצד הכסף הגדול, התקווה הגדולה של העולם הערבי היא בכלל מרוקו - הנבחרת הערבית הראשונה שהגיעה לחצי גמר במונדיאל בקטאר. "מרוקו היא מעצמת כדורגל, ומובילה גם מבחינת שווי השחקנים בסגל שלה", אומר פסקין. "מרוקו היא גם הפתעה – היא לא משופעת במשאבים, היא מבוססת במידה רבה על חקלאות לא יציבה, אז היא דוגמה נהדרת לאיך מדינה לא חזקה כלכלית הופכת לאימפריית כדורגל. ההתאחדות לכדורגל במרוקו הצליחה לייצר תשתית – השחקנים גדלים באירופה אבל הם חוזרים לשחק אצלה בנבחרת. במודל דומה הצליחו גם אלג'יריה ותוניסיה – שהן נבחרות חזקות. יכול להיות שהסיבה היא הקשר ההיסטורי לצרפת ששיחק כאן תפקיד, כי במצרים המודל הזה פחות עובד , גם בין היתר בגלל המצב הכלכלי".
