ניתוח
חודש למלחמת איראן: מדינות המפרץ כבר איבדו כ-1% מהתמ"ג
סעודיה, קטאר ואיחוד האמירויות ספגו פגיעה קשה בהכנסות האנרגיה והתעופה. קרנות ההון הריבוניות מספקות רשת ביטחון אך לא מדובר בכסף שזמין מיידית. הלקח הכואב: גם הכלכלות העשירות בעולם אינן חסינות מפני שיתוק גיאופוליטי
חודש ימים אחרי פרוץ המלחמה מול איראן, התקוות לגיוון כלכלי שאפיינו את מדינות המפרץ בשנים האחרונות התחלפו במציאות כואבת. בעוד העולם מתמקד במחירי האנרגיה בבורסות לונדון וניו יורק, במפרץ עצמו מבינים כי הנזק אינו מסתכם רק במחיר החבית. עבור שלוש המעצמות הכלכליות של האזור - סעודיה, איחוד האמירויות וקטאר - החודש האחרון היה שיעור צורב במגבלות הכוח הכלכלי ובשבריריות של תשתיות היצוא. אף שאין עדיין דו"ח רשמי המאחד את כלל ההפסדים, הצלבת נתונים מהשטח מעלה תמונה מדאיגה. שלוש המדינות הללו לבדן כבר ספגו נזק ישיר ועקיף שנאמד ב־20-25 מיליארד דולר. מדובר לא רק באובדן הכנסה, כי אם בסדק עמוק שנפער במותג הכלכלי היוקרתי ביותר במזרח התיכון - המותג של יציבות בעידן של חוסר ודאות.
לב הבעיה נעוץ בשיבוש הדרמטי במצר הורמוז, עורק החיים שדרכו עוברת בימים כתיקונם כחמישית מצריכת הנפט העולמית. הצניחה בתנועה במצר, מכ־20 מיליון חביות ביום לפחות מ־10% מהיקפה הרגיל, יצרה אפקט דומינו שחנק את שרשראות האספקה האזוריות. על פי הערכות של סוכנות האנרגיה הבינלאומית, מדינות המפרץ נאלצו לקצץ בחישוב מצרפי לפחות 10 מיליון חביות ביום מהייצור המתוכנן. המצור הלוגיסטי הזה חשף את התלות המוחלטת של האזור בנתיבי ספנות צרים והוכיח שגם הכלכלות העשירות בעולם אינן חסינות מפני שיתוק גיאופוליטי.
סעודיה: עדיין נשענת על נפט
בערב הסעודית, המדינה הגדולה והמשפיעה ביותר באזור, המכה הכלכלית מורגשת היטב בלב תעשיית האנרגיה. הממלכה נאלצה לחתוך את ייצור הנפט מ־10.4 מיליון חביות ביום בפברואר ל־8 מיליון חביות בלבד במרץ. כאשר מחיר חבית ברנט עומד על כ־113 דולר, מדובר באובדן הכנסה גולמי של למעלה מ־8 מיליארד דולר בחודש אחד בלבד, וזאת רק בתחום הנפט הגולמי. אם מוסיפים לכך את השבתת טרמינל יצוא הגפ"מ בג'ואיימה ואת הנסיקה בעלויות הביטוח וההובלה הימית, הנזק הסעודי בחודש הראשון מטפס לכ־10 מיליארד דולר. עם זאת, סעודיה הוכיחה כי ההשקעות ארוכות הטווח שלה בתשתיות עוקפות היו מוצדקות. היכולת להגדיל במהירות את היצוא דרך נמל ינבוע בים האדום, שהגיע לקיבולת של כ־5 מיליון חביות ביום בסוף מרץ, שימשה כשסתום ביטחון קריטי שמנע קריסה מוחלטת של זרם המזומנים לממלכה.
אולם החוסן התפעולי הסעודי איננו מעיד על חסינות כלכלית. תקציב המדינה לשנת 2026 כבר נבנה על הנחת גירעון של כ־44 מיליארד דולר, שהם כ־3.3% מהתמ"ג, והחוב הציבורי צפוי היה לזנק לרמה של כ־430 מיליארד דולר. למרות המאמצים של יורש העצר מוחמד בן סלמאן לגוון את הכלכלה במסגרת חזון 2030, המציאות בשטח מראה כי המדינה עדיין נשענת על נפט עבור 54% מהכנסותיה. המשמעות היא שכל חודש של לחימה מאלץ את ריאד לבחור בין האטה של פרויקטי הענק השאפתניים שלה לבין הגדלת גיוס החוב בשווקים הבינלאומיים, כדי לא לכרסם במהירות רבה מדי בעתודות ההשקעה של קרן העושר הציבורית PIF.
איחוד האמירויות: פגיעה קשה בתעופה
באיחוד האמירויות התמונה מורכבת ושונה. בעוד הנזק הישיר מתפוקת הנפט קטן מזה של סעודיה ונאמד בכ־3 מיליארד דולר בחודש, הפגיעה האמיתית באמירויות היא במודל הכלכלי שביסס את דובאי ואבו דאבי כמרכזים עולמיים של תעופה, לוגיסטיקה ומסחר. הנתונים המגיעים מחברות התעופה הלאומיות חושפים את עומק השבר. קבוצת אמירייטס מדובאי חזרה רק לכ־75% מהקיבולת הרגילה שלה, בעוד אתיחאד מאבו דאבי פועלת במחצית מהקיבולת וחברת הלואו־קוסט פליי דובאי צנחה לשליש בלבד. בהתחשב בכך שחברות אלו מגלגלות מחזורי ענק של עשרות מיליארדי דולרים בשנה, הפגיעה הישירה בענף התעופה לבדו בחודש הראשון של המלחמה נאמדת ב־2.5-1.5 מיליארד דולר. כשמוסיפים למשוואה את השיתוק בתיירות הנכנסת, ביטול כנסים בינלאומיים ושיבושים קשים בנמל פוג'יירה האסטרטגי שמחוץ להורמוז, הנזק הכולל המוערך לאמירויות מטפס ל־6 מיליארד דולר. האמירויות אולי פחות פגיעה מקטאר בתחום האנרגיה, אך היא חשופה הרבה יותר לזעזועים במגזרי השירותים והמסחר, שעליהם נבנה הסיפור הכלכלי שלה.
קטאר: ההלם גלש לשוק ההון
המקרה הקשה ביותר מסתמן בקטאר. עבור האמירות הקטנה, המלחמה איננה רק שיבוש לוגיסטי, אלא מכה ישירה בעורק החיים המרכזי של המדינה — יצוא הגז הטבעי הנוזלי (LNG). ההודעה הדרמטית של חברת קטאר אנרג'י על עצירת הייצור והכרזת "כוח עליון" סימנה תחילתו של משבר שעלול להימשך שנים. מנכ"ל החברה הודה כי הפגיעה בתשתיות מחקה כ־17% מכושר היצוא השנתי של המדינה, נזק שמתורגם לאובדן הכנסות של כ־20 מיליארד דולר לתקופה של שלוש עד חמש שנים. יש לזכור שקטאר נשענת על גז ונפט עבור כמעט 80% מהכנסותיה. בנוסף, חברת התעופה קטאר איירווייז שותקה כמעט לחלוטין ופעלה בשיא המשבר בקיבולת של 20% בלבד, דבר שמוסיף נדבך של הפסדים כבדים למאזן הלאומי הנאמדים ב־8-5 מיליארד דולר בחודש הראשון בלבד.
ההלם הקטארי לא נעצר במסדרונות חברת האנרגיה אלא גלש במהירות לשוק ההון. הבורסה הקטארית מחקה כ־13 מיליארד דולר משווייה מאז החלה המלחמה, כאשר משקיעים מוסדיים זרים מיהרו למכור נכסים ולצאת מהשוק. מדד המניות שלה צנח בלמעלה מ־8% בחישוב חודשי, נתון המשקף את הפאניקה שאחזה במשקיעים לנוכח הפגיעה בתשתית ה־LNG. זוהי מכה פיננסית שמעמידה למבחן את יכולתו של הבנק המרכזי בדוחה לתמוך במטבע המקומי ולשמר את אמון השווקים במערכת הבנקאית.
למרות התמונה הקודרת, חשוב לזכור כי לשלוש המדינות יש גב פיננסי בדמות קרנות העושר הריבוניות שלהן. עם נכסים מנוהלים בהיקפים דמיוניים - כ־915 מיליארד דולר בקרן ה־PIF הסעודית, למעלה מ־900 מיליארד דולר בקרנות של אבו דאבי (מובאדלה ו־ADQ) וכ־580 מיליארד דולר בקרן ה־QIA הקטארית — יש להן אורך נשימה כלכלי. כספים אלו נועדו בדיוק לרגעים כאלה: הם מאפשרים לייצב בנקים, לפצות חברות ממשלתיות ולממן יבוא חיוני, גם כאשר זרם ההכנסות מהיצוא נקטע.
עם זאת, הכסף הגדול של קרנות העושר אינו מהווה תרופת פלא. הקרנות אינן פועלות כחשבון עובר ושב זמין. חלק ניכר מהנכסים מושקע לטווח ארוך בנדל"ן גלובלי, בחברות טכנולוגיה ובתשתיות במערב, ואינו ניתן להנזלה מהירה ללא הפסדי עתק. לכן, הנטייה הטבעית של המדינות היא לפנות לשוקי החוב. סעודיה, שכבר תכננה להגדיל את חובה כדי לממן את חזונה הכלכלי, תמשיך להנפיק אג"ח וסוקוק (אג"ח אסלאמיות) בקצב מוגבר. האמירויות, בזכות הדירוג הגבוה והאמון של המשקיעים, תוכל לגייס הלוואות בתנאים נוחים יחסית כדי לשמור על נזילות. קטאר, לעומתן, עלולה למצוא את עצמה משתמשת יותר בנזילות הפנימית של קרן העושר שלה כדי לסתום את החור התקציבי שיצרה הפגיעה המתמשכת בייצור הגז.
בסופו של החודש הראשון למלחמה, מפת הנזקים מתבהרת. סעודיה ספגה את המכה הגדולה ביותר במונחים דולריים אבסולוטיים, אך היא מחזיקה ביכולת ההתאוששות הפיזית הטובה ביותר בזכות נתיבי העקיפה שלה (בהנחה שהחות'ים לא ישבשו אותם). איחוד האמירויות ספגה פגיעה קשה פחות באנרגיה אך כואבת בהרבה במותג הכלכלי המגוון שלה, ואילו קטאר היא הנפגעת הגדולה ביותר מבחינה אסטרטגית, עם נזק לתשתיות הליבה שילווה אותה שנים קדימה. העושר האדיר של המפרץ, שאיבד במלחמה כ־1% מהתמ"ג, יאפשר למדינות הללו לצלוח את המשבר ולמנוע פאניקה רחבה, אך הוא לא יוכל להשיב בבת אחת את תחושת התנופה הכלכלית שאפיינה את האזור בעשור האחרון.
