ניתוח
ממקלט בטוח למותג פגום: המלחמה זיעזעה את כלכלת איחוד האמירויות
הקפאה אפשרית של מיליארדי דולרים בנכסים איראניים המוחזקים בבנקים באמירויות מאיימת לחשוף את המערכת הבנקאית המקומית לטלטלה משמעותית. לכך מצטרפים החששות מבריחת השקעות זרות ופגיעה במעמד המדינה כמוקד משיכה לחברות בינלאומיות
הדיווחים אתמול על תקיפת מתקן ההתפלה בשטח איראן על ידי חיל האוויר של איחוד האמירויות, בתגובה למטחי הטילים והכטב"מים שספגה המדינה בשבוע האחרון, מסמנים הרבה יותר מאשר הסלמה צבאית. עבור המנהיגות באבו דאבי, מדובר בהודאה רשמית בכך שסבלנות הברזל פקעה. אבל מעבר לחזית הצבאית, השבוע הראשון למלחמה חושף סדקים ראשונים ומדאיגים במבנה הכלכלי הייחודי שנבנה במפרץ לאורך עשורים. המודל האמירתי, שנשען על תפיסת "חוף המבטחים" האזורי, עומד כעת בפני מבחן של כדאיות והישרדות תחת אש.
במשך שנים רבות, איחוד האמירויות, ובעיקר דובאי, שימשו כריאה הכלכלית של איראן. תחת מעטה של "עסקים כרגיל", המדינה הפכה לציר המרכזי שדרכו עקפה טהראן את משטר הסנקציות הבינלאומי. הנתונים המספריים של השנה החולפת ממחישים את עומק התלות: בשנה הפרסית שהסתיימה ב־20 במרץ 2025, היקף הסחר הלא־נפטי בין המדינות הגיע לשיא של 29.1 מיליארד דולר.
פילוח הנתונים מראה כי היצוא הלא־נפטי מאיראן לאמירויות עמד על 7.2 מיליארד דולר, בעוד שהאמירויות ייצאה (או ייצאה מחדש) לאיראן סחורות בשווי של 21.9 מיליארד דולר. הנתונים הללו אינם רק מספרים במאזן התשלומים. הם מייצגים שער מסחרי ופיננסי קריטי שדרכו איראן רכשה טכנולוגיה, מוצרי צריכה ותשומות תעשייתיות. כעת, כשהאמירויות מאיימת להקפיא נכסים איראניים בתגובה למתקפות, היא מציבה סימן שאלה מעל עתיד הסחר הזה.
שווי הנכסים האיראניים באמירויות נותר "הקופסה השחורה" של האזור, כשמדובר במיליארדי דולרים המתפרסים על פני שלוש שכבות. הראשונה, כלכלת הצללים, מונה אלפי חברות קש הפועלות מהאמירויות, חלקן בניהול ישיר או עקיף של משמרות המהפכה. השכבה השנייה היא נדל"ן, וכוללת השקעות ענק של הון איראני פרטי וממשלתי במגדלי המגורים והמשרדים של דובאי. השכבה השלישית, המערכת הבנקאית, כוללת פיקדונות והון נזיל המשמש למימון עסקאות בינלאומיות עבור חברות איראניות.
הקפאה של הנכסים הללו עשויה לשתק זרועות רבות בכלכלה האיראנית, אך היא גם מאיימת לחשוף את הבנקים המקומיים באמירויות לטלטלה משמעותית.
בורסות האמירויות
חשש לבריחת השקעות זרות
שוק ההון הוא בדרך כלל הראשון להגיב לאי־ודאות, והפעם, התגובה היתה חריפה במיוחד. הרשויות באבו דאבי ובדובאי נקטו בצעד דרמטי של השעיית המסחר ליומיים בתחילת השבוע שעבר, זאת בניסיון למנוע קריסה מוחלטת. אבל עם חידוש המסחר, המציאות הכתה בפנים בעוצמה. מדד דובאי (DFM) צנח ב־4.7% ביום הראשון לחידוש המסחר — הירידה היומית החדה ביותר שרשם מאז מאי 2022. עד סוף השבוע איבד המדד 9% מערכו. במקביל, מדד אבו דאבי (ADI) רשם ירידה שבועית מצטברת של למעלה מ־%5.
הנתונים המדאיגים ביותר הגיעו מהמניות שנחשבו לנקודת החוזק העיקרית של הכלכלה. ענקית הנדל"ן אעמאר (Emaar), האחראית על פרויקטי הדגל בדובאי, וחברת התקשורת אתיסאלאת (Etisalat), ספגו לחצי מכירה כבדים. המשקיעים הזרים, שהיוו את הדלק לצמיחת השווקים הללו, החלו לתמחר פרמיית סיכון חדשה. העובדה שהרשויות נאלצו לצמצם את מגבלת הירידה היומית מ־10% ל־%5 בלבד, מעידה על עומק החשש מבריחת הון.
מעבר לנזק המיידי שנרשם בבורסות, החשש הכבד בדרגי השלטון באבו דאבי נוגע לעתידן של השקעות החוץ הישירות. האמירויות בנתה את המוניטין שלה על יציבות רגולטורית וביטחונית מוחלטת בלב אזור סוער, תפיסה שאפשרה לה למשוך מטות של חברות רב־לאומיות ולקדם את תוכנית ויזת הזהב למשקיעים.
אם פרמיית הסיכון תישאר גבוהה לאורך זמן, פרויקטים של תשתיות עתירי הון ותזרים ההשקעות הזרות, המהווים את הדלק למנועי הצמיחה של השנים הקרובות, עלולים לחשב מסלול מחדש אל עבר שווקים יציבים יותר. פגיעה כזו במוניטין האמירותי היא איום אסטרטגי שקשה לכמת בדולרים בטווח הקצר, אבל השלכותיו של האיום הזה עלולות להיות ארוכות טווח.
תעופה ונמלים
מרכז כנסים בינלאומי
התעופה היא אולי הרכיב הרגיש ביותר במותג האמירותי. לאחר ההלם הראשוני, חברות הענק אמירייטס, אתיחאד ופליי דובאי חזרו לפעילות חלקית בלבד. נתוני המעקב של התנועה האווירית חשפו תמונה עגומה: ביום שישי האחרון, התנועה בנמל התעופה הבינלאומי של דובאי (DXB) עמדה על 25% בלבד מהרמה הממוצעת.
הפער בין התחזיות למציאות בלתי נתפס. רק בפברואר הודיעה הנהלת השדה כי הוא צפוי לטפל ב־99.5 מיליון נוסעים ב־2026, לאחר שיא של 95.2 מיליון ב־2025. בתוך שבוע אחד, התקוות לשבור את מחסום ה־100 מיליון נוסעים התחלפו במאבק על רציפות תפעולית. פגיעה כזו איננה רק סיפור של כרטיסי טיסה. היא משפיעה ישירות על המטען האווירי, על פעילות הדיוטי פרי ועל היכולת של דובאי לתפקד כמרכז כנסים עולמי.
מגזר התיירות, מנוע הצמיחה הרוחבי של דובאי, ספג מכה כואבת. ביום הראשון למלחמה זינק מספר ביטולי השכרות הנופש ל־8,450, לעומת ממוצע של 3,100. שיעור הביטול הכללי קפץ ל־%43.8, נתון חסר תקדים עבור שוק עם ממוצע ביטולים של כ־14.5%.
עבור אלפי בעלי נכסים ומשקיעים בשוק הנדל"ן לטווח קצר, מדובר באובדן הכנסה מיידי. מרבית הביטולים נרשמו עבור שהיות שתוכננו לחודש מרץ, דבר שמעיד שהתיירים הבינלאומיים אינם מצפים לסיום מהיר של העימות וחזרה לשגרה בטוחה.
משבר הנפט
מחסור באחסון לעודפי היצע
גם בים, המתיחות במצר הורמוז גובה מחיר. למרות הודעת ענקית תפעול הנמלים DP World כי נמל ג'בל עלי פועל כרגיל, השווקים מבינים ששיבוש בהורמוז הוא גזר דין מוות לרווחיות. נמל ג'בל עלי מטפל בסחר לא־נפטי בשווי ממוצע של 530 מיליון דולר ביום, בעוד נמל ח'ליפה באבו דאבי מרכז סחר יומי של 200 מיליון דולר. כל יום של האטה בשינוע הימי מצטבר לנזק של מאות מיליוני דולרים בשרשראות האספקה האזוריות. בתחום האנרגיה, חברת הנפט הלאומית של אבו דאבי ADNOC נאלצת לתמרן בתוך משבר לוגיסטי. למרות שהאמירויות מחזיקה ביכולות יצוא העוקפות את מצר הורמוז (דרך נמל פוג'יירה), העצירה בתנועת המכליות במצר יוצרת עודפי היצע בתוך המדינה שאין היכן לאחסנם. התוצאה הפרדוקסלית היא, שלמרות שמחירי הנפט עולים בגלל המלחמה, היכולת של האמירויות לתרגם זאת לרווחים נפגעת בשל מגבלות שינוע.
השבוע הראשון למלחמה הוכיח כי איחוד האמירויות איננה יכולה עוד להפריד בין הגיאופוליטיקה לכלכלה. המודל שבו המדינה משמשת בו־זמנית כבת ברית של המערב וכחצר האחורית של איראן, כמרכז תיירות תוסס וכזירת עימות צבאית, הגיע לנקודת הכרעה. אם לא תימצא הדרך להחזיר את תחושת הביטחון למשקיעים, לנוסעים ולחברות הבינלאומיות, הנזקים שנמדדו במיליוני דולרים רבים בשבוע הראשון של המלחמה בלבד, עלולים להפוך למיתון עמוק שישנה את התפיסה ביחס לאמירויות, לשנים קדימה.
