הבנקים מציעים דחיית הלוואות: מה חשוב לדעת לפני שמקבלים החלטה?
בנק ישראל מאפשר לדחות תשלומי משכנתא והלוואות צרכניות בשלושה חודשים – ללא ריבית וללא עמלות. אך הדחייה אינה חינמית: בסיום תקופת ההמתנה, ייתכן שההחזר החודשי שלכם יקפוץ. כך תדעו מה מציע הבנק שלכם ואיך לקבל את ההחלטה הנכונה
על רקע המלחמה בנק ישראל פרסם אתמול מתווה שמאפשר דחייה בשלושה חודשים של תשלומי המשכנתא והלוואות צרכניות. במקרה של משכנתא אין הגבלת סכום, ואילו בהלוואות צרכניות אפשרות הדחייה היא להלוואות בסכום מצטבר של עד 100 אלף שקל. המשמעות של דחיית התשלומים היא נטילת הלוואה – ללא ריבית וללא עמלות נוספות – אך עדיין נשאלת השאלה כיצד תיפרס תקופת ההחזר. כך, למשל, מי שמשלם 8,000 שקל בחודש יצבור בתוך שלושה חודשים חוב של 24 אלף שקל.
אז מתי ואיך יוחזר החוב? בכל מה שקשור למשכנתא, בנק ישראל מאפשר לבנקים לבחור בין שלוש אפשרויות. האפשרות הראשונה – והמשתלמת ביותר עבור משק הבית – היא "להדביק" את תקופת הדחייה בתקופת סיום המשכנתא. כלומר, אם תשלומי המשכנתא אמורים להסתיים בינואר 2045, בעקבות הדחייה הם יסתיימו באפריל 2045. בדרך זו, גובה ההחזר החודשי לא משתנה.
במקרה של הלוואות צרכניות ועסקיות, שגם הן נכללות במתווה, זו האפשרות היחידה, אך במקרה של משכנתאות בפועל, אף בנק לא מאפשר זאת.
האפשרות השנייה היא לפרוס את החוב על פני יתרת תקופת המשכנתא. במקרה כזה, חוב של 24 אלף שקל שמתחלק על פני 20 שנה (240 חודשים), יתורגם לתוספת של 100 שקל להחזר החודשי. מזרחי־טפחות הוא הבנק היחיד שמאפשר חלופה זו על כל ההלוואות. דיסקונט מאפשר זאת על משכנתאות לתקופה של עד חמש שנים.
האפשרות השלישית, שאותה מציעים ארבעת הבנקים האחרים, היא פריסת החוב על תקופה של ארבע שנים, שתתחיל שנה לאחר שהלווה חזר לשלם. כלומר, מי שדוחה את תשלומי המשכנתא בחודשים מרץ, אפריל ומאי וחוזר לשלם את המשכנתא הרגילה, הרי שבמאי 2027 ולמשך ארבע שנים, ההחזר שלו צפוי לקפוץ. למשל, אם התשלום החודשי היה 8,000 שקל, הוא יעלה ל־8,500 שקל למשך ארבע שנים. לכן, על משקי הבית והעסקים לקחת זאת בחשבון בעת ההחלטה על דחיית התשלום.
חשוב לשים לב שאמנם המתווה פוטר את הלווים מריבית ומעמלות על עצם הדחייה, אך אם המשכנתא או ההלוואה צמודות למדד, גם סכומי הקרן שנדחו ימשיכו להיות מושפעים ממנו. המשמעות היא שההחזר העתידי עשוי להשתנות מעט בהתאם לשינויים באינפלציה.
