סגירת מצרי הורמוז: סוכנות S&P מעלה את רמת הסיכון במזרח התיכון
סוכנות הדירוג הבינלאומית העלתה את רמת הסיכון במזרח התיכון מ"גבוה" ל"חמור", בין היתר בשל שיבושים בזרימת הנפט דרך מצרי הורמוז. לפי הדו"ח, גודלה וצפיפותה של ישראל מגבירים את הסיכון לפגיעה פיסקלית משמעותית במקרה של נזק פיזי לתשתיות
סוכנות הדירוג S&P 500 פרסמה היום דו"ח על כלכלת המזרח התיכון בצל המלחמה עם איראן. אף שהדו"ח שפרסמה S&P לפני שעות אחדות אינו מהווה פעולה דירוגית, הוא מסמן בבירור שינוי פאזה: המעבר מתרחיש של סיכון "גבוה" (HIGH) לסיכון "חמור" (SEVERE) - הדרגה הגבוהה ביותר הקיימת בסקאלה של המוסד הפיננסי בהערכת הסיכון הגיאו־פוליטי במזרח התיכון. לא מדובר בעוד עדכון שגרתי על תנודתיות מחירי הנפט, אלא באזהרה ממוקדת על שחיקה אפשרית בדירוג – כלומר, בתשתית הפיננסית שעליה נשענים תאגידי נפט, אך גם מדינות, בנקים ותאגידים אחרים.
האירוע המרכזי שהצית את כתיבת הדו"ח הוא כמובן השעיית מרבית השיט דרך מצרי הורמוז (איראן הודיעה על סגירת המצרים ואיימה לתקוף כל ספינה שתנסה לעבור דרכם). התוצאה המיידית היתה זינוק במחירי הנפט (Brent) והגז הטבעי הנוזלי (LNG). אך S&P מדגישה כי הסיכון אינו מתמצה ברמת המחיר אלא גם בזרימה של אותם מוצרי אנרגיה (Volumen Flows). שיבוש בנתיב קריטי שדרכו עובר חלק משמעותי מהיצוא האנרגטי של מדינות המפרץ מייצר זעזוע לוגיסטי: ביטולי הפלגות, קפיצה בפרמיות ביטוח ימי – בחלק מהמקרים זינוק של עד 50% – ועיכובים בשרשראות אספקה.
כלכלני המוסד כותבים בפירוש כי מדובר ב-"Flow Shock" יותר מאשר ב-"Price Shock". כש-S&P מדברת על שיבוש בזרימה ולא רק על עליית מחירים, היא בעצם אומרת שהבעיה אינה כמה עולה חבית – אלא אם החביות בכלל מגיעות לשוק; וזה כבר סיכון עמוק יותר, כי מחירים גבוהים אפשר לספוג, אבל תקלה בלוגיסטיקה פוגעת ישירות בתזרים ובנזילות. עבור מדינות כמו כווית, קטאר ועיראק, ש-100% מיצוא הנפט שלהן עובר דרך המצרים, מדובר בפגיעה קשה שכן בהיעדר יכולת יצוא אפקטיבית לא רק שיש פגיעה בהכנסות המדינה, אלא שהתועלת שעליות מחירים היתה אמורה להניב לאותן מדינות נשחקת.
יחד עם זאת, בסוכנות הדירוג מדגישים כי לא כל המדינות באותו מצב. לצד עיראק, בחריין, כוויית וקטאר ניצבות עומאן, אבו דאבי וסעודיה שנהנות מיכולת עקיפה חלקית דרך נתיבים אלטרנטיביים, אם כי גם שם התשתיות אינן חסינות לפגיעה. לפי S&P, חסימה ממושכת של המצר אינה תרחיש בסיס, בין היתר בשל הנוכחות הצבאית האמריקאית באזור, אך עצם האפשרות מעלה את פרמיית הסיכון ומכבידה על סיכוני האשראי.
כאמור, ההשפעה אינה מסתיימת באנרגיה. הדו"ח מתאר ערוץ תמסורת סיכון ברור: עליית מחירי אנרגיה ושיבושי סחר מביאים לתנודתיות בשווקים שגורמת לעלייה בעלויות מימון, המעלה את חשיפת הגופים עם צרכי מיחזור חוב בטווח הקצר- ובכך מסכנת אותם פיננסית. במילים אחרות, הבעיה המרכזית אינה בהכרח רמת החוב, אלא נגישות לנזילות. תאגידים עם מח"מ קצר או חוב שטרם מוחזר עלולים למצוא את עצמם מתמודדים עם תנאי שוק הדוקים יותר, במיוחד אם הסנטימנט יידרדר.
לפי הדו"ח, הסיכון עלול גם לפגוע במערכת הבנקאית. למרות שעימותים קודמים הובילו בעיקר ל־Flight to Quality "פנימי" – קרי, מעבר לפקדונות בטוחים יותר בתוך המערכת המקומית, הפעם ב-S&P לא פוסלים "בריחת הון" של ממש בהינתן עוצמת העימות הנוכחי – אם כי מתונה. שם מזהים את בחריין וקטאר כפגיעות יותר בשל חוב חיצוני נטו משמעותי במערכת הבנקאית.
גם המגזר הריאלי אינו חסין: חברות תשתית, נמלים, שדות תעופה ותיירות חשופות הן לפגיעה פיזית והן לסיכוני סייבר. ענף הנדל"ן מזוהה כרגיש במיוחד לירידת סנטימנט ולהאטה בעסקאות. בתחום הביטוח, ההשפעה הישירה צפויה להיות מוגבלת מאחר שסיכוני מלחמה מוחרגים לרוב מפוליסות סטנדרטיות, אך תנודתיות בנכסים פיננסיים עלולה לשחוק כריות ביטחון, במיוחד בקרב מבטחים עם חשיפה גבוהה למניות ונדל"ן.
ישראל חזקה - אך פגיעה
הדו"ח גם מתייחס לישראל עצמה: שם מדגישים כי הדירוג נותר A , עם תחזית "יציבה" ומציגים את "הדואליות" של המצב כאן. מצד אחד- החוסן: כלכלה עשירה עם מגזר הייטק משמעותי המהווה כ־20% מהתוצר ומעל מחצית מהיצוא עם יכולת עבודה מרחוק שממתנת שיבושים. בנוסף, יתרות מט"ח של כ־233 מיליארד דולר, המהוות כ־40% מהתוצר וכיסוי של כ־1.7 פעמים החוב החיצוני הגולמי (סקטור חיצוני חזק מאוד- א.פ). בנוסף, הפיכת ישראל ליצואנית גז נטו בשנים האחרונות משפרת עוד את העמדה החיצונית. אלא שמנגד, הוצאות הביטחון הגבוהות עולות ומכבידות על המסגרת הפיסקלית. יתרה מזו, ב-S&P מציינים כי גודלה הקטן של המדינה וצפיפות האוכלוסייה מגדילים את הפוטנציאל לפגיעה חברתית־פיסקלית משמעותית במקרה של נזק פיזי לתשתיות - וזו נקודה קריטית עבור S&P. מנגד, הפגיעה בתיירות - שמהווה שיעור נמוך יחסית מהיצוא (2%-3%) - לא מטרידה במיוחד כי החשיפה הישירה לענף זה מוגבלת, זאת למרות שהיא מעסיקה גדולה בעיקר משכבות סוציו-אקונומיות נמוכות יותר.
