המצטיינת מחדרה, הזולה מאזור או ההיפסטרית מתל אביב: השיפודיות הכי שוות בישראל
איפה תמצאו קבב אלוהי ושקדי עגל שנמסים בפה, ואיפה טחול ממולא שכבר כמעט לא קיים, מי מוכר שיפוד ב-11 שקל, ומה מחכה לכם בשיפודיה שמגישה גם שרימפס ולשון לצד סלטים שלא היו מביישים מסעדת שף? חיליק גורפינקל נתן למקצוענים לנפנף ובחר את 5 השיפודיות הכי טובות בארץ
יום העצמאות הוא גם חג הבשר הלאומי. המוני בני ישראל יוצאים לפארקים, לחצר או למרפסת ומנפנפים. שיפודים הם פאר היצירה של יום העצמאות, ואחד המאכלים האהובים על הישראלים וכשעושים אותם כמו שצריך, על גחלים לוהטות ובתיבול נכון, זה פשוט נפלא. אבל גם מי שאין לו חשק או כוח להתעסק עם מנגל ועשן ומעדיף לתת למישהו אחר לעשות את העבודה, הרשימה הזו בשבילו. חוץ מזה לאחרונה שוטף את תל אביב וערים אחרות גל של נובו־שיפודיות – מקומות חדשים, צעירים, מודרניים, שלא לומר היפסטרים, המקדשים מחדש את השיפוד וכל מה שעליו. מה שעליו – לפחות אצלם – כבר מזמן אינו כולל רק קבב, פרגיות ולבבות, אלא אפילו פסטה ופירות ים, ירקות וחלקי פנים שלא ממש תמצאו בשיפודיות הקלאסיות. אנחנו ניצמד לאחרונות ברשותכם, עם חריגה אחת קטנה. חג עצמאות שמח.
המצטיינת
שיפודי אולגה
את מה שהאחים סימו ודובי שתיוי משיפודי אולגה שכחו כבר מזמן, אחרים כנראה לא ילמדו לעולם. יש המון שיפודיות נהדרות וקצת קשה לבחור חמש, שלא לומר בלתי אפשרי, אבל בכל רשימה כזו יופיעו כנראה סימו ודובי, ובני משפחתם מגבעת אולגה שבחדרה. המוסד בן שנות הדור הזה, שכיכב גם בסדרת המוסדות שלנו, הופך כבר עשרות שנים לא רק קבב אלוהי ושקדי עגל מופלאים ברכותם, אלא גם סטייקים נהדרים שהם אולי לא מיושנים כמו בתל אביב אבל מוכיחים שלפעמים פחות זה יותר, כמו כל מה שעושים כאן. רק הציצו בכבוד שעושים כאן לעגבניה והבצל הנצלים על מנגל משל עצמם, למחול המודרני של המלצריות שכולן קבועות וותיקות, וכמובן למקצוענות השקטה והבטוחה בעצמה של בני משפחת שתיוי על הגריל שבכניסה – ותבינו שאתם במקום הנכון. מגישים כאן גם כבד אווז, כמו פעם, ולצד כל זה הסלטים הכי פשוטים בעולם. לא צריך יותר מזה.
שיפודי אולגה, התנאים 1, חדרה
הזולה
עזרא ובניו
יש כנראה שיפודים יותר עסיסיים ובטח יותר מתוחכמים מאלו המוגשים כבר אלוהים יודע כמה זמן אצל עזרא ובניו באזור. ועדיין, זולים מהם כנראה שלא תמצאו: כל השיפודים ב־11 שקל, שקדי עגל ופילה ב־30 שקל. בעידן שבו גם לאכול בשיפודיה ממוצעת הפך להוצאה נכבדה למדי, יש לזה חשיבות לא מועטה. מעבר למחיר, עזרא ובניו היא חוויה חד־פעמית שאסור לפספס: החל במופע של הגרילמנים בתוך הכוך השחור משנים של פחמים שבו הם עומדים והופכים מאות שיפודים בכל רגע נתון, דרך החלל העצום של המקום - משהו שבין לול תרנגולות לחדר אוכל של בית סוהר, כפי שתיאר זאת בהגזמה בני פעם – וכלה בצורה שבה כל זה מתרחש, קונים שיפודים בצד אחד ומגישים אותם לגרילמנים בצד השני של אחד האולמות הענקיים. ואם תשאלו אותי, גם הבשר סבבה.
עזרא ובניו, החשמונאים 2, אזור (הסניף המקורי)
הקלאסית
מוריס
מוריס ביטון היה ונותר מלך השיפודים של ירושלים, גם עכשיו כשהוא כבר לא נמצא בשוק מחנה יהודה וכשאריות סצינה כמו אסף גרניט פותחים בעצמם שיפודיות. ביטון המיר לדאבון הלב את סמטאות השוק בסתם רחוב ירושלמי שגרתי ועדיין, כמו שני הקודמים ברשימה והבא בה – מה שהוא שכח, אחרים לא ידעו אף פעם. השיפודיה של ביטון בן ה־72 קיימת משנות ה־70 והיום הוא מנהל אותה יחד עם בנו נועם. אחרי עשרות שנים בשוק, היא עברה לאחרונה אל תוך העיר לרחוב הלני המלכה. אבל חוץ מזה הכל נותר כמו שהיה – הקבב, הפרגית, הלבבות וגם שיפודים מיוחדים יותר כמו שקדי עגל, שלא לדבר על הספצייליטה המופלא: הטחול הממולא שלא רבים מגישים עדיין. לצד השיפודים יש סלטים ובראשם סלט מוריס - סלט עגבניות עם עמבה ואיזו רוח ירושלמית אסלית שאין בשום מקום אחר. כבר לא תמיד מורידים את העוד מהקיר ומנגנים בו כמו פעם כשהמסעדה היתה בשוק, ועדיין, כיף גדול כאן.
מוריס, הלני המלכה 1, ירושלים
השכונתית
בוסי רון
שכונת תקווה היתה פעם מוקד עלייה לרגל של ממש לחובבי השיפודים. מקומות כמו שיפודי התקווה ואווזי הפכו ברבות השנים למוסדות ואז קצת נעלמו. גם השכונה קצת נזנחה, אבל השיפודים עדיין כאן. גם ברחוב הראשי וגם בשיפודיות הקצת יותר קטנות וצנועות, אבל לא פחות טובות, בשוק התקווה. קשה לבחור בין אגדות כמו שמש, מוצפי ואחרים אבל ליבי הולך אחרי בוסי.
לא רק כי אחרי שתוקעים כאן שיפודים אפשר לרדת על בירה נהדרת מהחבית אצל יעקב צוברי ממאפיית הסאלוף שממול, ולא רק בגלל שבוסי שרדה לפני כמה חודשים שריפה נוראית שהכריחה אותה לשפץ אחרי השנים, ואפילו לא רק בגלל הקשר המשפחתי לסופר בן השכונה דודו בוסי – בנם של שלמה ושושנה שהקימו את הסניף הראשי של מוסד הזה ב־1957 – אלא גם כמובן בשל איכות השיפודים כאן שהיא פשוט פנומנלית. החל בפרגיות הפשוטות, עבור בקבב המשובח וכלה ובחלאוויאת (שקדי עגל), וכל מה שבאמצע. סלטים נהדרים, קצת עמבה ואתם מסודרים.
בוסי רון, התקווה 4, תל אביב
ההיפסטרית
גיטה
גיטה של אנשי מסעדת פרא האופנתית (ביתם השני של ג'רלד קושנר וסטיב ויטקוף כשהם בישראל) ובר היין קרוט נפתחה לפני כמה חודשים בשוק לוינסקי האופנתי לא פחות, והפכה בין לילה ללהיט ענק. לכאורה מדובר בשיפודיה חדשה שמנסה להיות הכי קלאסית שאפשר - כזו שפותחת שולחן עם סלטים וממשיכה עם שיפודים כמו פעם, אבל אי אפשר להחמיץ את הרוח הצעירה הנושבת כאן.
זה לא הקהל הסופר מעודכן ומודע לעצמו, אלא גם האוכל עצמו שמגיע מתנור ג'וספר אימתני (מעין גריל פחמים סגור) ולא מ"סתם" מנגל. תפגשו כאן את כל החשודים המיידים – שיפודי קבב, פרגית או כבד עוף – אבל גם יציאות כמו שיפוד לשון או שיפוד שרימפס.
יש גם צ'יפס כמקובל אבל גזרת הסלטים היא כבר לגמרי מתוחכמת עם מנות כמו סלט קישואים, זעתר ויוגורט, סלט לוביה, עגבניות והל או סלט פאבה (ממרח אפונה צהובה יבשה בסגנון יווני) עם צלפים ובצל. יש אפילו סרדינים כבושים, קולורבי צלוי וסלט אנדיב עם אנשובי ופרמזן. בקיצור, לא בדיוק מה שתפגשו אצל הקודמים ברשימה.
למרבה השמחה, כל זה מסתכם למקום מופתי באיכותו ושמח מאוד, כמעט כמו המקורות שמהם הוא שואב.
גיטה, לוינסקי 39, תל אביב
