"כמה אנשים יסתכנו בהוצאת ספר ישראלי עכשיו?"
מו"לים בעולם נזהרים, חנויות חוששות והקהל מפנה גב: המשלחת ליריד הספרים בפרנקפורט ניסתה להתמודד עם החרם על הספרות הישראלית וחזרה עם טיפה של אופטימיות. "נדמה שהצלחנו לסדוק את החומה"
יריד הספרים הבינלאומי בפרנקפורט, המתקיים כל שנה באוקטובר, הוא מסורת ארוכת שנים, גם עבור קהילת הספרות הישראלית. אלא שבשלוש השנים שחלפו מאז 7 באוקטובר והמלחמה שבאה בעקבותיו, התרבות הישראלית הפכה למוקצה, ובכלל זה גם הספרות. סופרים, מו"לים וסוכנים מדווחים על כך שכמעט אין עניין בספרות ישראלית עכשווית. למעט יחידי סגולה, סופרים בעלי שם שיש להם קהל קבוע ואוהד בחו"ל כמו דויד גרוסמן, צרויה שלו או אתגר קרת, רוב הסופרים מתמודדים עם החרם התרבותי המתמשך.
לקראת היריד האחרון בפרנקפורט, שהתקיים באוקטובר, נערך המכון הישראלי לספרות עברית, גוף שנתמך על ידי משרד התרבות ומטרתו לסייע בהפצת הספרות הישראלית בחו"ל, להעמיד ביתן גדול במיוחד. השנה תמך המכון בהשתתפותן של כמה הוצאות לאור ישראליות שביקשו למכור זכויות תרגום לחו"ל. היריד, שנפתח השנה בדיוק ב־7 באוקטובר, נחשב ליריד הספרים הגדול בעולם. מגיעים אליו מאות אלפי מבקרים, משתתפים בו נציגים מ־80 מדינות, והוא משמש מרכז חשוב לקנייה ולמכירה של זכויות תרגום לספרים מכל העולם.
המכון בחר לסייע לארבע הוצאות ספרים שהציגו בביתן: קתרזיס, התחנה, פרדס ולמה לספרי ילדים. כ־40 ספרים הוצגו בביתן, בהם "המסילה" של אסף שור, "יש אנשים שמדברים ככה" של יונתן שגיב, "חולשה לגנרלים" של מיכל זמיר, "אימה בראשון מערב" של אמיר חרש ועוד. אלא שהביתן הישראלי ממומן בכספי מדינה, ומו”לים זרים נרתעים מכל מגע עם ממשלת ישראל. “עם כל המאמצים של המכון, עדיין מדובר בנציגות של מדינת ישראל”, אומר גורם ותיק בענף. “בשנה שעברה הביתן היה שומם ומלא בעיקר בסידורי אבטחה”.
במקביל, ביוני האחרון השיק המכון קרן תרגום שנועדה לתת מענקים ראויים למו"לים זרים המבקשים להוציא לאור ספר ישראלי, ולסייע בתרגום וביחסי הציבור לספר. זה הסטנדרט המקובל באירופה, וכעת מבקשת גם ישראל להצטרף אליו. המכון גייס כספים מגורמים פרטיים ומסחריים. עד היום העניק המכון סיוע של כ־1,000 דולר או יורו לתרגום ספר ישראלי לשפה זרה, במימון משרד החוץ. כעת מתכוון המכון להשוות את הסכום שמוכן מו"ל זר להשקיע בספר ישראלי, כדי לעודד אותו ולהביא לכדאיות כלכלית. עיקר תקציבו של המכון ממשרד התרבות, ולזכותו של שר התרבות היוצא מיקי זוהר ייאמר שהתקציב השנה כמעט הוכפל לכ־2.4 מיליון שקל.
"אחרי הרבה שנים שלא היה ביתן ראוי, בשנה שעברה הקמנו בפעם הראשונה ביתן גדול", מספרת מנכ"לית המכון סיגלית גלפנד. "השנה הדגש ניתן למו"לים. עצם הנוכחות ביריד היתה חשובה. עבור מדינות רבות זה משהו סטנדרטי ומובן מאליו, אבל לא לנו. הביתן היה חלק מאולם אירופה, המו"לים קיימו פגישות, ועודד וולקשטיין, העורך הראשי שלנו, ודנה שמחיוף־שחף, מנהלת התוכן, ישבו בפגישות עם עשרות אנשים ודיברו איתם על הספרות העברית".
יש שינוי בגישה כלפי ישראל?
"אני לא עוצמת עיניים. יש הרבה פוליטיקה ביריד, אבל ב־7 באוקטובר, במלאת שלוש שנים לאסון, זכינו לארח בביתן את המשנה לשר התרבות הגרמני ואת שר התרבות עצמו. אירחנו את שר התרבות הצ'כי ואת ראש עיריית פרנקפורט, וכל אחד מהם היה מוקף באנשי ספרות רמי דרג. בשיחות איתם הבנתי שיש רצון לעזור לספרות העברית, ואנחנו מתכננים פרויקטים משותפים עם גרמניה וצ'כיה ב־2027. הם יעזרו בקידום מול מו"לים גרמנים ובהוצאה לאור. יש בעיה קשה מול מו"לים בעולם שנזהרים להוציא ספרות ישראלית, איש איש מסיבתו: כלכלית או פוליטית. אם גורמים גרמנים יעזרו בשידוך הזה, זה בהחלט יכול לעזור".
אורנה לנדאו , עודד וולקשטיין וסיגלית גלפנד
( צילומים: יונתן בלום , Fernanda Rudloff)
הסופר והעורך עודד וולקשטיין, המשמש כעורך של המכון, מוסיף: "עשינו פגישות מבוקר עד ערב עם מו"לים, עורכים וסוכנים, לפחות חלק מהאנשים הביעו עניין שנראה כן לחלוטין. הם מכירים את סופרי דור הקמת מדינה, עוז, גרוסמן ויהושע, אבל אומרים: 'אנחנו לא יודעים מספיק מה קורה אצלכם ב־15-10 השנים האחרונות', ורוצים לשמוע. אני יודע שיש דרך ארוכה מהפגישות הטובות ואפילו הנלהבות ועד התחייבות חוזית. כמה אנשים יסתכנו בהנחת ספר ישראלי על שולחן המערכת שלהם בנקודת הזמן הזאת? אני באמת לא יודע. יש ספר של עינת יקיר שאמור היה להופיע בהוצאת ספרים ניו־יורקית נהדרת. התרגום כבר הושלם, ואז המו"ל התקשר ואמר: 'חברים, הספר מוכן ואין ראוי ממנו, אני פשוט לא יכול להוציא עכשיו ספר ישראלי, זה מהלך חסר שחר. אין תיבת תהודה, אין מיליה, אין קוראים, לא יהיה חלל ביקורתי, אין לאן להוציא אותו'. מול זה היו מפגשים טובים בעיקר עם מזרח אירופה, מרכז אירופה, הודו. אני בתחושה מעורבת של תקווה וספקנות".
בשלוש השנים מאז 7 באוקטובר נמכרו זכויות תרגום של ספר שהמכון הציג?
"לא שאני יודע. גם הסוכנות הגדולה של דבורה האריס נתקלת בקושי. לא קורים דברים טובים בשנים האחרונות מבחינה זו".
גם לא מוכרים הרבה זכויות תרגום לישראל. מאז 7 באוקטובר יוצאים פה בעיקר ספרי מקור ותרגומי קלאסיקות.
"זו גם התחושה שלי: הרבה סופרים שהפכו לפאבליק דומיין, והרבה פחות סופרים עכשוויים".
אורנה לנדאו, סופרת ומו"לית הוצאת התחנה, אומרת שנסעה בציפיות נמוכות. "נסענו בדאגה, ידענו שיש הפגנות נגד ישראל סביב 7 באוקטובר ואכן היתה שם הפגנה. 'פרנקפורטר אלגמיינה' הקדיש את העמוד הפותח של מוסף התרבות לחרם על הספרות הישראלית. אבל בכל זאת הצלחנו לקבוע מראש 30 פגישות. ביריד עצמו, הביתן הישראלי היה מאורגן יפה וממוקם יפה, והיו אנשים שהתעניינו, כולל מו"ל מהאמירויות. הם רצו לשמוע את נקודת המבט הישראלית, והתעניינו בספרים שמציגים את הישראליות במבט פוסט 7 באוקטובר. לטענתם, הבעיה היא פחות עם המו"לים ויותר עם החנויות והקהל. החנויות לא רוצות להציג ספרים ישראליים כדי שלא ינפצו אותן. קשה לדעת אם ייצא מזה משהו בפועל, אבל עצם הדיאלוג חשוב. נדמה שהצלחנו לסדוק את החומה התרבותית שנבנתה סביבנו, ויש עם מי לדבר. עם האירופים הרבה יותר קל מאשר עם האמריקאים ועם הבריטים, וכמובן עם הגרמנים יותר קל מאשר עם כל האחרים. בעוד כמה חודשים נדע אם משהו באמת קרה".
