פרשנות
מלחמתו האבודה של השופט סולברג: סימון סרטוני AI לא ישנה את המציאות
גם אם המפלגות יצייתו לכללי הסימון החדשים של ועדת הבחירות, הבוטים, הפעילים והרשתות הזרות ימשיכו להפיץ תכנים כאלה ואם ממש יירצו גם יסירו את האזהרה בלחיצת כפתור. בעידן שבו תכני AI נועדו ללכוד רגש ולא להציג עובדות – הסימון הסמלי של הרגולטור לא ישנה דבר
סרטון ה־AI הידוע לשמצה של הליכוד, שבו גדי איזנקוט רץ בשדות ירוקים לעבר צעיר בעל דמיון מפתיע לבנו המנוח, רס"ר גל איזנקוט שנפל ברצועת עזה, רק כדי להתחבק בסופו של דבר עם ח"כ מנסור עבאס, הוא לא הסיבה לחובת סימון תכנים שנוצרו או שונו על ידי AI, שקבע יו"ר ועדת הבחירות, השופט נעם סולברג. במקרה זה ברור לכולם שמדובר בתוצר AI ולא בתיעוד אותנטי של המועמד המוביל (כיום) לתפקיד ראש הממשלה הבא.
הכללים נועדו למקרים ברורים פחות, כאלו שבהם הציבור יכול לטעות ולחשוב שתוכן ה־AI הוא תיעוד אותנטי, כמו תמונת ה־AI הידועה לשמצה (שוב של הליכוד) מינואר השנה שבה נראים יאיר לפיד ונפתלי בנט אוחזים ומניפים ידיים לצד ראשי ובכירי המפלגות הערביות. אז, הזיוף היה הרבה פחות בולט וההתחזות הרבה יותר אמינה. הכללים של סולברג נועדו למנוע מקרים כאלו, למנוע ניצול לרעה של AI על ידי מפלגות על מנת לעוות את המציאות. הבעיה היא שבאופן הפעולה של הסביבה המקוונת כיום, האפשרות שכללים אלו יהיו יעילים שואפת לאפס.
סוגיית השימוש ב־AI על מנת לייצר מציאות חלופית מסולפת הפכה למרכזית בקמפיין הבחירות לנשיאות ארה"ב ב־2024. המקרה הבולט הראשון בינואר אותה שנה, כשלקראת הפריימריז הדמוקרטיים בניו המפשייר קיבלו מצביעים שיחת טלפון עם קול AI משובט של ג'ו ביידן. בהמשך, הפיץ טראמפ תמונת AI של טיילור סוויפט שבה היא תומכת לכאורה במועמדותו ושל יריבתו קמלה האריס נואמת מול דגלים וסמלים קומוניסטיים, חסידיו הפיצו תמונות AI שבהן הוא מוקף במעריצות אפרו־אמריקאיות, ועוד דוגמאות רבות.
הטיות בבחירות צמודות
חלק מהתמונות והסרטונים היו מזויפים במובהק ולא נחזו לאמיתיים. אבל רבים אחרים היו ריאליים דיים על מנת ליצור רושם אותנטי, לפחות בעיני חלק מהמצביעים. עד כמה הם היטו את מערכת הבחירות, אין באמת דרך לדעת. אבל במערכות בחירות צמודות, גם הטיה של כמה אלפי קולות יכולה לשחק תפקיד משמעותי בתוצאה הסופית.
זו אחת הבעיות שבה מבקשת ועדת הבחירות לטפל. שימוש ב־AI על מנת ליצור מצג שווא באופן שיכול להטות תפיסות מצביעים לגבי מפלגות או מועמדים, ואולי לשנות את הצבעתם או להניא אותם מלצאת להצביע. בעיה אחרת היא היעדר ביטחון במה היא המציאות. כשסרטוני ותמונות AI באיכות גבוהה פושים בכל, החשש הוא לא רק מכך שישפיעו על המציאות, אלא שמצביעים יביטו בחשש גם בתכנים אותנטיים. במציאות כזו, גם אם מתפרסם תיעוד אמיתי של פוליטיקאי מבצע דבר עבירה כלשהו, החשד שאולי מדובר ב־AI ימנע קבלה של התיעוד כאמיתי וייצר מרחב הכחשה משמעותי לפוליטיקאי.
אלו מטרות חשובות, קריטיות לבחירות תקינות. אבל הכללים של יו"ר ועדת הבחירות יקדמו את השגתן רק במעט, אם בכלל. ראשית, עצם קיום האיסור אין בו כדי למנוע ממפלגות לפרסם תכני AI, ולו כדי לבחון את נחישות ויעילות ועדת הבחירות לאכוף אותו.
אנחנו רואים את זה קורה כבר היום, כשהשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר פרסם סרטוני תעמולה לצד שוטרים וסוהרים, ממוזיאון אסירי המחתרות ולצד פעילי משט המחאה לעזה. במקרים אלו קבע סולברג שמדובר בהפרה של כללי תעמולת בחירות והורה לבן גביר להסיר את התכנים (ובמקרה של סרטון המשט גם לשלם קנס של 23 אלף שקל). אבל בין הפרסום להוראת ההסרה חלפו מספר ימים, ועד שהוסרו הסרטונים הם כבר מיצו את האפקט שיכלו להשיג בקרב קהל הבוחרים. הקנס גם הוא היה זניח ביחס לתהודה שיצר הסרטון. תקראו לזה, מחיר הפרסום.
החשש הוא שאותו הדבר יקרה עם תכני AI. מפלגות יפרסמו אותם בלי סימון. ועדת הבחירות תורה להם לסמן או להסיר אותם. הן יעשו זאת אחרי ימים או אפילו שעות. אבל האפקט המשמעותי ביותר של הסרטון הוא בשעות החשיפה הראשונות שלו. עד שדרישות הוועדה יתמלאו, החשיפה וההשפעה של הסרטון כבר יעשו את שלהן, ולשינוי תהיה השפעה זניחה אם בכלל. המסר כבר נקלט, עובד ונטמע, בתת־מודע אם לא במודע. וכמובן שהיא לא תמנע את הפצת התכנים בגרסתם הלא מסומנת על ידי משתמשים פרטיים.
ההחלטה גם לא מסוגלת להתמודד עם אופי התפשטות תכנים ברשת. גם אם יפרסמו מפלגות סרטונים עם הסימון המבוקש למן ההתחלה, משתמשים יכולים לקחת אותם, להסיר את הסימון (עם כלי AI זה פשוט מתמיד, גם בסרטוני וידיאו) ולהפיץ אותם כאילו היו תכנים אותנטיים. לוועדת הבחירות אין יכולת להשפיע על פעילות משתמשים מהשורה או לחייב אותם לסמן סרטוני AI. באופן זה, יכולות המפלגות להפוך למפעל התכנים של תומכיהן ולהזין אותם בתכני AI להפצה רחבה.
אמת או גיוס הבייס?
לצד זאת, יש מקום לתהות עד כמה משמעותי סימון של תכני AI במיתון ההשפעה שלהם. הרבה פעמים, המטרה של התכנים האלו היא לא ליצור נרטיב חלופי של המציאות, אלא להעביר מסרים מלהיטים שישלהבו את קהל הבוחרים, או יעוררו בהם תחושות קמאיות דוגמת זעם, הערצה או גועל. לצורך מטרה זו, אין זה משנה האם הצרכן סבור שמדובר בסרטון אותנטי או בזיוף. עצם הדימויים שמוצגים די בו על מנת להשיג את המטרה.
זה המקרה בסרטון של איזנקוט. כולם יודעים שהוא מזויף. אבל המסר שהוא מעביר נקלט היטב בקרב קהל היעד. וגם בקרב מי שלא פתוח למסר זה רשם הסרטון הישג, ריכוז חלק ניכר מהשיח המקוון בו, ולא בסוגיות רלוונטיות יותר למערכת הבחירות כמו כישלונותיה המרובים של הממשלה הנוכחית, או חוקי הביזה, האפליה וההפיכה המשטרית שהועברו בימיה האחרונים של הכנסת הנוכחית.
ומעל לכל זה מרחפת העובדה שבסופו של דבר, ההשפעה של המפלגות על השיח המקוון היא מוגבלת גם ככה. משתמשים מהשורה, פעילים פוליטיים, משתמשים פיקטיביים ורשתות השפעה זרות משחקים כולם תפקיד משמעותי יותר מהמפלגות ביצירת והפצת תכנים, אותנטיים או מבוססי AI. לכללים אלו אין נגיעה אליהם, ולפלטפורמות המדיה החברתית אין רצון או יכולת לפעול נגדם.
גם אם ישיגו הכללים החדשים את מטרתם, הם יחולו רק על המפלגות, לא על שאר האקוסיסטם המקוון. שם, תכני AI יוכלו להשתולל באין מפריע, בלי סימון או אזהרה סמליים אפילו. להתפשט, לעוות, להרתיח ולפלג. עולם שבו אנו יודעים בוודאות מה AI ומה אותנטי הוא עולם טוב יותר, מועיל יותר להתנהלות פוליטית ואזרחית נכונה, תומך יותר בבחירות מתוקנות ומשטרים דמוקרטיים יציבים. למרבה הצער, זה לא העולם שאנו חיים בו.
