עוד פיתוי בחירות של נתניהו ושמחון: סבסוד משכנתאות
הצעת הסבסוד להחזרי המשכנתאות שצפויה לעלות היום בוועדת השרים לחקיקה מתעלמת מכל היגיון כלכלי, מתגמלת דווקא בעלי נכסים שהתעשרו, והיא ניסיון שקוף לקניית קולות
ההצעה של אבי שמחון יועצו הכלכלי של ראש הממשלה בנימין נתניהו לסבסוד העלייה בריבית על המשכנתאות צפויה להגיע היום לדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה. ההצעה חסרת היגיון כלכלי־חברתי באופן בוטה. לפי ההצעה, מי שנטל משכנתא לפני סוף 2022 יקבל החזר מהמדינה על עליית תשלומי המשכנתא החודשיים.
תשלומי המשכנתא עלו בגלל העלאת הריבית על ידי בנק ישראל. ההצעה לא מציעה את הסבסוד הזה לבעלי עסקים או סתם משקי בית שלקחו הלוואות וכעת נאלצים לשלם יותר. ההצעה מתעלמת מכך שמבין כל הלווים במשק, הרי שדווקא בעלי הדירות שרכשו דירה עד סוף 2022 חוו עליית ערך עצומה של הנכסים שלהם.
ההצעה אבסורדית כי היא צפויה לממן אנשים שרכשו דירות ב־2010 ועדיין משלמים משכנתא, למרות שערך הדירה עלה פי שניים ויותר. ההצעה בעייתית גם כי היא מעודדת אנשים ליטול סיכונים בעתיד, מתוך תפיסה שהממשלה תתגמל לוקחי הסיכון שהסתבכו.
האמת היא שההתעכבות על הטיעונים הכלכליים היא מיותרת. את זאת עשו כבר כל הנוגעים בדבר - בנק ישראל, משרד המשפטים, אגף התקציבים ואגף הכלכלן הראשי באוצר. מכיוון שאין היגיון כלכלי, כדאי להתעכב על ההיגיון הפוליטי של ההצעה. על פניו, ההצעה נשמעת טובה מבחינה פוליטית: הנה נתניהו יוכל ללכת בבחירות ולהגיד "הורדתי לכם את תשלומי המשכנתא הגבוהים". הוא אפילו יוכל לסמן את זה כמעין מאבק באליטות: "האוצר, המשפטנים ובנק ישראל התנגדו — והנה אני הורדתי". חתן פרס נובל דארון אסמוגלו, טוען כי פעמים רבות העיקר במדיניות פופוליסטית הוא הניסיון "להראות" לאליטות שאפשר לפעול נגדן. אבל למעשה, לא בטוח שההיגיון הזה נכון.
מספר מחקרים שהתפרסמו בעשורים האחרונים הצליחו להראות שלפעמים הציבור "מעניש" על התנהגות פופוליסטית שעוברת את הגבול. ברגע שההתנהלות היא כל כך מופרכת, כשאי אפשר אפילו לעטוף אותה בהיגיון מקצועי, אז גם האנשים ששמחים על המתנה שהענקת להם לחשבון הבנק מתקוממים בתוך תוכם על חוסר הצדק, ויכולים לנקום בך בקלפי.
ההטבה ששמחון ונתניהו מקדמים לא משאירה לאף אחד מקום להתלבטות. לכולם ברור שהיא ניסיון לקנות קולות לקראת הבחירות, או חלק מדיל פוליטי עם החרדים. זה ברור כי ההתנגדות המקצועית היא גורפת ומשכנעת. למשל, המכתב היחיד שהופץ לעיתונאים מאז כניסתו של הממונה החדש על התקציבים, מהרן פרוזנפר, הוא התנגדות להצעת החוק של שמחון.
יתרה מזו, הציבור מזהה הטבה כהטבה שהיא "שוחד בחירות" כשהיא נראית תפורה ומדויקת מאוד, וכאן ההטבה לוכדת רק "רוכשי דירות עד סוף 2022". כמו כן, הציבור חשדן במיוחד לגבי הטבות שאינן השקעה, שניתנות בזמן שהגירעון כבר גבוה, וכאן מתקיימים שני התנאים הללו. אנו בתקופה שבה הקופה הציבורית דחוקה, הגירעון והחוב כבר גבוהים, ויש סבירות לא קטנה שיהיו הוצאות מלחמה נוספות. ההצעה הנוכחית לא תביא לשיפור תשתיות, חינוך או תניע מנוע צמיחה אחר. זו העמקת הגירעון והמצביעים יכולים להעניש על זה באופן חריף.
האוצר לא עמד ביעדים
פקידי האוצר ושר האוצר סמוטריץ' נהנים במידה רבה מהמאבק הזה מול שמחון. ביום שישי האחרון אנשי האוצר תדרכו שוב בהתלהבות את העיתונאים בגנותה של הצעת החוק הזו. המאבק הזה הוא רגע של הרמוניה ושיתוף פעולה בין הדרג המקצועי לבין השר, והם תופסים את עצמם ככאלו שחוזרים לתפקיד האמיתי שלהם: "לשמור על קופת המדינה מפני הצעות פופוליסטיות".
אסור להם להתבלבל. התפקיד הראשון במעלה של משרד האוצר הוא מסגרת התקציב, ובמסגרת זו הם לא עמדו ביעדים שהם הציבו לעצמם. הם חשבו ערב המלחמה שהם יהיו בגירעון של 3.2%, אבל הגירעון זינק ל־3.9%. גם כעת, הוויכוחים הצורמים עם משרד הביטחון וחוסר ההסכמות מטילים צל רב על האמינות הפיסקלית של הממשלה. ומעבר לכך, הם לא ניצלו את התקציבים האחרונים לביצוע רפורמות מבניות במשק. אם הם יצליחו לעצור את הצעת שמחון־נתניהו, זה יהיה ניצחון בקרב, לא במלחמה.
