גלי ההדף מהורמוז יתגלגלו לכיסי הצרכנים בעולם
סגירת המצרים הזניקה את מחירי הנפט והחשש הוא שמשבר ממושך יגלגל את ההתייקרויות לכל אורך שרשרת האספקה. האם העולם עומד בפני משבר אנרגיה, כפי שקרה אחרי הפלישה לאוקראינה? בנק ישראל זכה לביקורת כשלא הוריד ריבית בשבוע שעבר, כעת ההחלטה הזו נראית נבונה מתמיד
המערכה של ארה"ב וישראל נגד איראן, שכבר הכניסה את מדינות המפרץ ואפילו מדינה אירופית אחת (קפריסין) למשבר גיאו־פוליטי גדול, מציתה גם חשש מהתפרצות אינפלציונית ומפגיעה בתוצר. מאז תחילת 2026 זינק מחיר חבית ברנט בכ־43%. רק בשלושת ימי המלחמה הוא הספיק לטפס בכ־22% לרמה של יותר מ־85 דולר לחבית. האם אנו ניצבים בפני תסריט של "אוקראינה 2 – מחירי האנרגיה מזנקים בעקבות מלחמה אזורית"? זאת השאלה המרחפת כעת מעל השווקים.
ההשוואה ל־2022, אז הגיעה מחיר החבית ל־120 דולר, מחייבת זהירות: נכון לעכשיו, תרחיש הבסיס אינו קריסה מערכתית, אלא יותר זעזוע בהיצע שהשפעתו תלויה כמעט לחלוטין במשך ובעוצמת האירוע, ובהמשך במנגנוני התמסורת שלו, כלומר איך ישפיע על תחומים אחרים. מה שברור כבר עתה היא כי אין מדובר באירוע טכני. גם אם חלק מההשפעה תהיה זמנית, מדובר בזעזוע בהיצע בעל פוטנציאל להשפיע בטווח הקצר־בינוני. וזאת, בעיקר משום שהאיראנים סגרו את מצרי הורמוז, שחמישית מאספקת הגז והנפט בעולם עוברת דרכו מדי יום, ומאיימים לפגוע בכל ספינה שעוברת דרכו. כלומר, הבעיה היא ביכולת האספקה של נפט וגז, שמשבשת את שרשראות האספקה הלאה. הרי הנפט עדיין קיים, אבל הוא לא יכול לצאת מאזור המפרץ לעולם.
השאלה בסופו של דבר אינה רק בכמה יתייקר הדלק החודש, אלא בעיקר האם העלייה הזאת תחלחל אל מדדי הליבה של המחירים לצרכן וליצרן ומשם אל ציפיות האינפלציה.
ערוץ התמסורת ברור: עלייה במחירי נפט וגז מתורגמת במהירות לעליות במחירי בנזין, סולר, חשמל וגז ביתי, שתורמות מיידית למדד המחירים לצרכן. אלו תשומות עיקריות חיוניות לתעשייה, מסעדות, מלונות וחנויות. כעת גם פרמיות ביטוח ימי מזנקות (עד 50% לפי דו"ח של S&P) – דבר שמייקר מאוד את עלויות התובלה. שינוי נתיבי שייט, ביטול הפלגות והארכת זמני אספקה מייצרים שיבוש לוגיסטי. כאן מתחיל אפקט שרשראות אספקה: חומרי גלם, רכיבים תעשייתיים ומזון מיובא מתייקרים, ולא רק הנפט.
השלב השלישי תלוי במשך הזמן של המשבר. אם הזעזוע יהיה קצר, חברות יספגו את העלויות דרך שחיקת מרווחים. אם הוא יימשך חודשים ואולי אפילו רק שבועות - המחירים יתעדכנו. זה כבר עלול להכניס למשוואה את הציפיות לאינפלציה. כאשר משקי בית ועסקים מאמינים שהמחירים לא רק יעלו, אלא שהם גם יישארו גבוהים, ההתנהגות משתנה. ואז נכנסים לשלב הבא - לב ליבה של הספירלה האינפלציונית - השכר.אם עובדים דורשים פיצוי על עלייה ביוקר המחיה ונוצר לחץ לעליות שכר, שאינן מגובות בפריון, מתפתח מנגנון של ספירלת שכר–מחירים. כיום, בניגוד לשנות ה־70, מנגנוני ההצמדה אמנם חלשים יותר ואינם אוטומטיים, אך הסיכון עדיין קיים.
ובחזרה לשאלה האם אנחנו עומדים בפני "אוקראינה 2". צריך לזכור שב־2022 בדיוק יצאנו מהקורונה, האינפלציה כבר היתה גבוהה ואירופה היתה תלויה בגז רוסי. זה היה שילוב נדיר של זעזוע בהיצע של מערכת שלמה. כעת המצב שונה. החדשות הטובות היא שהאינפלציה באירופה עומדת על 1.9%, והיא יורדת מאז ספטמבר 2025; המלאים הגלובליים גבוהים יותר, שוק הגז הנוזלי גמיש יותר, ובנקים מרכזיים עומדים עם ריבית ריאלית חיובית. אותם בנקים מרכזיים כבר לא נמצאים מאחורי העקומה כפי שהיו ב־2022. כעת הסיכון האמיתי טמון במעבר מ־Price Shock ל־Flow Shock. אם מצרי הורמוז ייחסמו לתקופה ממושכת, או אם תיפגע תשתית היצוא האזורית, מדובר כבר בזעזוע כמותי - לא רק עניין של מחיר. זהו תרחיש שמסוגל לחלחל עמוק יותר אל ליבת האינפלציה.
לכן המסרים באירופה כבר משקפים את המתח הזה. הכלכלן הראשי של הבנק המרכזי האירופי, פיליפ ליין, הזהיר כי זעזוע אנרגטי ממושך עלול לייצר השפעות משניות ולפגוע בהתכנסות ליעד האינפלציה. בנקיים מרכזיים יכולים להתעלם מקפיצה חד־פעמית, אך הם יתקשו מאוד להתעלם מערעור עיגון הציפיות לאינפלציה. זה מה שקרה אז ב־2022, ואסור שזה יקרה גם הפעם. לכן, האפשרות, גם אם עדיין תיאורטית, של העלאות ריבית מחודשות באירופה בתוך זעזוע היצע היא תרחיש ממשי – ולא רצוי. הידוק מוניטרי בזמן פגיעה בשרשראות אספקה מעלה את סיכון להאטה (פגיעה בתוצר). החדשות הרעות הן שאירופה כבר בהאטה מובהקת: הצמיחה ברבעון האחרון של 2025 עמדה על 1.5% לעומת הרבעון המקביל אשתקד – וזו הירידה השנייה ברציפות בשיעורי הצמיחה. אמנם אין מיתון, אבל בהחלט יש האטה. גם בארה״ב הדילמה ברורה. הפד יידרש להבחין בין זעזוע נקודתי לבין שינוי משטר האינפלציה, דווקא כאשר היא מראה סימני היחלשות (2.4% בינואר), אך עדיין מעל היעד של 2%.
כאן נכנסת הצמיחה. זעזוע אנרגטי פוגע בצמיחה דרך שלושה ערוצים עיקריים. בראש ובראשונה, עלייה במחירי דלק וחשמל מהווה מס רגרסיבי בפועל. היא פוגעת בצריכה הפרטית, במיוחד במשקי בית בעלי הכנסה נמוכה עם נטייה שולית גבוהה לצרוך. במקביל, פירמות עם מרווחים מצומצמים רואות רווחיות נשחקת. חלקן מצמצמות השקעות, חלקן דוחות גיוס עובדים. כאשר עלויות הובלה וביטוח מזנקות, בעיקר בענפים עתירי יבוא, קצב הפעילות מתמתן. וזה מתגלגל גם לזירה הפיננסית. פרמיית סיכון גיאו־פוליטית מעלה תשואות ומייקרת אשראי. עסקים דוחים השקעות, שוק ההון תנודתי יותר, וזרימת הון לשווקים מתעוררים נחלשת. בנוסף, אי־הוודאות כשלעצמה היא גורם מקרר פעילות.
דווקא מצבה של ישראל טוב יחסית. החלטתו של נגיד בנק ישראל להמתין עם המשך הפחתות ריבית - חרף הציפיות והתלונות של רבים במשק, כולל שר האוצר, מתתברת בדיעבד כהחלטה שקולה.
כאשר אי־ודאות גיאו־פוליטית עולה ופרמיית הסיכון מתרחבת, שמירה על מרחב תגובה מוניטרי חשובה יותר מהקלה מיידית. הרי ישראל חשופה להתייקרות דלק מיובא וכמובן לתובלה ימית. בסביבה כזו, הזהירות משלמת והיא לבטח עדיפה על פזיזות.
