פרשנות
עסקת הנפט שסגרו ונצואלה וטראמפ: מקור דאגה לסעודיה ואופ"ק
ההכרזה על 65 מיליארד חביות נפט ונצואליות שיעברו לשליטת ארה"ב מעוררת הדים בתקשורת הערבית. הסיבות: פוטנציאל ההחלשה של ארגון יצרניות הנפט שעמן נמנית ונצואלה, ומנוף נוסף להתמודדות של ארה"ב עם משברים גיאופוליטיים
עסקת הנפט שעליה הכריזו ונצואלה וארצות הברית בסוף השבוע האחרון מעוררת עניין רב בתקשורת הערבית, אף כי הטון במפרץ מתון מכפי שניתן היה לצפות מול המספר המרשים של 65 מיליארד חביות שיעברו לפי הדיווחים לשליטה אמריקאית.
בסיקור הסעודי לפחות, ונצואלה איננה מוצגת כאיום מיידי על יצוא הנפט של מדינות המפרץ, או כגורם שעומד להציף את השוק. הדגש הוא על מהלך אמריקאי ארוך טווח, שיכול להגדיל את ההיצע בעתיד ולחזק את הביטחון האנרגטי של ארצות הברית. הדאגה המהותית יותר עולה סביב עתידו של אופ"ק, כלומר האפשרות שמדינה מייסדת נוספת דוגמת ונצואלה תבחר להתרחק מהארגון ולהגדיל את הייצור, ללא מגבלותיו.
הנקודה הזו מהותית ומבהירה כי הקישור בין העסקה החדשה לבין מה שמתרחש במצר הורמוז, עלול להטעות. ארצות הברית כבר מזמן איננה תלויה במפרץ כמקור מרכזי לנפט. לפי מינהל מידע האנרגיה האמריקאי (EIA), בשנת 2025 ייבאה ארצות הברית ממדינות המפרץ כ־490 אלף חביות נפט ביום בלבד, שהיוו 8% מכלל יבוא הנפט הגולמי שלה. בהיבט זה, קנדה חשובה לה הרבה יותר מהמפרציות.
הערך של ונצואלה עבור ארצות הברית הוא אחר. המדינה מפיקה נפט כבד, שמתאים במיוחד לבתי הזיקוק במפרץ מקסיקו בארצות הברית, שנבנו במשך שנים לעיבוד סוגי נפט כאלה. לפי EIA, עוד לפני הסנקציות על המשטר בקראקס, היתה ארצות הברית הלקוחה הגדולה של הנפט הוונצואלי.
השפעה מוגבלת בינתיים
למעשה, הקשר עם ונצואלה כבר נבנה מחדש עוד לפני ההסכם הנוכחי. ביולי האחרון עמד יצוא הנפט מוונצואלה לארצות הברית על כ־786 אלף חביות ביום, הרמה הגבוהה ביותר מאז 2019. לכן, העסקה בעצם מעמיקה חיבור אנרגטי בין שתי מדינות באותו חצי כדור.
גם הכמויות שעליהן מדובר מחייבות פרופורציה. ונצואלה מפיקה כ־1.25 מיליון חביות ביום, והיעד שהציגה הנשיאה הזמנית דלסי רודריגז הוא לעבור את רף 1.5 מיליון החביות. תוספת של כ־250 אלף חביות ביום איננה משנה את מאזן שוק הנפט העולמי. בה בעת, שיקום התשתיות, נמלי היצוא והשדות מחייב השקעה של עשרות מיליארדי דולרים ויימשך שנים.
זהו גם הקו שעולה מהסיקור הסעודי. העיתון "א־שרק אל־אווסט" הציג את העסקה בראש ובראשונה כחלק מהמאמץ האמריקאי להבטיח אספקת אנרגיה, והדגיש כי ההשפעה על הייצור והמחירים תהיה מוגבלת בטווח הקרוב. גם אתרי חדשות סעודיים נוספים דיווחו בהרחבה על העסקה, בלי למסגר אותה כאיום על סעודיה.
עם זאת, בקרב מומחים ערבים לשוק הנפט והאנרגיה בולט הקו שלפיו בטווח הארוך, תהיה להסכם משמעות רחבה יותר ממחיר הדלק בארצות הברית. ההשקעות בוונצואלה מעניקות לוושינגטון מקור נוסף להתמודדות עם משברים גיאופוליטיים עתידיים ומחזקות את ביטחון האנרגיה שלה. זו כנראה המסגרת המדויקת יותר להבנת האינטרס האמריקאי בגיבוש ההסכם.
מבחינת המפרץ, הסוגיה המורכבת מתחילה דווקא בווינה. ונצואלה בוחנת אפשרות לפרוש מאופ"ק, ארגון שהיא נמנתה כאמור עם המייסדות שלו, ב־1960. היציאה, אם תתרחש, לא תיצור זעזוע מיידי, משום שקראקס ממילא אינה מהמדינות שעליהן נשען כיום מנגנון הקיצוצים מרצון של הארגון. המשמעות הפוליטית גדולה בהרבה.
אופ"ק מגיע לאירוע הזה כשהוא כבר חלש יותר. איחוד האמירויות פרשה השנה, בעיראק הושמעו איומים דומים באחרונה על רקע מחלוקת בנוגע למכסות, והמלחמה האזורית פגעה ביכולתן של כמה מפיקות לממש את כושר הייצור שלהן. זו הסיבה שחלקו של אופ"ק+ בשוק העולמי ירד מלמעלה מ־48% לפני המלחמה לכ־40% ביולי.
מובן שבתקשורת הערבית מחוץ לסעודיה הטון חד יותר. בעיתונות המקורבת לקטאר, שבעצמה פרשה מאופ"ק ב־2019 אחרי 57 שנות חברות, ניתן היה להבחין בסוג של שמחה לאיד. שם הוצגה האפשרות לפרישה ונצואלית כחלק משחיקה רחבה בלכידות של אופ"ק, והודגש כי ככל שמספר המדינות המשתתפות במשמעת ייצור הנפט קטן, כך צפוי לגדול הנטל על סעודיה, מאחר שיהיה צורך לקצץ תפוקה כדי להגן על המחיר.
ייצור מחוץ לשליטת אופ"ק
זה בדיוק מסביר את האתגר האמיתי העומד בפני ריאד. בסעודיה אין שום חשש שמחר בבוקר יחליפו חביות מוונצואלה את הנפט שלה בארצות הברית. השוק המרכזי של המפרץ הוא ממילא אסיה. הבעיה מתחילה אם יותר יצרניות יעדיפו להגדיל הפקה ולרדוף אחר נתח שוק מחוץ למסגרת אופ"ק. במצב כזה, ריאד תעמוד שוב בפני הדילמה המוכרת: לוותר על חלק מהתפוקה שלה כדי לתמוך במחיר, או להגן על נתח השוק ולאפשר למחירים לרדת.
העסקה עם ונצואלה עדיין רחוקה מלשנות את שוק הנפט. עם זאת, היא כן משתלבת במגמה שכבר מטרידה את המודל שעליו נשען אופ"ק — יותר ייצור מחוץ לשליטת הארגון, יותר מעורבות אמריקאית בצד של ההיצע ופחות נכונות של מפיקות לקבל מגבלות לאורך זמן. עבור סעודיה זהו מדובר באתגר אסטרטגי משמעותי יותר מעוד כמה מאות אלפי חביות ונצואליות.
