אי אפשר להכשיר פסיכולוג בלחיצת כפתור. אפשר לפנות לו זמן
מאות אלפי אזרחים וחיילים נושאים איתם טראומה, אובדן, פציעה, שירות מילואים ממושך ועקירה מהבית. המדינה כבר משקיעה בהרחבת השירותים ובתגבור המערך הטיפולי, אך היקף האתגר מחייב לחשוב גם כיצד לנצל טוב יותר כל שעת טיפול וכל משאב שכבר עומד לרשות המערכת. לצד תקציבים ותקנים, צריך להוסיף למשוואה גם את אחד היתרונות הגדולים של ישראל: היכולת הטכנולוגית שלה.
המספרים ממחישים עד כמה הפער בין הצורך לבין יכולת המענה הולך ומתרחב. בשנת 2025 טופלו במרפאות בריאות הנפש של קופות החולים כ־435 אלף בני אדם, עלייה של כ־30% בתוך שלוש שנים. באותה שנה נרשמו כ־3.5 מיליון מגעים טיפוליים וכ־550 אלף פניות למוקדי סיוע טלפוניים ומקוונים. במקביל, כ־26 אלף מפצועי המלחמה פנו לאגף השיקום במשרד הביטחון, וכ־65% מהם מתמודדים עם מצוקה נפשית או פוסט טראומה.
הביקוש יכול לזנק בתוך חודשים, אך את המענה האנושי אי אפשר להכפיל באותו קצב. הכשרתם של פסיכולוגים, פסיכיאטרים ועובדים סוציאליים אורכת שנים. גם בנק ישראל מצביע על מסלול ההכשרה הארוך כאחד הגורמים שמקשים על המערכת להתאים את היצע המטפלים לגידול בביקוש. אי אפשר להכשיר פסיכולוג בלחיצת כפתור, אבל אפשר לפנות לו יותר זמן לטפל.
כאשר אנשי טיפול משקיעים שעות בתיאומים, טפסים, מיון וניהול עומסים, אלה שעות שאינן מוקדשות למטופלים. כאן הטכנולוגיה יכולה להפוך למכפיל כוח. מערכות דיגיטליות יכולות לייעל תהליכי קליטה ומיון, לקצר בירוקרטיה, לנהל תורים ולשמור על רצף טיפולי.
בינה מלאכותית יכולה להוסיף למערכת שכבה נוספת של יכולות: לסייע בהתאמת שירותי טיפול לצורכי הפונה, לזהות סימני מצוקה כבר בשלב הראשוני ולנתח מידע בהיקפים גדולים כדי לשפר את הקצאת המשאבים. כך ניתן לזהות היכן קיים מחסור בסוג מסוים של טיפול או באילו אזורים הפער בין הביקוש לבין השירותים הזמינים גדול במיוחד.
המטרה אינה להושיב אלגוריתם על כיסא המטפל. להפך. הטכנולוגיה צריכה לפנות את הכיסא למטפל ולהשאיר בידיו את מה שאי אפשר להחליף: שיקול דעת, הקשבה, קשר אנושי וליווי.
החשיבה הזאת כבר מתחילה להשתלב גם במערכת הציבורית. ועדת מור יוסף, שבחנה את המענה לפצועי צה”ל, המליצה בין היתר להרחיב את הכלים הדיגיטליים ולהטמיע בינה מלאכותית כדי לקצר תהליכים ולשפר את השירות. הכיוון הזה צריך להתרחב גם למערכת בריאות הנפש האזרחית.
לשם כך נדרש מהלך מערכתי שיחבר בין משרדי הממשלה, בתי החולים, קופות החולים, ארגוני החברה האזרחית, גופים פילנתרופיים ותעשיית ההייטק. החיבור בין מי שמכירים את הצרכים בשטח לבין מי שיודעים לבנות פתרונות בקנה מידה רחב יכול לסייע להפוך יוזמות נקודתיות לפתרונות שניתן להטמיע ולהרחיב במערכת.
ה־7 באוקטובר הותיר אחריו פצעים שלא כולם נראים לעין, וההתמודדות איתם תלווה אותנו עוד שנים. כל שעה שנחסכת מבירוקרטיה יכולה לחזור לטיפול, וכל זיהוי מוקדם של מצוקה יכול למנוע הידרדרות. כשמדובר במאות אלפי אנשים, זו כבר אינה רק שאלה של התייעלות. זו היכולת של מערכת בריאות הנפש להגיע ליותר אנשים בזמן ולהעניק לאנשי המקצוע את הכלים להתמודד עם אחד האתגרים הלאומיים הגדולים של השנים הקרובות.
עידן רול הוא מנכ”ל Code for Israel ולשעבר חבר כנסת וסגן שר החוץ
