פרשנות
הבטחת הגנה אמריקאית הרגיעה את הנפט, אך משבר הורמוז מייצר מחנק מזון
לראשונה מפרוץ המלחמה נרשמה היום במהלך המסחר ירידה קלה במחירי הנפט, לאחר שארה"ב התחייבה לספק "מעבר בטוח" למכליות וערבויות פיננסיות למסחר הימי באזור. במקביל מתפתח משבר חדש: סגירת מצר הורמוז מעמידה בסכנה את רוב יבוא הדגנים והמזון לאיחוד האמירויות, סעודיה וגם לאיראן עצמה
הרגיעה היחסית שנרשמה היום במחירי הנפט, לראשונה מאז פתיחת המערכה נגד איראן, יכולה להוות סימן לכך שהשוק מתחיל לתמחר לא רק את התרחיש הגרוע, אלא גם אפשרות של ניהול משבר דרך מהלכים אמריקאיים במרחב הימי. מחירי החבית, שהמשיכו בתחילת היום את מגמת העלייה, שינו כיוון בעקבות דיווחים על אפשרות של שיח עם גורמי מודיעין איראניים (דבר שהוכחש על ידי טהראן), ובמקביל, לאחר שהבית הלבן החל להעביר מסרים לפיהם ינקוט מהלכים שמטרתם להחזיר למסלול לפחות חלק מתנועת המכליות במפרץ הפרסי. לאחר שחבית מסוג ברנט טיפסה ל־80.65 דולר במהלך יום המסחר, מאוחר יותר נרשמה ירידה לכ־74.5 דולרים.
אלא שהרגיעה היחסית נשענת כעת בעיקר על ציפיות, כאשר בשטח ניכרת תמונה אחרת. תנועת מכליות הנפט עדיין מוגבלת מאוד, חלק מהחברות ממשיכות להימנע מהאזור, ודווקא בתוך האווירה הזו מצטברים דיווחים על פגיעות בספינות ועל שיבושים בנמלים במרחב דובאי־עומאן. היום דווח על המשך הפגיעה האיראנית במכליות, בכלל זה לראשונה מול חופי דובאי שבמפרץ הפרסי ומול אמירות פוג'ירה, הנמצאת מחוץ למפרץ ואיננה תלויה במצר הורמוז.
הזרז המרכזי לשינוי הסנטימנט הגיע מוושינגטון. שר האוצר סקוט בסנט אמר בריאיון, כי שוק הנפט "מסופק היטב" וכי מאות מיליוני חביות משייטות מחוץ לאזור. עוד ציין, שבקרוב יגיעו הודעות נוספות שנועדו לתמוך בסחר הנפט במפרץ וכי כאשר יידרש הדבר, תספק ארצות הברית "מעבר בטוח" למכליות.
במקביל, הנשיא דונלד טראמפ הורה לתאגיד האמריקאי למימון פיתוח בינלאומי להעמיד ביטוח סיכונים פוליטיים וערבויות פיננסיות למסחר ימי באזור, והצהיר כי הצי האמריקאי עשוי להתחיל ללוות מכליות במידת הצורך. מדובר בצעד אגרסיבי של הממשל האמריקאי להתערבות ישירה בשוק האנרגיה דרך שכבת ביטוח ואבטחה, אם כי בענף הספנות הגיבו בספקנות לאפשרות להחזיר מהר את התנועה למסלולה. הספקנות הזו מבטאת את הפער בין הפתרונות המוצעים לבין המציאות בשטח, והחששות של מפעילי הספינות לחצות אזור שבו נרשם בימים האחרונים מספר גבוה של אירועים בטחוניים.
על השבריריות בשוק הנפט יכולה להעיד התנהלות עיראק, שקיצצה עד כה כמעט 1.5 מיליון חביות ביום מתוך תפוקה יומית של 4.5 מיליון חביות בשל שיבושי יצוא. לפי הדיווחים, בשדה א־רומיילה הוכרז על קיצוץ של כ־700 אלף חביות ביום, בשדה קורנה 2 מערב כ־460 אלף, ובמייסאן כ־325 אלף חביות. לפי גורמים בעיראק, אם השיבושים יימשכו, הקיצוץ עלול לגדול ליותר מ־3 מיליון חביות ביום בתוך ימים ספורים, וזאת בגלל מגבלות אחסון בנמלי הדרום. במקרה כזה, המשמעות היא לא רק ירידה בהכנסות, כי אם שינוי תפעולי. ברגע שלא מגיעות מספיק מכליות לטעינה, מכלי האחסון מתמלאים ואין אפשרות להמשיך בהפקת נפט, גם אם מחיר החבית גבוה. בשלב זה, עיראק הדגישה שבתי הזיקוק שלה בעלי כושר ייצור של כ־1.1 מיליון חביות ביום, ממשיכים לפעול.
בשנת 2025, סין והודו היוו 75% כמעט מיצוא הנפט הגולמי העיראקי, כלומר ממוצע של 3.33 מיליון חביות ביום, בעוד אירופה ייבאה כ־560 אלף חביות ביום. המשמעות היא, שאסיה היא הראשונה להרגיש את העצירה בעיראק, במיוחד משום שחלק ניכר מבתי הזיקוק שלה מותאמים לסוגי הנפט המגיעים מהמפרץ, וקשה למצוא להם תחליפים במהירות.
התרחשות משמעותית מגיעה גם מתחום הגז. היום הודיעה קטאר על עצירת ייצור הגז הטבעי הנוזלי (LNG) עקב "כוח עליון", מה שמוסיף שכבת משבר. המשמעות היא, שגם אם צעדי הביטוח והליווי שיוזם הבית הלבן יחזירו חלק מתנועת הספינות, עצירת התפוקה יוצרת פער אמיתי בשרשרת האספקה. בטווח הקצר, היכולת להחליף מטעני LNG באופן מיידי היא מוגבלת, משום שמרבית מתקני ההנזלה בעולם עובדים על קרוב למקסימום קיבולת, והגמישות החוזית מצומצמת.
משבר נוסף מסתמן בגזרת הביטחון התזונתי של אזור המפרץ. על פי נתוני חברת Kpler, המנתחת את שוק הסחורות והספנות העולמי, בשנה האחרונה נכנסו לאזור המפרץ כ־30 מיליון טונות של דגנים, כאשר מתוכם כמחצית יועדו לאיראן. רובם עברו דרך הנתיב הימי שממנו נאלצות כעת ספינות להתרחק. בפועל, חלק גדול מהיבוא החיוני של איראן (כולל גרעינים ותשומות למספוא) נכנס דרך נמלים בדרום, שהגישה אליהם עוברת דרך מצר הורמוז, ובעיקר נמל אימאם חומייני במחוז ח'וזסתאן. לפי התקשורת האיראנית, היבוא המרכזי דרך המסלול הזה כולל חיטה, שעורה, תירס וקמח סויה לצד סוכר וסחורות נוספות. לפי הערכות, מעל 80% מהסחורות הבסיסיות של איראן מיובאות דרך אימאם חומייני. כאשר זה השער הראשי, כל האטה בשיט מתרגמת מהר למחירי קמעונאות ולמספוא, ולפיכך גם למחירי עופות, בשר וביצים.
עדות לכך שהשיבוש כבר מתגלגל למטעני המזון מגיעה ממעקב תנועת ספינות. לפי הנתונים, ספינת מטען ועליה שעורה מארגנטינה שהיתה בדרכה לאימאם חומייני, נעצרה סמוך לכניסה לאזור. בנוסף קיים מידע על מטען תירס שנתקע במסלול, ועל כ־400 אלף טונות אורז בסמטי הודי שנתקעו בדרך בעקבות השיבושים.
לאיראן ישנן חלופות לייבא דרך שלושה נתיבים עיקריים: הים הכספי, רכבות או משאיות דרך שכנות מצפון, או דרך נמל צ'בהאר שנמצא מחוץ למפרץ הפרסי. עם זאת, כל האופציות הללו מציעות פתרון חלקי הרחוק מהכמויות שניתן לייבא דרך הנמלים שבמפרץ. לפי דיווח ב"פייננשל טיימס", גם איחוד האמירויות תלויה בתובלה הימית האזורית ומעבירה כ־90% מהדגנים והזרעים דרך ג'בל עלי בדובאי, המשמש גם מרכז שינוע אזורי למזון ומכולות למדינות נוספות. נמל זה נחשב למרכיב משמעותי בתשתית הלוגיסטית של דובאי, שהפכה אותה למרכז סחר אזורי. הנמל, שבתנאי שגרה שימש גם להעברת סחורות לאיראן, הושבת ליממה לאחר שהתרסק בקרבתו כטב"ם איראני.
בניגוד לאיראן, למדינות המפרץ העשירות יש את היכולת לספוג עלויות גבוהות ולהשתמש בנמלים אחרים, אבל למדינות כמו כווית ובחריין, המשמשות חוליות בשרשרת הלוגיסטית למדינות עניות כמו תימן, סודאן וסומליה, הסיכון ל"מחנק" או התייקרות גבוה יותר. עבור איראן, מדובר בחולשה אסטרטגית, וזו הסיבה שהממשלה הודיעה כבר שלשום על איסור יצוא של מוצרים חקלאיים. גם כך, מצבה הביטחון התזונתי של איראן חמור. לפי ארגון המזון והחקלאות של האו"ם, ב־־2024/25 הוערכו דרישות יבוא החיטה של איראן בכ־1.3 מיליון טונות, אך השנה צפויה הדרישה לעלות כדי לפצות על גירעון ביבולי החיטה המקומיים.
השימוש במרחב הימי כמנוף לחץ יוצר שיבוש המשפיע בעיקר על אנרגיה ותבואות, העלול לפגוע במדינות המפרץ ובמדינות היבוא העניות. בה בעת, מדובר גם בגול עצמי לאיראן, שקיבולת נתיבי העקיפה שלה מוגבלת.
