פרשנות
פיטורי מושלת הפד שולחים מסר ברור: טראמפ רוצה להשתלט על הבנק המרכזי
אחרי שלא הצליח להרתיע את יו"ר הבנק המרכזי ג'רום פאוול עם קללות ואיומי פיטורים, הנשיא ביצע צעד לא חוקי ופיטר את הנגידה ליסה קוק. ההדחה היא חלק ממהלך גדול יותר: הרחבת ההפיכה המשטרית אל הליבה הכלכלית של ארצות הברית
בסקירת פיטורי נגידת הפדרל ריזרב ליסה קוק בידי הנשיא דונלד טראמפ ישנה חשיבות רבה בבחינה מחודשת של העובדות היבשות. הרי גם שם מכונת הרעל עובדת שעות נוספות ומסלפת את המציאות למען מטרות פוליטיות.
כנגד קוק, מושלת הפד השחורה הראשונה בתולדות ארה"ב (דמוקרטית כמובן) קיים חשש כי הצהירה לפני ארבע שנים על שני נכסים כעל נכס עיקרי (primary residence) כדי לקבל עבור שניהם משכנתא בתנאים מועדפים. נגד קוק לא הוגש כתב אישום, והיא לא נחקרה, אבל החשש הזה הספיק לנשיא המסובך ביותר בפלילים בתולדות ארצות הברית, כדי לפטרה.
הפיטורים הם כמובן בלתי חוקיים וגם נוגדים את החוקה, שכן טראמפ התבסס על עיקרון המאפשר לפטר פקיד בכיר על עבירה "בזמן אמת", ואין זה המקרה.
המטרה: להשתלט על הבנק המרכזי הפדרלי על מנת לשלוט במחיר הכסף, הלא היא הריבית קצרת הטווח. טראמפ כבר ניסה לעשות זאת בכל דרך אפשרית. אלא שהקללות, איומי הפיטורים, הדלפות של שמות מחליפים אפשריים והאשמות בדבר אי סדרים, לא הכניעו את הנגיד ג'רום פאוול, שאיננו מתכוון לוותר על עצמאות המוסד. לפיכך, טראמפ החל בניסיון השתלטות עויינת.
בהחלטת הריבית האחרונה ב־31 ביולי, שני חברים בוועדת המדיניות - כריסטופר וולר ומישל באומן (רפובליקנים שמינה טראמפ בקדנציה הראשונה) - הצביעו נגד החלטת הנגיד להותיר את הריבית ללא שינוי, לראשונה זה 32 שנה. לפני מספר שבועות ניצל טראמפ את התפטרותה המפתיעה של פרופ' אדריאנה קוגלר (מינוי של ביידן) כדי למנות את יועצו הכלכלי ד''ר סטיבן מירן (בכפוף לאישור הסנאט), שחותר להחליש את עצמאות הפד ולהכפיף את המוסד לרצונות הנשיא הפופוליסטי.
אך המסר שפאוול העביר לוושינגטון מכנס הנגידים בג'קסון הול בסוף השבוע האחרון היה ברור: טראמפ לא מרתיע אותו, ושיקוליו ימשיכו להיות מקצועיים.
המהלך האחרון היה לפטר את קוק כדי למנות גורם מטעם טראמפ, ובכך להשיג רוב במועצת המושלים של הפדרל ריזרב שבה שבעה חברים. הדבר יפגע בעיקרון עצמאות הבנק המרכזי, אחד החשובים בכלכלה המודרנית שבזכותו מתאפשר ריסון אינפלציוני אמיתי.
הדחת קוק היא חלק ממהלך גדול יותר: הרחבת ההפיכה המשטרית מהזירה הפוליטית־משפטית אל הליבה הכלכלית של ארצות הברית. זהו איננו עוד עימות נשיאותי עם הפד, אלא מהלך מסוכן שמטרתו לרכז בידי טראמפ את הכוח המוניטרי. בכך הוא דוחף את ארצות הברית אל עבר משבר חוקתי של ממש, שכן כצפוי, קוק לא רואה עצמה כמפוטרת.
טראמפ לא רק מנסה להשתלט על המדיניות המוניטרית, כי אם מעמיד למבחן את המערכת החוקתית עצמה. אם הנשיא המעורב בפלילים יצליח להדיח נגידה קבועה "מטעמי צדק", הרי שייווצר תקדים מסוכן שבו כל נשיא יוכל להפוך את הפדרל ריזרב לזרוע פוליטית ולמחוק את הגבול הקיים בין הממשל לבנק המרכזי החשוב בעולם.
מהלך רווי איומים
ערעור הכללים השיטתי שטראמפ מחולל על בסיס יומיומי, גורם לאובדן אמון במוסדות ומוביל לאי־יציבות כלכלית ופינננסית. התהליך התחיל עם המכסים: מהלך רווי איומים ששיבש את הסחר והכניס את הכלכלה הבינלאומית למערבולת. זה נמשך עם הפדרל ריזרב: ניסיון שקוף להשתלט על המדיניות המוניטרית באמצעות הדחה בלתי חוקית תוך הבטחת רוב נאמן בוועדה המוניטרית, וכעת ברור שזה רק יילך ויתעצם. השאלה הגדולה היא, מי הבא בתור.
המהלכים הללו גובים מחירים כבדים לא רק מהכלכלה האמריקאית, אלא גם הגלובלית. הסחר צנח, שרשראות האספקה משובשות, השווקים תנודתיים, המטבעות לא יציבים, המשקיעים בהמתנה ופירמות מתקשות לתכנן קדימה. אלא שהצעד האחרון עלול להיות המסוכן ביותר. הדולר איננו רק המטבע של ארצות הברית, כי אם הדלק של הכלכלה העולמית. הוא גם מטבע תשלום של הסחר הבינלאומי וגם המטבע הרזרבי של בנקים מרכזיים ומשקי בית בעולם כולו.
"הפריבילגיה המופרזת" הזו היא שמייצרת ביקוש אינסופי לדולר ולאג"ח אמריקאיות, מה שמאפשר לארצות הברית לממן עצמה לדעת, בזול וללא גבולות. אבל המבנה הזה נשען על דבר אחד: האמון בפדרל ריזרב כגוף עצמאי, מקצועי ויציב. אם טראמפ יצליח להפוך גם אותו לכלי פוליטי המיועד לסיפוק גחמותיו, האמון הזה עלול להישבר, והמערכת כולה תתערער. זהו משחק באש, שעלול להצית משבר כלכלי־פיננסי־פיסקאלי, כמותו לא ידעה ארצות הברית מעולם.
