ניתוח
הקופון של פקיסטן מהתיווך בין ארה"ב לאיראן: אנרגיה זולה יותר ויתרות מט"ח
כיבואנית אנרגיה התלויה במדינות המפרץ, פקיסטן צפויה להרוויח מסיום המלחמה מול איראן. מריסון מחירי הנפט והגז וייצוב משק החשמל, דרך הידוק הקשרים עם וושינגטון ועד המשך זרימת המט"ח ממיליוני פקיסטנים העובדים בסעודיה ובאמירויות
ניסיונות התיווך המתבצעים בימים אלה בפקיסטן בין ארצות הברית לאיראן, ואשר אליהם נשואות עיני העולם כולו, אינם מהלך דיפלומטי טהור, ומאחוריהם עומד גם היגיון כלכלי.
פקיסטן היא יבואנית אנרגיה התלויה בקשריה עם מדינות המפרץ, ועדיין פועלת תחת תוכנית סיוע של קרן המטבע הבינלאומית. במצב כזה, כל ירידה בסיכון להסלמה במפרץ עשויה להקל על מחירי האנרגיה, על שוק המט"ח, על האינפלציה ועל תנאי המימון החיצוניים שלה. זו הסיבה, שגם לאחר שהניסיון האחרון לקיים שיחות ישירות באיסלאמאבאד לא הבשיל, פקיסטן ממשיכה לנסות ולגשר על הפערים.
הרקע המאקרו־כלכלי מסביר מדוע לאיסלאמאבאד עניין מובהק בהצלחת התיווך. לפי תחזיות קרן המטבע, התוצר של פקיסטן, שאוכלוסייתה מונה כ־245 מיליון נפש, צפוי להגיע השנה לכ־408 מיליארד דולר, הצמיחה תעמוד על 3.6% והאינפלציה הממוצעת על 7.2%. עם זאת, פקיסטן נכנסה למאמץ התיווך כשהיא נשענת על תוכנית סיוע בהיקף של 7 מיליארד דולר מקרן המטבע, והבנק המרכזי שלה הדגיש כי הוא שואף להעלות את יתרות המט"ח לכ־18 מיליארד דולר עד סוף יוני מכ־15 מיליארד דולר כיום. מדובר בכלכלה גדולה ובעלת פוטנציאל, אך גם רגישה לזעזועים חיצוניים.
הרגישות הזו בולטת במיוחד בתחום האנרגיה. לפי נתונים רשמיים, הנפט היווה 16.64% מהיבוא למדינה ברבעון הראשון של שנת הכספים 2025/26. המשמעות היא, שכל עלייה במחירי החבית וכל שיבוש בשילוח משפיעים ישירות על האינפלציה ועל המטבע. עבור ממשלה שמנסה לייצב את המחירים ולשקם אמון כלכלי, כל תנודתיות בזירת האנרגיה האזורית הופכת לבעיה מיידית. בתחום הגז הטבעי הנוזלי (LNG) לפקיסטן תלות משמעותית באזור המפרץ, ובפרט בקטאר, עמה חתמה על חוזים ארוכי טווח. המלחמה המחישה עד כמה התלות הזו מעשית. בשבוע שעבר דווח, כי פקיסטן נאלצה לפרסם את מכרז הספוט הראשון ל־LNG מאז דצמבר 2023, לאחר שהשיבושים במפרץ פגעו בזרם המטענים. במקביל דווח, כי המחסור בחשמל הוכפל ל־3,400 מגה־וואט וכי בחלקים מצפון פקיסטן נרשמו הפסקות חשמל של כשבע שעות ביום.
לתיווך תועלת כלכלית נוספת: חיזוק הקשר עם מדינות המפרץ. העברות הכספים של כ־5 מיליון עובדים פקיסטנים ממדינות אלה הן מרכיב משמעותי במאזן החיצוני של המדינה והסתכמו בשנה שעברה בכ־38 מיליארד דולר, בעיקר מסעודיה ואיחוד האמירויות. היציבות במפרץ היא תנאי להמשך הביקוש לעובדים פקיסטנים ולשמירה על אחד ממקורות המט"ח החשובים ביותר שלה.
לכך מצטרפת חשיבות המימון מהמפרץ. לפקיסטן יחסים קרובים במיוחד עם סעודיה, וריאד התחייבה החודש להעמיד לה עוד 3 מיליארד דולר בתמיכה פיננסית, בדיוק בשעה שאיסלאמאבאד עמדה בפני החזר של 3.5 מיליארד דולר לאיחוד האמירויות. מבחינת פקיסטן, שיפור מעמדה כמתווכת אחראית באזור עשוי לחזק את האמון הכלכלי והפוליטי מצד המפרציות. התמורה האפשרית אינה בהכרח גמול מיידי, אלא סביבה נוחה יותר לדיונים על אשראי, השקעות, תמיכה פיננסית וגלגול התחייבויות.
קטאר כבר נתנה גיבוי פומבי למאמץ הפקיסטני. אמיר קטאר הביע תמיכה במאמצי התיווך, ומבחינת איסלאמאבאד יש לכך חשיבות כפולה: חיזוק הקשר עם אחד מספקי האנרגיה המרכזיים שלה ושיפור מעמדה מול אחת השחקניות הפיננסיות החשובות באזור. תועלת כזו אינה נמדדת רק בהסכם חדש או בהזרמה מיידית של כסף, אלא גם ביכולת לנהל שיחות על אנרגיה, השקעות ואשראי, מתוך עמדת פתיחה טובה יותר.
עם זאת, התועלת הכלכלית אינה מוגבלת למפרץ הערבי. אם התיווך יסייע לייצוב היחסים בין איראן לארצות הברית, פקיסטן עשויה ליהנות גם מכך. כיום, הסחר הדו־צדדי בין פקיסטן לאיראן נאמד בכ־3 מיליארד דולר בשנה, אך שתי המדינות כבר הציבו יעד רשמי להגדילו ל־10 מיליארד דולר. לאורך הגבול מתוכננים שישה מרכזי סחר, לצד קו הולכה שאמור להוסיף 100 מגה־וואט של חשמל מאיראן למחוז בלוצ'יסטן בפקיסטן. מעבר לכך, משרד המסחר הפקיסטני מודה, כי בהיעדר ערוצי בנקאות סדירים מול איראן, חלק מהמסחר נעשה עדיין במתכונת של סחר חליפין. הדבר ממחיש עד כמה הפוטנציאל הכלכלי קיים, אך מוגבל על ידי הסנקציות והתשתית הפיננסית.
בסופו של דבר, לפקיסטן יש אינטרס ברור שהמתיחות בין וושינגטון לטהראן לא תגלוש להסלמה ממושכת. הצלחה בתיווך עשויה להפחית את הסיכון לזעזוע נוסף במחירי הנפט והגז, להקל על הלחץ על משק החשמל, לשמר את יציבות היחסים עם מדינות המפרץ, ולפתוח בעתיד אופק כלכלי רחב יותר מול איראן. בכך, התיווך איננו רק ביטוי לשאיפה דיפלומטית, אלא גם ניסיון לשרת צורך כלכלי מובהק.
