מונדיאל תחת מלחמה: האש במצר הורמוז מסכנת את מכונת הכסף של פיפ"א
שלושה חודשים בלבד לפני פתיחת המונדיאל הגדול והיקר מכולם, פיפ"א והוועדה המארגנת של האירוע מוצאים את עצמם במשבר לנוכח סירובה של נבחרת איראן לשחק על אדמת ארצות הברית. בשלב זה כל שינוי בלוח המשחקים או במיקומם עלול לגרום לזינוק בהוצאות וגם לגל תביעות מצד ספונסרים וערים מארחות שכבר השקיעו במשחקים
90 יום לפני ששריקת הפתיחה של מונדיאל 2026 צפויה להרעיד את אצטדיוני הענק של צפון אמריקה, נשיא פיפ"א ג'יאני אינפנטינו מוצא את עצמו בסיטואציה שהוא הכי שונא – מול בעיה שאי אפשר לפתור בחיוך פוטוגני וצ'ק שמן. המונדיאל הקרוב אמור היה להיות היהלום שבכתר של הקדנציה שלו: הטורניר הראשון בהשתתפות 48 נבחרות, פריסה לוגיסטית על פני שלוש מדינות ענק (ארה"ב, קנדה ומקסיקו), ותחזית הכנסות דמיונית של 11 מיליארד דולר. מדובר בזינוק מטאורי של 56% לעומת המונדיאל הקודם בקטאר, וזהו סכום שאמור לשמן את גלגלי הארגון בציריך בעשור הקרוב. עם זאת, נראה שסוגיית ההשתתפות או היעדרה של נבחרת איראן מעיבה על האירוע ומעוררת חשש בלבם של מנהלי הכספים והסיכונים של פיפ"א.
כדי להבין את גודל האירוע, צריך להביט במספרים שמאחורי המכונה המשומנת שנקראת פיפ"א. הארגון בנה על המונדיאל הזה כמנוע צמיחה. מתוך סך ההכנסות, כ־3.1 מיליארד דולר אמורים להגיע ישירות ממכירת כרטיסים וחבילות אירוח, שוק שבו ארה"ב נחשבת למובילה עולמית עם יכולת למקסם רווחים מכל כיסא באצטדיון. כ־4.6 מיליארד דולר מגיעים מזכויות שידור, שנמכרו מראש תחת ההנחה של טורניר יציב וגלובלי. כל זעזוע בזהות הנבחרות המשתתפות, ובמיוחד איום על קיום המשחקים במיקומם המקורי, נתפס כפיגוע כלכלי בלוח השידורים.
נשיא התאחדות הכדורגל האיראנית, מהדי טאג', הבהיר לאחרונה כי איראן אינה מתכוונת לוותר על מקומה בקלות: "נחרים את אמריקה, אבל לא נחרים את המונדיאל". האמירה הזו היא מופת של לוחמה פסיכולוגית ודיפלומטית. בעוד העולם דן בשאלה האם איראן תהיה שם, הנבחרת עצמה ממשיכה בהכנות כרגיל במחנה אימונים בטורקיה. הרחק מהאש במצר הורמוז, היא מתכוננת למשחקי ידידות מול ניגריה וקוסטה ריקה במסגרת טורניר ידידות, שהועבר מירדן בשל המצב הביטחוני. האסטרטגיה האיראנית שקופה: הצגת חזית ספורטיבית מקצועית ובלתי מתפשרת, תוך הפעלת לחץ מסיבי על פיפ"א להעביר את משחקיה למקסיקו – הצעה שנתפסת בציריך כבלתי ישימה.
באיראן לא מתרגשים מקנס
עבור המשטר האיראני הכסף של פיפ"א לא משחק תפקיד. בעוד בעולם הכדורגל המערבי אובדן של מענק השתתפות בסך 9 מיליון דולר ודמי הכנה של 1.5 מיליון דולר נחשב למכה כואבת, עבור מדינה שמתמודדת עם שדות גז בוערים, אינפלציה דוהרת וסנקציות בינלאומיות שחונקות עסקאות של מיליארדים, מדובר בכסף קטן. אפילו הקנס המקסימלי שפיפ"א יכולה להטיל על פרישה לאחר הגרלת הבתים, כ־550 אלף יורו, הוא סכום שנתפס בטהראן כדמי רישום זניחים במאבק על יוקרה לאומית. איראן לא מנהלת כאן מו"מ על תקציב הספורט; היא מנהלת מאבק על היכולת לכופף את פיפ"א ואת המארחת האמריקאית.
אלא שמה שנראה בטהראן כעקרונות, נראה בציריך בעיקר כסיוט ביטוחי חסר תקדים. מונדיאל הוא לא רק טורניר כדורגל, הוא נכס פיננסי של מיליארדי דולרים. נבחרת איראן משובצת לבית שכולל את בלגיה, מצרים וניו זילנד. לוח המשחקים קשיח ויושב בלב המכונה הכלכלית: פתיחה מול ניו זילנד ב־16 ביוני בלוס אנג'לס, משחק שני מול בלגיה ב־21 ביוני באותו אצטדיון, וסיום שלב הבתים מול מצרים ב־27 ביוני בסיאטל. הדרישה להעביר את החבילה הזו למקסיקו סיטי או גוודלחרה היא רעידת אדמה לוגיסטית.
1 צפייה בגלריה
נבחרת איראן שהעפילה למונדיאל. בהתאחדות האיראנית אומרים שאין להם כוונה להחרים את הטורניר אלא רק את ארצות הברית, ולא חוששים מהעונשים של פיפ״א
(צילום: AP/ Vahid Salemi)
כל עיר מארחת בארה"ב חתמה על חוזי אירוח דרקוניים מול פיפ"א, שכללו התחייבויות להשקעות של מאות מיליוני דולרים בתשתיות, אבטחה ושיווק, תחת ההנחה של החזר השקעה דרך תיירות נכנסת וצריכה מקומית. הערכות שמרניות של כלכלני ספורט מעלות, כי הנזק העקיף של העברת המשחקים האלה ברגע האחרון עשוי להגיע ל־200 מיליון דולר. מדובר באובדן של עשרות אלפי לינות בבתי מלון, הכנסות במסעדות, שירותי תחבורה ומרצ'נדייז. יתרה מכך, חברות הביטוח שמבטחות את פיפ"א נגד "ביטול אירוע" או "שינוי מיקום מאולץ" כבר החלו לתמחר את הסיכון מחדש. הפרמיות מזנקות בכל פעם שהנשיא דונלד טראמפ משגר מסר ב־Truth Social.
טראמפ, שמעורבותו האישית בטורניר היא חלק בלתי נפרד מהקמפיין שלו, כתב לאחרונה: "אני לא מאמין שזה ראוי שהם (האיראנים) יהיו שם, למען חייהם וביטחונם". האמירה הזו היא חומר נפץ משפטי. בלוס אנג'לס כבר נערכים להקפצת תקציבי האבטחה. האומדן המקורי לאבטחת משחק ב־SoFi Stadium עמד על כ־40 מיליון דולר; נוכחות איראנית עלולה להזניק את הסכום הזה ב־30%. העלות הזו אמורה ליפול על הרשויות המקומיות, שנלחמות כעת על נתח מתוך תקציב פדרלי של 625 מיליון דולר לאבטחת המונדיאל אך תקוע בקונגרס. כאן נכנס הפן המשפטי־מסחרי המורכב ביותר: חוזי הספונסרים הגלובליים. חברות הענק המאמצות את פיפ"א בדרג העליון, דוגמת ויזה, אדידס וקוקה־קולה, משלמות מאות מיליוני דולרים עבור ודאות מסחרית. החוזים הללו כוללים סעיפי הגנה מפני "פגיעה בערך המותג".
עבור ספונסר אמריקאי נוכחות של נבחרת איראן בלוס אנג'לס תחת איומי חרם או מהומות היא נזק שיווקי. מצד שני, החלפה פתאומית של איראן באיחוד האמירויות או בעיראק חושפת את פיפ"א לתביעות מצד ספונסרים אזוריים במזרח התיכון, שחתמו על חוזים מבוססי רייטינג וחשיפה לנבחרת האיראנית, הנכס הספורטיבי החזק ביותר באזור. כל תזוזה של נבחרת או מיקום משחק היא הפרת חוזה פוטנציאלית שעלולה להוביל לדרישות להחזרים כספיים מצד המפרסמים.
אירוע חסר תקדים
בעוד איראן משחקת את משחק הכבוד וממשיכה להתאמן בטורקיה, איחוד האמירויות אורבת בפינה כמועמדת המובילה להחלפה. עבור פיפ"א האמירויות הן ההשקעה המושלמת. מדובר במדינה עם כלכלה חזקה ואפס חיכוך פוליטי עם המארחת האמריקאית. החלפת איראן בנבחרת יציבה יותר תבטיח לשותפות המסחריות שקט תעשייתי. מנקודת המבט הכלכלית בציריך, עדיף להכניס נבחרת שמביאה איתה כסף שקט ושותפות עסקית ארוכת טווח, על פני נבחרת שתקציבה הוא פסיק בכלכלת המלחמה של טהראן.
העיתונות העולמית מרבה להזכיר את התקדים של יורו 1992, שבו יוגוסלביה הושעתה והוחלפה על ידי דנמרק. אולם התקדים הזה אינו רלבנטי בעידן שבו הכדורגל הוא תעשיית ענק גלובלית. ב־1992 זכויות השידור נמכרו בסכומים זעומים לעומת ה־4.6 מיליארד דולר שפיפ"א צפויה לשלשל לקופתה. כל שינוי בזהות הנבחרת מחייב התאמות משפטיות בחוזי שידור אזוריים. באסיה נבחרת איראן היא מושכת קהל, ואובדן שלה עשוי לגרור תביעות פיצויים.
הדרישה האיראנית לעבור למקסיקו היא הניסיון האחרון שלהם לשמור על העוגה שלמה וגם לאכול אותה. טהראן רוצה את החשיפה של המונדיאל, אך חוששת מתעמולת הנגד שתיווצר בלוס אנג'לס, שחיה בה אוכלוסייה איראנית גדולה שמתנגדת למשטר האייתולות. מבחינה לוגיסטית, העברה כזו היא כמעט בלתי אפשרית. כל נבחרת בבית האיראני כבר בנתה את מחנה האימונים שלה סביב המיקומים המקוריים בארה"ב, והזזה למקסיקו תגרור תגובת שרשרת של תביעות נגד פיפ"א מצד ההתאחדויות האלו על הפרה של תנאי הטורניר.
המתח הנוכחי חושף את השבריריות של המודל הכלכלי של פיפ"א בעידן של קיטוב עולמי. בסופו של יום, אם איראן תישאר בחוץ, זה לא יהיה בגלל המלחמה או בגלל הקנס, אלא בגלל שהעלות של השארתה בפנים, במונחים של אבטחה, ביטוח וניהול סיכונים, הפכה ליקרה מדי אפילו עבור אחד הגופים העשירים בעולם.
ההחלטה הסופית שתינתן ב־30 באפריל בוונקובר, קנדה, תהיה רגע של אמת עבור אינפנטינו. הוא יצטרך לבחור בין שמירה על האוניברסליות של הכדורגל לבין הגנה על שורת הרווח של ארגונו. המונדיאל הזה אמור היה להיות חגיגת הקפיטליזם הספורטיבי במיטבה, אך נכון לעכשיו, הוא נראה יותר כמו שדה מוקשים גיאופוליטי שבו כל ציוץ או הצהרה שווים הרבה יותר מכל מענק השתתפות איראני.
