מה מחפש הכסף הגדול של אפולו באתלטיקו מדריד, והזינוק בשווי המניות של עידן עופר
בניית "עיר ספורט", הרחבת המותג לארה"ב ואסיה וזינוק של 500% בשווי המניות של המיליארדר הישראלי: מה עומד מאחורי העסקה לרכישת השליטה במועדון הכדורגל הספרדי לפי שווי של 2.5 מיליארד יורו
הכדורגל האירופי עבר בשנים האחרונות מטמורפוזה שקטה אך דרמטית, כשהפך רשמית מ"משחק של העם" ל"נכס פיננסי גלובלי" הנסחר במטבע שרק לפני עשור היה נחלתן הבלעדית של חברות הטכנולוגיה הגדולות. רכישת השליטה (55%) במועדון אתלטיקו מדריד על ידי קרן הענק האמריקאית אפולו גלובל מנג'מנט, לפי שווי פנומנלי של 2.5 מיליארד יורו, אינה רק עסקת ענק נוספת; זו גולת הכותרת שמחברת את כל הנקודות במגמה הזו ומסמנת את שיא ה"דולריזציה" של הכדורגל האירופי.
העסקה הזו אינה רק על חולצות, כרטיסים או שחקנים, אלא מהווה הצהרת כוונות ברורה, המבססת את המועדון הספרדי, אלופת ה"לה ליגה" 11 פעמים, כאקזיט עתידי וכמכרה זהב של נכסים בלתי מוחשיים.
הנתון של 2.5 מיליארד יורו מקרב את אתלטיקו לענקיות כמו מנצ'סטר יונייטד ששווי השוק שלה הוערך ב-5.4 מיליארד דולר או ריאל מדריד עם שווי של 6.53 מיליארד דולר. אבל מה גורם לאפולו להאמין שאתלטיקו מדריד ראויה לשווי כזה? התשובה נעוצה בחישוב כלכלי קר המזהה צמיחה מואצת בשלושה צינורות הכנסה עיקריים שטרם מוצו על ידי אתלטיקו: זכויות שידור, הכנסות מסחריות גלובליות ופיתוח נדל"ן.
האנליסטים של אפולו מעריכים כי ניתן להכפיל את ההכנסות המסחריות הנוכחיות של המועדון תוך חמש שנים, ולהגיע לשיעור צמיחה שנתי ממוצע של 15%-20% בהכנסות הכוללות, בעיקר על ידי מינוף המותג בשוק האמריקאי והאסיאתי והפיכת המועדון מחברת כדורגל לחברת בידור ונדל"ן.
השווי הנוכחי של אתלטיקו מייצג מכפיל הכנסות של כ-5.9 על בסיס הכנסות בעונת 2023/24, שנחשב גבוה משמעותית ממכפילים היסטוריים, אך נמוך יותר ממכפילי ההכנסות הנגזרים של מועדונים כמו פריז סן ז'רמן (המוערכת לפי כ-4.2 מיליארד יורו). המרחק המספרי נסגר במהירות והופך את אתלטיקו למקרה בוחן מרתק כיצד מועדון מסורתי יכול להפוך תוך עשור לישות פיננסית אגרסיבית.
בבסיס העסקה עומד מנכ"ל אתלטיקו, מיגל אנחל חיל מארין, שמהלך זה הוא פסגת החזון הפיננסי האגרסיבי שלו, לאחר שכבר בספטמבר האחרון הצהיר בגלוי כי "כדי להשיג תוצאות טובות ולשמח את האוהדים, עלינו להשקיע כסף רב בשחקנים ובתשתיות, וההשקעות האלה צריכות להגיע מבחוץ".
במילים אחרות, מארין הפנים את הכלל החדש של הכדורגל העילי, לפיו תחרות מקצועית מושגת באמצעות יתרון פיננסי אדיר. ההחלטה להישאר בתפקידו, יחד עם יו"ר המועדון אנריקה סרסו, מעידה על האמון של אפולו בדרכם, אך גם על הבנה עמוקה של אופי העסקה: אפולו, שמנהלת נכסים בשווי של כ-751 מיליארד דולר, מביאה איתה לא רק הון, אלא גם אסטרטגיה מתוחכמת של מינוף ומסחור גלובלי. הכסף שהוזרם אינו מיועד רק לרכישת שחקני רכש נוצצים, אלא למימון פרויקטים תשתיתיים עצומים כמו "עיר הספורט" בהיקף של כ-800 מיליון יורו שתשנה את פני המתחם סביב האצטדיון ותייצר מקורות הכנסה נוספים שאינם תלויים בתוצאות על כר הדשא, במטרה להפוך את המועדון מנכס "הפכפך" ששוויו תלוי בשערים של אנטואן גריזמן, לנכס "יציב" שמייצר הכנסות מנדל"ן, פנאי וחוזי פרסום ארוכי טווח.
המספרים מראים את הזינוק האגרסיבי בשווי המועדון תחת המדיניות הזו, כאשר פורבס העריך את שווי המועדון ב-2018 בכ-732 מיליון דולר וב-2021 בכמיליארד דולר; שווי של 2.5 מיליארד יורו כיום (כ-2.9 מיליארד דולר), משקף עלייה של כמעט 300% תוך פחות משבע שנים.
ההשתלטות של אפולו אינה אירוע מבודד, אלא השיא של גל דולריזציה ששוטף את הכדורגל האירופי, כאשר המשקיעים האמריקאים, הרגילים למודלים כלכליים יציבים יותר בליגות כמו ה-NFL וה-NBA, מזהים בכדורגל האירופי הזדמנות ייחודית: מותג גלובלי עם פוטנציאל רווחים עצום ועדיין מחירי כניסה יחסית נמוכים בהשוואה לזיכיונות ספורט אמריקאיים.
הבחירה דווקא באתלטיקו נבעה מכך שהמועדון נחשב לנכס בעל פוטנציאל צמיחה לא ממומש, בניגוד למועדונים כמו ריאל מדריד שכבר מקסמו חלק גדול ממקורות ההכנסה שלהם. אתלטיקו מביאה איתה שלושה יתרונות מובהקים שקסמו לאנשי אפולו: נוכחות ב"לה ליגה" (הליגה השנייה ברווחיותה באירופה), מותג עולמי מבוסס (עם למעלה מ-100 מיליון עוקבים ברשתות) ופרויקט "עיר הספורט" המוכנים לביצוע, המהווה הזדמנות נדל"נית ענקית שתאפשר לאפולו למנף את מומחיותה בתחום.
הכסף האמריקאי כבר שולט בחלקים נרחבים של אירופה, כאשר כ-75% ממועדוני הפרמייר ליג ורוב מועדוני הסרייה A המובילים נשלטים כיום על ידי בעלים או קרנות אמריקאיות. הפרמייר ליג נשלטת על ידי בעלים אמריקאים במועדונים כמו צ'לסי שנרכשה על ידי קבוצתו של טוד בולי ב-4.25 מיליארד פאונד ב-2022, ארסנל, ליברפול ומנצ'סטר יונייטד, וכן התפשט לסרייה A, בה קבוצות פאר כמו מילאן ורומא נשלטות על ידי קרנות ומשקיעים אמריקאיים.
שוויין של קבוצות אלו גבוהים במובהק, כאשר צ'לסי נרכשה לפי שווי של למעלה מ-5 מיליארד דולר, מה שממקם את אתלטיקו ברף הביניים-גבוה של עסקאות הכדורגל העולמי. ג'וש האריס, ממייסדי אפולו לשעבר, הוא דוגמה מובהקת לאימפריית ספורט גלובלית חדשה, כאשר עם אחזקות במועדונים כמו קריסטל פאלאס, קבוצת ה-NFL, וושינגטון קומנדרס, קבוצת ה-NBA, פילדלפיה 76 וקבוצת ה-NHL ניו ג'רזי דווילס, הוספתה של אתלטיקו לפורטפוליו הופכת אותו לאחד מבעלי קבוצות הספורט המשפיעים בעולם.
בתוך חגיגות הכסף הגדול, אי אפשר להתעלם מהצדדים שנדחקים לשוליים, כאשר איש העסקים הישראלי-בריטי עידן עופר, וחברת קוונטום פסיפיק שלו, שהיו חלק מהמשקיעים הראשונים והאמיצים שזיהו את הפוטנציאל באתלטיקו והזרימו הון תחת חיל מארין, מוצאים את עצמם כעת בעמדת מיעוט מדוללת.
עופר רכש את מניותיו הראשונות (כ-15%) באתלטיקו בשנת 2017 לפי שווי של כ-300 מיליון יורו למועדון, ולאחר מכן הגדיל את אחזקותיו לכ-33% לפי שווי גבוה יותר. המשמעות היא שההשקעה המקורית של עופר רשמה עליית ערך דרמטית של מעל 500% בשמונה שנים. תחת העסקה הנוכחית עם אפולו, אחזקותיו של עופר (באמצעות קוונטום) ירדו ל-10%-15% מהמועדון (בהערכה), אך שווי מניותיו גדל באופן אבסולוטי לכדי 250-375 מיליון יורו (בהתאם לשיעור האחזקות המדויק). "הוא לא רק מורווח; הוא עשה אקזיט חלקי שאיפשר לו להגדיל את ההון הנזיל שלו תוך שמירה על עמדת מיעוט אסטרטגית במועדון שעתידו הפיננסי מובטח", צוטט גורם המקורב לעסקה.
כניסתה של אפולו מציבה עובדה ברורה: בעסקאות ענק שמגיעות לטווח של מיליארדי יורו, גם משקיעים עם כיסים עמוקים יחסית נאלצים לפנות את מקומם לענקיות ההשקעה שמוכנות לשים על השולחן סכומים אסטרונומיים. המהלך הזה מחדד את ההבדל בין משקיע בעל חזון לבין קרן השקעות גלובלית, כאשר הדור הראשון, דוגמת עידן עופר, נכנס באופן אסטרטגי ממוקד כדי לייצב ולפתח את המועדון, בעוד שהדור השני, אפולו, מבצע השתלטות פיננסית אגרסיבית שמטרתה מינוף גלובלי, הפיכת המועדון לפלטפורמת נדל"ן ובידור והגדלת נתח השוק של המותג.
העסקה של אתלטיקו מדריד היא הרבה יותר משורה בעיתון הספורט, כיוון שהיא מסמלת את המודל העסקי החדש שבו מנהלים את הענף, שבו שווי מועדון נגזר כיום לא רק מהיסטוריה, הישגים עכשוויים ושווי סגל, אלא גם מהכנסות משידורים, שעדיין מהוות מקור הכנסה מרכזי, כאשר במקרה של אתלטיקו, הכנסותיה מזכויות שידור עומדות על כ-150 מיליון יורו בשנה, סכום שניתן להגדילו משמעותית עם השוואת הכנסות ממועדונים מובילים אחרים באירופה. בנוסף, ישנן הכנסות מסחריות וחסויות, שזה המקום שבו אפולו תפעיל את המנופים שלה, בדומה למנצ'סטר יונייטד המכניסה למעלה מ-100 מיליון דולר בשנה מחסות אחת בלבד, וכן מנכסים פיזיים ונדל"ן - כשפרויקט "עיר הספורט" הוא לב העניין, והופך את הקרקע סביב האצטדיון למקור הכנסה קבוע, בדומה למודל הנהוג בליגות האמריקאיות. המספרים מראים כי למרות הכנסות שיא של כ-424 מיליון יורו בעונת 2023/24, אתלטיקו עדיין סיימה בהפסד של כ-24.6 מיליון יורו, וזהו הפער שמארין ואפולו מבקשים לצמצם ולמלא באמצעות הזרמת ההון האגרסיבית ופיתוח פרויקטים צדדיים, כאשר עבור אפולו, ההשקעה היא הימור על ה"מכפיל": הם רואים פוטנציאל להכפיל את ההכנסות המסחריות תוך שנים ספורות.
הצטרפותה של אפולו לאתלטיקו מדריד היא רגע מכונן, המקבע את הכדורגל האירופי כנדבך חיוני באסטרטגיות השקעה גלובליות של קרנות הענק, כאשר הקהילה המקומית והאוהדים, שחיו על תשוקה וצבע, נדרשים כעת להסתגל למציאות שבה המועדון שלהם מנוהל כפורטפוליו בווול סטריט. "משאבים והתלהבות חדשים", כפי שאמר מארין, משמעותם בראש ובראשונה הזרמת מיליארדים, כיוון שהאמריקאים הבינו את הסוד: מותג כדורגל אירופי, בניגוד לזיכיון ספורט אמריקאי, הוא מותג היסטורי ורגשי עם צמיחה גלובלית בלתי מוגבלת. אתלטיקו מדריד הופכת רשמית למקרה הבוחן האולטימטיבי: מועדון שהיה מוכן להקריב חלק משליטתו המסורתית לטובת חוסן פיננסי אגרסיבי.
כעת, נותר לראות האם מודל המינוף האמריקאי יצליח להפוך את האדומים-לבנים של מדריד לאימפריה בלתי מנוצחת, או שמא הכדורגל, בסופו של דבר, עדיין יפתיע את מנהלי הקרנות הגדולות בתוצאה בלתי צפויה על כר הדשא.
