פרשנות
טראמפ רודף אחרי נובל - אבל סיכוייו לזכות בפועל אפסיים
הנשיא האמריקאי מנהל קמפיין אגרסיבי לזכייה בפרס נובל לשלום, אך הערכים שהוא מקדם הפוכים לחלוטין לאלה שהוועדה הנורבגית מחפשת. בין הגדלת צבאות לסלידה ממוסדות רב-לאומיים, הסיכויים שלו השנה כמעט אפסיים - אלא אם יצליח להפתיע ולחתום על הסדרה ברצועת עזה עד מחר
למרות הקמפיין המתוזמן והאגרסיבי של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ למען זכייתו בפרס נובל לשלום, הסיכויים שזה יקרה, לפחות השנה, הם אפסיים, אלא אם יצליח להחזיר את החטופים ולחתום על הסדרה בעזה עד מחר. רמז לכך כבר סיפק ד''ר אסלה טוג'ה, סגן יו''ר הוועדה הקובעת, שהצהיר כי קמפיינים עצמיים רק מפחיתים את הסיכויים של אותו "מועמד" (הוא לא התייחס לטראמפ באופן גלוי, אבל המסר היה ברור).
קיימות סיבות מבניות לכך שטראמפ יתקשה מאוד לזכות בנובל לשלום. סטטיסטית, אף שהאמריקאים הם שיאנים בזכייה בפרס, דווקא קטגוריית השלום היא החלשה ביותר אצלם, אחרי ספרות. היסטורית, האמריקאים מצטיינים ברפואה, כימיה, פיזיקה וכלכלה. בשלום הם חלשים.
תומך בהגדלת צבאות
בסופו של דבר, מדובר בהכרעה שתתקבל על ידי חמישה נורבגים, שנדרשים לבחון 338 מועמדים, מתוכם 244 יחידים ו־94 ארגונים. הזוכה הוא זה שהוכיח כי עשה את "העבודה הרבה או הטובה ביותר למען אחווה בין אומות, ביטול או צמצום צבאות קבע וקידום ועידות שלום". על פניו, אמות המידה הללו הן לא במיוחד טראמפיסטיות. ההפך הוא הנכון. הנשיא הגדיל את צבא ארצות הברית ועודד את הגדלת צבאות אירופה במסגרת ברית נאט"ו. העולם כעת רווי קונפליקטים מזוינים, ובנאומו האחרון באו"ם, טראמפ הבהיר את מידת סלידתו ממוסדות רב־לאומיים באופן כללי.
אך ההגדרה הזו לפרס היא המקורית, זו שניסח אלפרד נובל ברוח סוף המאה ה־19. הזוכים האחרונים הצטיינו בהגנה על זכויות אדם ובקידום הדמוקרטיה, מאבק בדיקטטורות, שמירה על חופש הביטוי, תרומה לפיתוח החברה האזרחית וכמובן, קידום יעדי אקלים וסביבה. לא קיים משהו יותר אנטי־טראמפ מהסוגיות הללו. הקריטריון של פיוס ויישוב סכסוכים עומד לזכותו במידת מה, אבל הטענה של טראמפ שלפיה הביא לסיומן של שמונה מלחמות איננה רלבנטית. במקביל, יש הטוענים (בעיקר במקומות כמו נורבגיה), כי הוא דווקא מעודד את ההתנהלות המיליטריסטית הישראלית בעזה ובאיראן. ומה לגבי הסכמי אברהם? נכון לעכשיו, תוקפם על הנייר בלבד.
עשוי לזכות ב־2026
סיכוייו להיבחר, לבטח השנה, כמעט ולא קיימים. התוצאות של מדיניות החוץ שלו אינן ברורות, במקרה הטוב, ובתרחיש הגרוע, לא ממש מרנינות. אם יצליח להביא לסיומה של המלחמה בעזה, להתניע מחדש את הסכמי אברהם ולהביא גם לסופה של המערכה באוקראינה, הרי שסיכוייו ב־2026 נראים סבירים. בינתיים הוא שואף לזכות בהכרה ובהוקרה בדיוק מאותם חוגים שמהם הוא סולד.
קורות החיים של חברי ועדת הפרס משקפים את סיכוייו הדלים. סגן היו"ר טוג'ה מזוהה עם דמוקרטיה, כלכלת שוק ושלטון החוק, היו"ר יורגן ואטנה פרידנס הוא פעיל זכויות אדם התומך בחופש הביטוי ובתרבות הדמוקרטית, חברת הוועדה גרי לרסן מקדמת אג'נדה ירוקה והחלה את דרכה באיגודים מקצועיים. שתי הנשים הנוספות בוועדה הן אומנם שמרניות, אבל עדיין רחוקות מטראמפיזם, כאשר ההכרעה נדרשת לקונצנזוס מלא.
גם חלון ההזדמנויות עשוי להשפיע על סיכויי הזכייה. ניתן להמליץ על מועמדים עד 31 בינואר, כך שהרשימה נסגרה חודש בלבד אחרי שטראמפ חזר לבית הלבן. יש רק תקדים אחד לזכייה על סמך תקופת כהונה קצרצרה — נשיא ארצות הברית לשעבר ברק אובמה שקיבל את הנובל על סמך 11 ימי כהונה בלבד. הזכייה הזו הפכה לשנוייה ביותר במחלוקת בתולדות הפרס ועוררה חשדות כבדים לגבי שיקולים פוליטיים שהשפיעו על הבחירה, מה שפגע במוניטין של המוסד.
בשורה התחתונה, טראמפ מנסה לקדם סדר עולמי חדש לפי קריטריונים וערכים הפוכים לחלוטין לקיימים, אך למרות זאת סבור כי רק הוא יביא לשלום עולמי. בעת הזו, טיעוניו טרם עמדו במבחן הזמן, ולכן, עוד חזון למועד.
