קווין וורש חוזר לפד, הפעם כיושב הראש והשאלה האמיתית היא למי הוא שייך
אחרי שלא חסך ביקורת מיו"ר הפדרל ריזרב הנוכחי, ג'רום פאוול, נשיא ארה"ב בחר אתמול למחליפו את קווין וורש, בעבר היועץ למדיניות כלכלית של הנשיא ג'ורג' וו.בוש. וורש מגיע עם רזומה מרשים אך אמירותיו בדבר עצמאות הפד עשויות לסמן על עידן חדש בבנקים המרכזיים
המינוי של קווין וורש (55) ליו״ר הפדרל ריזרב הבא, שייכנס לתפקידו במאי 2026, הוא לא עוד חילופי גברי בצמרת הבנק המרכזי החשוב בעולם. זהו רגע מבחן עמוק לעצמאות המוניטרית של ארה״ב — ובעקיפין, לצביון המערכת הפיננסית הגלובלית כולה. לא בגלל שוורש הוא קיצוני, או פופוליסט (הוא לא זה ולא זה) אלא דווקא מאחר שמדובר באחד האנשים המרשימים ביותר שיצאו מהמערכת המוניטרית־פיננסית האמריקאית בעשורים האחרונים.
הצ'ק־ליסט של וורש באמת מרשים: בוגר סטנפורד, הרווארד ו־MIT, לשעבר בנקאי השקעות בכיר במורגן סטנלי, עוזר מיוחד לנשיא ג'ורג בוש הבן למדיניות כלכלית ומזכיר בפועל של המועצה הלאומית לכלכלה; החבר הצעיר ביותר אי פעם במועצת הנגידים של הפד, בעיצומו של המשבר הפיננסי של 2008. הוא היה שם כשוול סטריט רעדה, כשהפד נדרש להמציא את עצמו מחדש, וכשהקו הדק בין בנק מרכזי עצמאי לבין שחקן פוליטי כמעט נמחק. הוא גם חלק מהאליטה האמריקאית, מעצם נישואיו לג'יין לאודר, בתו של רון לאודר ונצר לאחת המשפחות העשירות והמקושרות במדינה. האם ניתן לפסול אדם כזה כשהוא יפחית את הריבית או יציג "תורה שונה" בכל הקשור לעצמאות הבנקים המרכזיים בכלל, והפד בכלל?
קווין וורש (55)
תפקיד נוכחי:
עמית מחקר בכיר במכון הובר ומרצה בסטנפורד
השכלה:
ואר ראשון במדיניות ציבורית בסטנפורד ותואר ראשון במשפטים בהרווארד
תפקידים קודמים:
מושל במועצת הפדרל ריזרב, יועץ למדיניות כלכלית לנשיא ג'ורג' בוש, ומזכיר המועצה הלאומית לכלכלה, סגן נשיא במורגן סטנלי
עוד משהו:
נשוי לג'יין, בתו של רון לאודר ונכדתם של אסתי וג'וזף לאודר, מייסדי אימפריית הקוסמטיקה אסתי לאודר
וורש הוא כלכלן שמרן במובן הקלאסי: חושש מאינפלציה, סקפטי כלפי ריביות נמוכות לאורך זמן, ומתנגד עקרונית להתערבות עמוקה ומתמשכת של בנק מרכזי בשוקי האג"ח. כבר אחרי 2008 הוא הסתייג מההרחבות הכמותיות (רכישת אג"ח ממשלתיות על ידי הבנק המרכזי כדי להפחית את הריביות הארוכות הטווח), והזהיר ממצב שבו הפד יהפוך לשחקן דומיננטי מדי בכלכלה הריאלית והפיננסית. כבר אז, החל לחשוף את תפיסתו למקומם של בנקים מרכזיים במדיניות מאקרו־כלכלית: אסור להשתמש בכלים שברשות הבנק המרכזי לצרכים פיסקאליים, כי כאשר עושים זאת, למעשה, הבנק המרכזי מאבד מעצמאותו, גם אם אף אחד לא מודה בזה.
שיהיה ברור, וורש אינו "טרמאפיסט מוניטרי", במובן שהוא תומך בהכפפת ה"פד" לבית הלבן. להיפך, בעשור האחרון, וביתר שאת מאז חזרתו של דונלד טראמפ לשלטון, וורש חזר שוב ושוב על העיקרון שהפד חייב להיות עצמאי. גם קודם לכן, בנאומים, במאמרים ובריאיונות — בעיקר דרך ה־Hoover Institution — הוא הזהיר מפני לחצים פוליטיים על הבנק המרכזי, טען שהאמון בדולר נשען על ריחוק מהבית הלבן, ואף רמז כי שימוש בריבית ככלי פוליטי הוא "מתכון לאובדן אמינות".
אלה לא אמירות שוליות. בעידן שבו טראמפ תוקף פומבית את היו''ר הנוכחי, ג׳רום פאוול, ומכנה אותו "טיפש", "אידיוט" ואף "אויב" — וורש מייצג קו שונה בתכלית מזה של טראמפ.
טראמפ הקדיש למינוי לא מעט זמן ומחשבה. ניכר כי הוא לא מחפש עוד פאוול — אבל גם לא מועמד שייתפס ככפוף לו באופן בוטה. אחרי שנים של עימותים עם הפד, היחלשות הדולר שנראית לפחות בחלקה כאובדן אמון וחששות בשווקים על אובדן עצמאות הפד, ייתכן שטראמפ הבין שהקרב על אמון המשקיעים לא פחות חשוב מהקרב על ריבית נמוכה. בהקשר הזה וורש נותן לו את מה שהוא צריך: קורות חיים שמרגיעים את וול סטריט, והבטחה — לפחות על הנייר — לפד עצמאי. כאן נכנס המתח המרכזי של כהונתו העתידית.
וורש אמנם דוגל בעצמאות הפד, אך הוא –במהלך כל הקריירה שלו – מציע "עצמאות" חלופית, מזו שהתגבשה ב־25 השנים האחרונות. וזה בעצם הסיפור הגדול – הוא מבקש להגדיר מחדש את עצמאות הפד.
הנה תורת וורש בארבעה עקרונות: ראשית, עצמאות הפד חייבת להגיע עם גבולות. אין עצמאות מוחלטת. קרי, העצמאות המוניטרית חיונית, אך הוא מתנגד לרעיון שהפד נמצא מעבר לכל הקשר פוליטי או מבודד מפיקוח. ניסוחו משקף עצמאות פרגמטית ומותנית, לא הפרדה דוקטרינרית.
העיקרון השני: בעיני וורש בנקים מרכזיים צריכים להימנע מלהיכנס לסדר יום חברתי, אקלימי או רגולטורי. לדעתו, זה פשוט לאנוס את גבולות הגזרה הטבעיים של הפד וההרחבות הללו רק פוגעות בעצמאותו דרך הכנסת פוליטיזציה למערכת.
העיקרון השלישי קריטי: עצמאות תלויה באמינות ולא בתכתיבים פורמליים. וורש מדגיש כי עצמאות מושגת דרך כך שהנגיד וחבריו מרוויחים את האמינות במילוי המנדט המרכזי של הפד – ולא על ידי הרחבת מגוון הפעילויות שלו. וזו היתה אחת הביקורות הגדולות של וורש: חברי הפד בתקופה האחרונה איבדו את האמון, גם בגלל שפספסו את האינפלציה אחרי הקורונה, גם כי פספסו את הצורך להפחית ריבית בשנה החולפת וגם בגלל אינספור פרשיות אישיות של בכירים בבנק.
1 צפייה בגלריה
טראמפ. למרות החשש ממינוי של "אומר הן", בחר ביו"ר עם רזומה מרשים
(צילום: Fabrice COFFRINI / AFP)
בעיני וורש, כשהפד מרגיש כל־יכול ולא מבין את החשיבות בלהרוויח את האמון, הוא מזמין התערבות פוליטית. מכאן, הדרך לעיקרון הרביעי קצרה: עצמאות היא אחריות ולא מגן. וורש ממסגר את האוטונומיה כאחריות באמצעות מיקוד ותוצאות. זו הסיבה שהוא תומך באחריותיות ובפיקוח כאשר תוצאות המדיניות גרועות. וזה דבר שבנקאיים מרכזיים מאוד לא אוהבים.
וורש הוכיח תחכום פוליטי – דבר נדרש בעידן של הנשיאות השנייה של טראמפ. מאז שטראמפ חזר לבית הלבן, וורש נזהר, אך גם משחק את המשחק: הוא לא תקף את הנשיא, לא הגן בפומבי על פאוול, ובחר בניסוחים פתלתלים כגון "עצמאות אינה ניתוק" או "תיאום אינו כפיפות". אלה משפטים שבהכרח מרמזים על בניית פד רך, זהיר, ממוקד וגם קשוב יותר לסובבים אותו.
הסכנה ברפורמה שוורש מבקש להנהיג אינה בהורדת ריבית חדה מדי, אלא בשחיקה וטרנספורמציה איטית לגוף "פרווה" שנמנע מעימותים ולא מספיק חזק כדי לבלום ניסיונות התערבות. הדינמיקה החדשה בין הנשיא הקיים לנגיד החדש תקבע במידה לא מבוטלת את המדיניות, את מערך הכוחות ואת התוצאות של הכלכלה ושל שוק ההון הגדולים בגלובוס ולפיכך גם את של כולנו.
