פרשנות
בין ספרטה לחארטה: ישראל ממשיכה למכור לעצמה מעשיות
דוח מבקר המדינה חושף עוד שכבה של כשל מערכתי בחימוש הצבאי - אך הבעיה האמיתית עמוקה יותר. שנים של אמונה עיוורת במיתוסי עוצמה יצרו תרבות שבה אף אחד לא לוקח אחריות, ואחרי אסון גם אף אחד לא מפנים לקחים
יש רגעים שבהם מדינה מביטה במראה ולא מזהה את עצמה. עוד דוח, עוד עדות, עוד שכבה שנחשפת ממערכת שהתיימרה להיות משומנת ובלתי מנוצחת, שסיפרה לעצמה שהיא "ספרטה החדשה": חזקה, מחושלת, חכמה מכל אויביה גם יחד. מתחת למיתוס הזה הסתתרה יהירות שחיפתה על ריקבון ביסודות. ספרטה? דוח מבקר המדינה מתאר דווקא דינמיקה של חארטה.
דוח המבקר
כך צעדה ישראל בעיניים פקוחות לעבר משבר החימושים ערב ה-7 באוקטובר
דוח מבקר המדינה חושף כי אזהרות שהצטברו לאורך כמעט שני עשורים לא הפכו לפעולה: קווי חירום בתעשיות הביטחוניות שהיו אמורים לייצר חימושים בסיסיים לצה"ל בזמן מלחמה הוזנחו, פגזי טנקים לא הוזמנו שנים, ומלאי חץ 3 נפל מתחת לנדרש - בעוד ראשי ממשלה ושרי ביטחון לא תקצבו את ההחלטות שקיבלו
לכתבה המלאה
זה לא הכישלון עצמו. מדינות נכשלות, צבאות טועים, ממשלות וקבינטים שוגים ונופלים לקונספציות. כולם בסופו של דבר בני אדם, ולטעות זה אך אנושי. הטרגדיה היא שגם אחרי אסון, גם אחרי שהאדמה כבר רעדה מתחת לרגליה של מדינה שלמה, כמעט אף אחד לא באמת לוקח אחריות. כשל מערכות מתמשך וארוך שנים שהכניס את צה"ל למלחמה בלי מספיק חימושים? המערכת כולה מתגייסת ומצופפת שורות כדי להרחיק מעצמה את האש ואת האשמה. האחד מטשטש, השני מסביר, השלישי מבהיר והרביעי מנסח מחדש - כי מה שחשוב זה לתת לגל העכור להתנפץ אל החוף, ובעוד שעה ממילא כבר יצוץ עוד סקנדל. ומחר? מחר זה כבר יום חדש.
זה לא רק המחדל כמו הנרמול שלו. זה שכולם אשמים ולכן אף אחד לא אשם באמת, כי הכשל "מערכתי" ואינו "אישי". הכישלון צורב ועצום מכדי שתהיה לו כתובת אחת וברורה, ובערפל הזה האחריות, ערך בסיסי שאמור להיות לב ליבה של הנהגה, פשוט התאדתה.
במשך שנים מכרו לנו כאן חזון של עוצמה וכוח. סיפרו לנו שישראל היא מעצמה המונהגת בידי אנשים המסוגלים לקרוא מהלכים שנים קדימה. הביטחון העצמי המופרז הזה יצר עיוורון. הקונספציה מלפני 7 באוקטובר לא הייתה רק מודיעינית, אלא גם תרבותית. ישראל האמינה בכל לבה למיתוסים של עצמה, וקרה לה מה שקורה למדינות שמוכרות לעצמן מעשיות וסיסמאות: הן פשוט מפסיקות לראות את המציאות ומתנתקות ממנה. זה הפיל אימפריות ומעצמות, וזה מאיים גם על ישראל כאן ועכשיו.
אז מבקר המדינה הוציא עוד דוח. ספק אם יש בעל תפקיד אחד מבין הגופים המבוקרים הרבים בו ששנתו נדדה בשל כך בלילה האחרון. הפעם הוא חמור מדוחות אחרים שהוציא המבקר בעבר, ומי יודע כמה חיילים שילמו בחייהם בגלל אמצעי לחימה נחוצים שלא היו בנמצא כי אף אחד לא טרח לקבל החלטות בזמן. מאידך, הציבור הישראלי כבר מותש ועייף, והכושר שלו בספיגת מחדלים לאומיים כבר לא מה שהיה פעם. במשך שנים הונו אותו, שכנעו אותו להאמין שהכול בשליטה, ש"המערכת יודעת" ו"שהמנהיגים והקצינים רואים הכול" ורובם גם עונים לטלפון האדום כשהוא מצלצל באמצע הלילה.
יותר משנתיים וחצי בתוך מלחמה שנסיבותיה לא נחקרו, ולפיכך גם לקחים נחוצים לא הופקו, וישראל תקועה בכל החזיתות שבהן היא נלחמת וללא הכרעה. אותה יוהרה שבשמה היא עצמה עיניים אל מול כל האיומים שמסביבה לא הלכה לשום מקום. "המערכת" נשארה יהירה, ממאנת להפנים כי מדינה לא נמדדת רק ביכולותיה בחזית אלא גם בהכרה בכישלונותיה, במחדליה ובמסוגלותה לתקנם. אלא שכשראש המערכת בועט וחובט בשיטתיות בכל הסטנדרטים הבסיסיים שמקיימים מדינה ומבססים את אמון הציבור בה על מזבח ההישרדות הפוליטית, הדפוס מחלחל כלפי מטה ומסאב תהליכים. זה הרסני.
