ציר הכסף
אנרגיה אזרחית או פצצה מתקתקת? מאחורי ההסכם שמדאיג את ישראל
הסכם הגרעין משתלב בחזון הכלכלי של סעודיה ובאינטרסים של טראמפ, אבל החשש מזליגת הידע לתחום הצבאי גדול. וגם: מה יותר חשוב למוחמד בן סלמאן – יכולת גרעינית או פתרון לבעיה הפלסטינית? פרק חדש בפודקאסט ציר הכסף
השבוע בפרק 27 של ציר הכסף דיברנו על המשמעויות של ההסכם בין ארה"ב לסעודיה שמאפשר לסעודים הקמת תוכנית גרעין אזרחית. ישראל קיבלה את ההודעה בהפתעה, ועל אף שמדובר במדינה שקרובה לאמריקאים ולנשיא טראמפ, החששות, באופן טבעי, גדולים. "מדובר בהסכם מסגרת, הסכם משפטי, אבל הוא עדיין לא קובע את הפרטים עצמם – את הקמת הכורים, את אופן הפיקוח ואת לוחות הזמנים. יש הרבה פרטים שאינם ידועים", אומר דורון פסקין, פרשן כלכליסט. "ההסכם הזה אמור להגיע לאישור הקונגרס, ויש לו 90 יום לאשר אותו. אבל לטראמפ יש זכות וטו על החלטת הקונגרס, כך שרוב הסיכויים שההסכם כן יאושר".
אחד הנושאים שנותרו פתוחים הוא הפיקוח על הגרעין והעשרת אורניום. "במעט הדיווחים שהיו נטען שסעודיה לא ויתרה על העשרת אורניום בשטחה, אבל מנגד טראמפ הוציא הודעה יום למחרת שלפיה לא תהיה העשרה – וגם כרך את ההסכם בנורמליזציה עם ישראל", אומר פסקין, שמבהיר שההסכם עצמו טרם פורסם ולכן קשה לדעת מהם פרטיו. "בסופו של דבר, אנחנו לא יודעים אם שני הסעיפים האלה כלולים בהסכם או לא. טראמפ אמנם הצהיר על כך, אבל אחרי עידן טראמפ בעוד שנתיים וחצי, אם הסעיפים האלה לא יהיו מעוגנים בהסכם – אי אפשר לדעת מה יהיה".
המטרה המרכזית של סעודיה, על אף היותה מעצמת נפט, היא הגעה ליכולת גרעינית לטובת התייעלות אנרגטית, והיא רואה בכך חשיבות גדולה לטווח ארוך. אבל כמובן שהחששות של ישראל ושל המדינות השכנות לסעודיה נובעים מהעובדה שהידע עלול לזלוג לתעשייה צבאית. "לפי הנתונים, סעודיה מייצרת כ-60% אנרגיה מגז טבעי, כ-38% מנפט וכ-2% מאנרגיות מתחדשות. בחזון 2030 של מוחמד בן סלמאן, לא דובר על אנרגיה גרעינית בכלל. אז מה השתנה? סעודיה כעת מדברת על רצון להקים שני כורים גרעיניים, והיא מסתכלת לטווח ארוך, לא לשנים הקרובות. היא כן צריכה עוד אנרגיה ועוד הכנסות כדי לממש את החזון של בן סלמאן, וכן יש צורך לחפש עוד מקורות אנרגיה".
ומה האינטרס האמריקאי? ההסכם מעגן עדיפות מסוימת לחברות אמריקאיות להיכנס לתעשייה החדשה הזאת, אבל זה לא האינטרס היחיד. "סעודיה פלרטטה בעבר עם רוסיה וסין בנושא האנרגיה הגרעינית", אומר פסקין, "וארה"ב כמובן מעדיפה שהיא תהיה זאת שלוקחת חלק בפרויקט הזה".
למרות כל זה, ההסכם מעורר דאגה גדולה, ולא רק בישראל, אלא גם בעוד מדינות במזרח התיכון. "גם אם נקבל את זה שהגרעין הסעודי משתלב בחזון הכלכלי של סעודיה, צריך לחשוב רחוק יותר. אנחנו מכירים את בן סלמאן ואת הקרבה שלו לארה"ב ולישראל, אבל מה יקרה אם בעוד עשור או יותר יגיע מישהו פחות סימפטי שיחליט אחרת? בסוף התוכנית הזאת מייצרת תשתית, ידע, אקו-סיסטם שלם. בסוף אתה יכול לעשות את המעבר מגרעין אזרחי לצבאי, ברגע שיצרת את התשתית הנכונה. אם ניקח כדוגמה את ההסכם של איחוד האמירויות, הם חתמו על איסור העשרה עצמית, ולכן החשש לגבי האמירויות הוא פחות. לחשש הזה מתווספת גם ההתבטאות של בן סלמאן בעבר שאמר: 'אם לאיראנים יהיה נשק גרעיני, גם לסעודיה יהיה'. איראן בהחלט יכולה לראות את ההסכם הזה ולהגיד שאין סיבה לא לאשר לה העשרה אם סעודיה יכולה לעשות את זה".
טראמפ אמנם כרך את ההסכם בנורמליזציה עם ישראל, אבל סעודיה הצהירה בעבר שזה לא יכול לקרות ללא פתרון לסוגיה הפלסטינית. האם הרצון שלה ליכולת גרעינית עולה על ההזדהות עם הפלסטינים? "הסעודים עד כה לא הגיבו על הפרט הזה בהסכם, אבל אם זה אכן יעוגן בו, הסעודים בבעיה", אומר פסקין. "השתיקה הזאת די מרמזת שיש לה בעיה עם הסעיף הזה. אני לא רואה איך הם מתגברים על זה, אבל צריך לחכות ולראות מה יקרה בקונגרס ומה פרטי ההסכם. כרגע אני לא חושב שהנורמליזציה בהישג יד בזכות הסכם הגרעין הזה".
