שבוע עבודה של 4 ימים יפגע בכלכלה? זה מה שניתן ללמוד מהניסיון ההולנדי
מספר שעות העבודה בהולנד עומד על 32 בלבד, לעומת 36 בממוצע באיחוד האירופי; הדבר נובע במידה רבה מהבחירה של רבים לעבוד במשרות חלקיות ולעבור לשבוע עבודה של ארבעה ימים; למרות החששות, מצבה הכלכלי של הולנד נותר טוב - אך לא הכל ורוד
הרעיון של שבוע עבודה מקוצר של ארבעה ימים צובר תאוצה ברחבי העולם, אך בו בזמן גם מתגלה כגורם מרכזי למחלוקות. התומכים מציינים יתרונות כמו הפחתת השחיקה ואי השוויון המגדרי והגדלת היעילות ופיריון העבודה. המתנגדים מזהירים מירידה בייצור, ופגיעה בתחרותיות ובמוסר העבודה.
ניסיון להכריע בסוגיה יחייב ניתוח מעמיק של הניסויים הרבים שנערכו עד כה בנושא. אך יש גם דרך נוספת שאפשר להספיק אותה גם בשבוע עבודה מקוצר: בחינת המצב בהולנד.
המדינה האירופית נחשבת בעלת השיעור הגבוה ביותר של עובדים במשרה חלקית מבין המדינות החברות ב-OECD, וממוצע שעות העבודה השבועי של אנשים בגילי 20 עד 64 במשרה העיקרית שלהם עומד על 32.1 בלבד - הנמוך ביותר באיחוד האירופי, שם הממוצע הוא 36 שעות, כך לפי נתונים שאספה לשכת הסטטיסטיקה האירופית, יורוסטאט.
בהתאם, האפשרות לדחוס את השעות הללו בארבעה ימים במקום חמישה נהפכת לשכיחה יותר במדינה, כך לפי ברט קוליין, כלכלן בבנק ההולנדי ING. "שבוע עבודה של ארבעה ימים הפך לשכיח ביותר", אמר בריאיון ל"פייננשל טיימס". "אני עדיין עובד חמישה ימים בשבוע, ולפעמים נוזפים בי על זה".
לפי חוק שעבר בהולנד ב-2016, עובדים בעלי ותק של חצי שנה לפחות רשאים לחייב את המעסיק לבחון אפשרות להפחית את מספר שעות העבודה שלהם או לעבור לעבוד מהבית. גם באיסלנד אימצו במידה רבה את הרעיון של שבוע עבודה מקוצר, לאחר שני ניסויים שנערכו במדינה בין 2015 ו-2019 וזכו להצלחה.
השיעור הגבוה של משרות חלקיות בהולנד מקורו בהגדרות המגדריות המסורתיות. נשים הצטרפו במספרים גדולים לשוק העבודה רק בשנות ה-80, ויצרו מודל פרנסה שנקרא "אחד וחצי", כשהבעלים הם עדיין המפרנסים העיקריים. מערכות המס והרווחה עודדו סידורים מסוג זה, וכך קרה שלאורך זמן דפוסי העבודה הללו התקבעו, ועבודה במשרה חלקית זכתה לפופולריות גם בקרב גברים, במיוחד כאלה שיש להם ילדים קטנים והם נושאים בנטל הגידול ביחד עם הנשים.
ואולם למרות המגמה הזו של שבוע עבודה מקוצר, מצבה הכלכלי של הולנד טוב והיא נחשבת לאחת הכלכלות העשירות באיחוד האירופי במונחים של תמ"ג לנפש. הסיבה לכך היא שפחות שעות עבודה מובילות לשיעור פריון גבוה יותר לשעה, ולשיעור גבוה יותר של תעסוקה. לפי נתוני ה-OECD, נכון לסוף 2024 שיעור התעסוקה של אנשים בגיל העבודה בהולנד עמד על 82%. לשם השוואה, הנתון המקביל בבריטניה עומד על 75%, ובארה"ב על 72%.
ההצלחה הזו באה לידי ביטוי במיוחד בשיעורי התעסוקה הגבוהים של נשים בהולנד. בנוסף, גיל הפרישה הממוצע במדינה גבוה גם כן. המשמעות היא שהעבודה מתפרסת באופן שוויוני יותר בקרב אוכלוסיות ובמרוצת החיים.
ואולם גם בהולנד אין עדיין שוויון מוחלט בין המינים. גברים אמנם יוצאים מוקדם מהעבודה לפחות פעם בשבוע כדי לאסוף את הילדים, אך שיעור הנשים שמחזיקות במשרה חלקית גבוה משמעותית משל הגברים - 65% מהנשים לעומת 18% מהגברים - דבר הפוגע בהתפתחות הקריירה שלהן. כך, 27% בלבד מהמנהלים הן נשים, אחד השיעורים הנמוכים בקרב מדינות ה-OECD.
נתון נוסף שישרת את המתנגדים לשבוע עבודה מקוצר: הכלכלה ההולנדית סובלת ממחסור בעובדים, בעיקר בתחומים כמו הוראה. המצב הזה יוצר מלכוד: עקב המחסור במורים שעות הלימודים מתקצרות, וייתכנו שינויים פתאומיים במערכות הלימוד. לכן גם ההורים צריכים להפחית את שעות העבודה שלהם, ולא בהכרח יכולים להתחייב לכל ימי העבודה השבועיים.
סיכום של החוויה ההולנדית מצביע על כך ששבוע עבודה מקוצר הוא לא אידיליה מושלמת כמו שהתומכים מציגים, אך גם לא מוביל להרס כלכלי, כפי שהמתנגדים גורסים. כך שמהבחינה הזו נשארנו במקום שבו התחלנו. אפשר כן ללמוד מהולנד שלא מדובר במצב של שחור ולבן וישנן דרכים רבות ומשונות לסדר ולחלק את העבודה, וזה פשוט עניין של סדרי עדיפויות.
