האם החלום של שבוע עבודה בן ארבעה ימים בישראל יהפוך למציאות?
החלום על סוף שבוע ארוך יותר, על יותר זמן שיוקדש למשפחה, לתחביבים ולקהילה - הוא חלום משותף לרבים. כדי להפוך אותו למציאות כלכלית אפשרית, נדרש שיח פתוח בין הממשלה, המעסיקים והעובדים
הרעיון של שבוע עבודה מקוצר, בן ארבעה ימים, צובר תאוצה בעולם וגם בישראל. על רקע פיילוטים מוצלחים והמעבר של המגזר הציבורי לשבוע של 40 שעות החל מספטמבר 2024 (בעקבות ההסכם הקיבוצי מיולי 2023), נשאלת השאלה: האם המודל המבטיח איזון טוב יותר בין עבודה לחיים הפרטיים, ופריון גבוה יותר, הוא חלום אפשרי עבור המשק הישראלי כולו?
השיח הגלובלי סביב קיצור שבוע העבודה מתבסס על מודל "100-80-100": 100% מהשכר, תמורת 80% מהזמן, תוך שמירה על 100% מהתפוקה. ניסויים במדינות כמו איסלנד, בריטניה, ויפן הראו תוצאות מעודדות לפיהן חלה עליה ברווחיות החברות, ירידה בשחיקת העובדים ושיפור כללי ברווחתם.
גם בישראל הרעיון קורם לאיטו עור וגידים. מספר חברות, בעיקר במגזר ההייטק, כבר התנסו במודל במסגרת פיילוטים בהובלת התוכנית 4Day Week Israel. תוכנית זו היא הנציגה הרשמית בישראל של התנועה הגלובלית לקיצור שבוע העבודה ואת הפיילוטים בישראל מובילה חברת הייעוץ "דינמיקס" בשיתוף עם האקדמית תל אביב – יפו. התוצאות הראשוניות מצביעות גם בישראל על הצלחה ונרשמו דיווחים על עליה של 24% בהכנסות, ירידה של 22% בימי היעדרות, ושיפור משמעותי בשביעות רצון העובדים ובאיזון בין הבית לעבודה.
צעד משמעותי בכיוון זה כבר נעשה עם קיצור שבוע העבודה הרשמי בישראל ל-42 שעות, וההסכם האחרון על מעבר המגזר הציבורי לשבוע עבודה של 40 שעות. ההסתדרות, שהיא הגוף המייצג חלק נכבד מהעובדים במשק, רואה בקיצור שבוע העבודה מהלך חיוני לשיפור איכות החיים של העובדים בישראל, שעובדים יותר שעות בממוצע ממקביליהם במדינות ה-OECD.
אך לצד האופטימיות עולים גם קולות של חשש, בעיקר מכיוון המעסיקים במגזר התעשייתי. התאחדות התעשיינים מזהירה כי מעבר גורף לשבוע עבודה מקוצר, ללא גידול מקביל בפריון, עלול להסב נזק כבד למשק, בעלות מוערכת של מיליארדי שקלים. החשש הוא, שמה שמתאים לחברות הייטק, שבהן ניתן למדוד תפוקות באופן גמיש יותר, לא בהכרח ישים במפעל עם קווי ייצור רציפים או בעסקים קטנים הנאבקים כדי לשרוד.
האתגר המרכזי טמון בשינוי תרבותי וארגוני עמוק. המעבר לשבוע עבודה מקוצר דורש מהמנהלים והעובדים כאחד להתמקד בניהול זמן יעיל, במדידת תפוקות ולא בשעות נוכחות, ובאופטימיזציה של תהליכי עבודה. ישנם גם מגזרים, כמו שירותים חיוניים ומערכת הבריאות, שבהם יישום המודל מורכב במיוחד וידרוש פתרונות יצירתיים כדי להבטיח רציפות תפקודית.
נראה כי המעבר לשבוע עבודה בן ארבעה ימים בישראל אינו צפוי להתרחש כמהפכה של יום אחד, אלא כתהליך הדרגתי. הצלחת הפיילוטים במגזר הפרטי עשויה לעודד חברות נוספות לאמץ את המודל, תוך התאמתו לאופיין הייחודי. במקביל, קיצור שבוע העבודה במגזר הציבורי ישמש כמקרה מבחן רחב היקף, שאת תוצאותיו ניתן יהיה לנתח וללמוד מהן.
החלום על סוף שבוע ארוך יותר, על יותר זמן שיוקדש למשפחה, לתחביבים ולקהילה - הוא חלום משותף לרבים. כדי להפוך אותו למציאות כלכלית אפשרית, נדרש שיח פתוח בין הממשלה, המעסיקים והעובדים, שיבחן את האתגרים וימצא את הנתיב המאוזן בין רווחת הפרט לחוסנו של המשק. ייתכן שהמפתח טמון בגמישות – לא מודל אחיד לכולם, אלא מגוון פתרונות שיאפשרו ליותר ויותר ישראלים ליהנות מפירותיו של עולם עבודה חדש.
עו"ד גדעון רובין הוא מייסד משרד גדעון רובין ושות', המתמחה בדיני עבודה
