פרשנות
הכלכלה אחרי המלחמה: מצרים צפויה להתאושש במהירות, עזה תחכה
ירידה אפשרית בסיכון הגיאו-פוליטי, לרבות הפסקה של הירי מצד החות'ים על נתיבי השיט, תשחרר בהדרגה צווארי בקבוק; אבל ההרס ברצועה הוא חריג בקנה מידה היסטורי, ועלות השיקום שלה עומדת על כ-55 מיליארד דולר בעשור הקרוב; מדינות המפרץ העשירות ישתתפו בו רק אם יהיו בטוחות שהשקעתן בעתיד עזה בטוחה
ההסכם לסיום המלחמה ברצועת עזה הוא בשורה כלכלית משזמעותית למזרח התיכון אם כי ניסיון העבר מלמד כי באזור הזה מה שמתחיל בחגיגות ובאופטימיות יכול להידרדר במהירות לאלימות ולהרס.
בהנחה שהפעם הממשל האמריקאי רציני ומחויב לתהליך כולל לשלבים הבאים מעבר לשחרור החטופים, שאלת המפתח הכלכלית ברמת האזור תהיה עד כמה מהר תתמסד סביבה של סיכון נמוך יותר לנתיבי מסחר, אנרגיה ותיירות שהיא מפתח לעתידו הכלכלי. נקודת מוצא אחת כנראה לא צפויה להשתנות והיא עלות השיקום האזרחי ברצועת עזה שמוערכת בכ-55 מיליארד דולר בעשור הקרוב, כך לפי הבנק העולמי, האו"ם והאיחוד האירופי. הנתון הזה כבר הפך לעוגן תכנוני בינ"ל והוא מגדיר סדרי עדיפויות לשיקום תשתיות, דיור ושירותים, כאשר הציפייה היא ממדינות המפרץ העשירות (סעודיה, איחוד האמירויות וקטאר) למלא תפקיד מפתח במימון. הן צפויות לעשות זאת אך ורק אם יהיו בטוחות שהשקעתן בעתיד עזה בטוחה ושארה"ב וישראל מחויבות לתהליך.
במישור האזורי, האפקט המיידי ביותר עשוי לעבור דרך הים האדום ותעלת סואץ. מאז סוף 2023, תקיפות החות’ים בתימן דחפו חברות ספנות להשתמש בנתיב הארוך יותר דרך אפריקה, דבר שייקר עלויות ביטוח ודלק ופגע קשות בהכנסות המט"ח של מצרים. נצירת האש לאורך זמן, כולל בנתיבי השיט, צפויה לשחרר בהדרגה צווארי בקבוק. חזרת תנועת השיט דרך תעלת סואץ בדומה לתקופה שלפני אוקטובר 2023 תשפר את הכנסות המדינה של מצרים ובכך תגביר את היציבות, תצמצם זמני הובלה ותמתן את מחיריה. עם זאת חשוב להדגיש שהקווים המסחריים יחזרו לפעילות רק אחרי חודשים של ביטחון מוכח, ולא באופן מיידי ולכן העלויות צפויות להישאר גבוהות עד שתופחת פרמיית הסיכון. כבר היום שווקי ההון מאותתים שמחירי ההובלה בדרך למטה אם הפעילות השגרתית תחודש, דבר שייטיב עם יבואנים ותעשיינים גם באירופה ובאסיה. בשלב זה ההשלכות החיוביות הללו תלויות במחויבות מצד החות'ים לנצור את האש. זה יכול לקרות אבל ההתנהלות שלהם מלמדת כי הם יכולים להפר את השקט בכל רגע נתון כך שהמצב בהיבט זה יישאר שברירי גם אם ברצועה ישרור שקט.
לאור האמור לעיל מצרים יכולה להיות פוטנציאלית אחת הנהנות הראשונות מהפסקת האש וחידוש תנועת הספנות. גם תיירות אזורית - שהיא משמעותית בעיקר לירדן ולמצרים - נוטה להגיב מהר לירידת סיכונים. אם הרגיעה תחזיק מעמד ברצועת עזה, ספקי שירותי התיירות ישובו להיקפים שלפני המשבר בתוך חודשים, לא ימים.
למרות האופטימיות המסוימת אפשר לסמן כבר עתה מי לא בהכרח ייצא מרוויח, בוודאי לא בתקופה הקרובה. מדובר בעזה עצמה. הכלכלה המקומית ספגה קריסה חריגה בסדר גודל היסטורי ושיקום התשתיות והיכולת הכלכלית שגם לפני המלחמה לא הייתה מזהירה, תיארך כאמור שנים. לפי הלשכה הפלסטינית לסטטיסטיקה והבנק העולמי, כלכלת עזה התכווצה בכ-90% בשנת 2024 לעומת טרום המלחמה, אז התוצר השנתי הגיע לכ-2.5 מיליארד דולר. הזרמות הסיוע וכספי השיקום אמורים לעבור דרך מסנני תכנון ופיקוח קפדניים כדי למנוע זליגה מחדש לעבר הטרור. כשלמעלה מ-90% מהבתים ברצועה הרוסים, ולאחר ששמחת הפסקת האש תדעך, יעמדו כ-2 מיליון עזתים בפני מציאות קשה של היעדר קורת גג ושירותים ציבוריים כשלא בטוח שקצב השיקום יעמוד ברף הציפיות שלהם.
לפיכך, התרחיש הסביר הוא שאם אכן הפסקת האש תישמר והצדדים יגיעו להסכם על שאר מרכיבי תוכנית הנשיא טראמפ, ברמת האזור כולו תושג ירידה הדרגתית בפרמיית הסיכון הגיאו-פוליטית, שיפור איטי במגזר הלוגיסטיקה וחזרת תנועת התיירות. מנגד, ההתאוששות של הכלכלה הפלסטינית בדגש על רצועת עזה תישאר האיטית והמותנית ביותר - במימון חוץ, ברמת הניהול וביכולת יישום מיזמי מים, חשמל ודיור בקצב מספק.
