המלחמה מאיימת גם על ביטחון המזון: האם ישראל ערוכה?
המלחמה עם איראן היא עוד נדבך, לצד שינויי האקלים, באיום על שרשראות האספקה בעולם. האם ישראל ערוכה? מחקר חדש מצביע על תלות מסוכנת במספר מדינות מצומצם בחיטה, תירס ואורז, וההמלצה: גיוון היבוא
המשטר האיראני איים בשבוע שעבר כי יסגור את מצרי הורמוז, המחברים את עומאן למפרץ הפרסי. לא מדובר בעניין של מה בכך: זהו נתיב עולמי שבו עובר שליש מתעבורת הנפט העולמית, לצד סחורות נוספות. בשלב זה מדובר באיום בלבד, שאם יתממש, הכלכלה העולמית תיאלץ להתמודד לא רק עם התייקרויות בשלל תחומים, אלא גם עם שיבושי אספקה כבדים ופגיעה אפשרית באספקת מזון.
סיכונים ושיבושים בשרשראות אספקה משפיעים על שוקי המזון באופן הולך וגובר, בשל שינויי האקלים ואיומים גיאופוליטיים. בצל האיומים הגוברים, מדינות העולם מתחילות להיערך ולהציג אסטרטגיות שונות לביטחון מזון. האם גם ישראל בדרך לכך? פרויקט חדש שנערך בהובלת המכון למחקרי ביטחון לאומי ובשיתוף מרכז ארכימדס באוניברסיטת תל אביב, מכון יסודות ומכון גזית, מציג לראשונה מודל חיזוי שיטתי מבוסס AI לניתוח סיכוני שיבושים בשרשראות האספקה. כדי לסייע למקבלי ההחלטות בישראל לגבש תמונת מצב ולהיערך לעשורים הבאים, יצרו החוקרים תחזית השפעה ופרופיל סיכון מפורט עבור כל סחורה.
רמות הריכוזיות ביבוא המזון לישראל לפי כמות בלבד מעידות על תלות עמוקה במספר מדינות קטן במיוחד – תופעה שמציבה את ביטחון המזון של המדינה בפני סיכונים חמורים. בתחום הדגנים, שתי מדינות בלבד – רוסיה ואוקראינה – אחראיות ל־60.3% מכלל יבוא החיטה לישראל, כאשר רוסיה לבדה מספקת 41.3%. בתירס, אוקראינה מספקת 45.3% מהכמות, ושלוש המדינות המובילות ביבוא מוצר זה לישראל (אוקראינה, ברזיל וארה״ב) מהוות יחד 77.5% מהיבוא. גם באורז ניכרת ריכוזיות גבוהה: תאילנד, אוסטרליה והודו אחראיות יחד ל־75.5% מהיבוא, כאשר תאילנד לבדה מספקת מעל שליש (34.6%).
מבחינה אקלימית, כמה מהמדינות שעליהן ישראל מסתמכת צפויות להתמודד עם תפוקות הולכות ויורדות בעשורים הקרובים. לאורך שלושת אופקי הזמן – 2025, 2035 ו־2050 – היקף התבואה מצביע על מגמת ירידה מתונה אך עקבית, ברוב הצירופים של מדינות יבוא וסוגי גידולים. המדינות המרכזיות המספקות לישראל הן גם מהמדינות החשופות ביותר לסיכוני אקלים חמורים, בטווח הקצר והבינוני כאחד. מניתוח סיכוני הקצה עולה כי הסיכון העיקרי לסחורות המיובאות לישראל הוא בצורת חקלאית.
משענת תירס רצוצה: כל ירידה מתמשכת בתפוקת התירס באוקראינה עלולה להשפיע ישירות על ביטחון המזון שלנו
תירס מברזיל מציג את סיכון הקצה הגבוה ביותר מבין כלל הצירופים, עם ירידה של 18.1% כבר ב־2025 בהשוואה לממוצע בשנים 2023-2019, שהיא עשויה להעמיק ל־21% עד 2050 תחת תרחיש קיצון. בכך הוא הופך למסלול היבוא הרגיש ביותר להשפעות אקלים חמורות, אולם פתיחת אזורי גידול חדשים במדינה לאורך השנים עשויה לשנות זאת. ייצור תירס באוקראינה עלול לרדת בתקופות משבר בכ־12%, ובארה״ב, האחראית לכ־6% מהיבוא, בכ־10%. יבוא האורז לישראל מציג רמות סיכון נמוכות יותר, אולם בהודו עשויות להיות תקופות של הפחתת יבול של 20%.
ומה באשר לחיטה? רוסיה אחראית על ייצור 41.3% מהחיטה שבה נעשה שימוש בישראל. הפגיעה בתפוקה בשטחה עשויה להגיע בתרחישי קיצון גם ל־26% מהיבול עד שנת 2035 ול־30% עד 2050. המשמעות: ריכוז סיכון משמעותי, וצווארי בקבוק קריטיים באספקה לישראל. גם ייצור התירס ברוסיה עשוי לפחות מכ־15% עד 2050, אולם היבוא של תירס מאוקראינה לישראל הוא רב יותר (45% מהתירס מקורם באוקראינה), ובעת תנאי אקלים קיצוניים הפחתת היבול בה יכולה להגיע לכ־12%.
החוקרים מצביעים על כך כי כל ירידה מתמשכת בתפוקת התירס באזור זה עלולה להשפיע ישירות על ביטחון המזון של ישראל, על מחירי המוצרים המוזנים בתירס, ואף על יציבותם הכלכלית של מגזרים חקלאיים ותעשייתיים תלויים. לכן, גם תחזיות מתונות דורשות היערכות מוקדמת ומדיניות יבוא והתאמה חקלאית.
גם ענף הדגה עשוי להתמודד עם זעזועים. אם אתם נוהגים לצרוך אמנון, אז בארגנטינה צפויה ירידה דרמטית בפריון, של כ־60% בתרחיש קיצון. לפי החוקרים, זהו נתון חריג ומדאיג, המעיד על רגישות גבוהה של תחום חקלאות המים לשינויים אקלימיים. המשמעות היא שארגנטינה עשויה להפוך לפחות רלבנטית כמקור עתידי לדגה עבור ישראל, ויש לשקול חלופות יציבות יותר.
תחזיות הייצור של אמנון בסין, שהיא ספקית עיקרית לישראל עם למעלה מ־80% מהיבוא, מצביעות על מגמת ירידה מדורגת בפריון עד שנת 2050: כ־9% בתרחיש הקיצון. זוהי ירידה מתונה משמעותית מזו הצפויה בארגנטינה, אולם היא משמעותית בשל התלות הכבדה של ישראל בשוק הסיני. המשמעות: סיכונים אקלימיים בסין עלולים להשפיע ישירות ובאופן חריף על אספקת הדגים לישראל.
2 צפייה בגלריה
מובילת המחקר, גלית כהן, מנהלת קרן האקלים בישראל JCT וחוקרת בכירה ב־INSS
(צילום: נמרוד גליקמן )
מלבד שינויי האקלים קיימים איומים סביבתיים נוספים המשפיעים על אספקת המזון לישראל, שחלקם נובעים מהמשבר האקלימי וחלקם מחריפים בעקבותיו. ברוסיה שחיקת קרקעות היא משמעותית, ומהווה איום על הפריון החקלאי בכ־50% מהקרקעות. גם מזיקים עלולים להתפשט ולהרוס יבולים: זחל הכותנה, למשל, גרם לנזק של עד 60% במחוזות הדרומיים בשנה שעברה ונודד כ־300 ק״מ לעונה. באוקראינה, לא רק שינויי האקלים ומדבור מהווים איום, אלא גם הנזקים שגרמה פלישתה של רוסיה. מעבר לפגיעה בקרקע ובמערכות מים, גרמה המלחמה לנזקים סביבתיים בשווי של מעל 56.4 מיליארד דולר, וזיהמה 30% משטח אוקראינה במוקשים ונפלי תחמושת.
“להגדיר את המוצרים הקריטיים": לגוון את היבוא - המחקר חושף עד כמה שרשרת אספקת המזון של ישראל פגיעה
לפי הדו”ח, אין אף מדינה או סחורה שחפה מסיכוני יבוא, אולם ישנם צעדים שניתן לנקוט כדי להפחית את הסיכונים – אם באמצעות גיוון היבוא, אם באמצעות מעורבות ממשלתית ברכש, ואם באמצעות שינוי הביקוש בשוק וגם ייצור מקומי – שגם הוא אינו נטול סיכונים. "הפרויקט חושף עד כמה שרשרת אספקת המזון של ישראל פגיעה – לא רק בגלל התלות הגבוהה ביבוא, אלא בגלל שורת סיכונים חיצוניים ההולכים ומתלכדים: שינויי אקלים, מתחים גיאופוליטיים, הפרעות בנתיבי שיט, ומגבלות סחר. לא מדובר בתרחישים עתידיים – אלא באיומים מוחשיים שכבר מתממשים״, אומרת גלית כהן, מנהלת קרן האקלים בישראל JCT, חוקרת בכירה ב־INSS ומנכ״לית המשרד להגנת הסביבה לשעבר.
לדברי כהן, אשר הובילה את המחקר עם פרופ’ ורד בלאס וד"ר עמית אשכנזי, ״ישראל צריכה להגדיר מהם המוצרים הקריטיים באמת לחוסן הלאומי שלה, ולא להסתמך רק על רשימות החירום הקיימות. זו לא רק הזדמנות – זו חובה אסטרטגית. אנחנו ממליצים להקים יחידה לניהול סיכונים במשרד החקלאות, אשר תנתח באופן שיטתי את סיכוני אספקת המזון, תספק תחזיות ומענה דינמי, ותתאם עם כלל המשרדים הרלבנטיים”.
כהן מוסיפה כי “ישראל גם צריכה לגוון את מקורות היבוא, בין היתר על ידי צמצום הריכוזיות במזון - למשל מעבר מאספקה תלויה במדינה אחת (כמו סין באמנון) לשרשרת מגוונת ובת־קיימא, גם במחיר כלכלי גבוה יותר. פתרונות נוספים הם יצירת מנגנוני חירום אזוריים עם מדינות כמו ירדן, מצרים ואיחוד האמירויות לרכש, אחסון ותיאום לוגיסטי כחלק מחוסן אזורי״.
