ניתוח
סינדרום AI מסוכן בארה"ב: צמיחה מהירה מול האטה בתעסוקה
במקביל לזינוק במדד S&P 500 וצמיחה שנתית של כ־4%, כלכלנים מתריעים ממדדים מדאיגים בשוק התעסוקה, שחלקם מהדהדים את תקופת הקורונה. ההסבר לתופעה: טכנולוגיית ה־AI שמעלה פיריון בקצב חסר תקדים ללא צורך בהגדלת כוח האדם
כותרות העיתונים הכלכליים בארצות הברית משדרות תמונה חיובית: הצמיחה התאוששה ברבעון השני ועמדה על כ־4% בחישוב שנתי, כאשר הצפי הוא לצמיחה נאה גם ברבעון השלישי. במקביל, הבורסה שוברת שיאים, כאשר מאפריל עד נובמבר זינק מדדS&P 500 ב־33.5%.
אלא שברקע, כלכלנים מתריעים מפני תופעה הידועה כצמיחה ללא תעסוקה (jobless expansion). שיעור האבטלה מטפס זה ארבעה חודשים ברציפות והגיע ל־4.4% בספטמבר, הנתון הגבוה ביותר זה ארבע שנים. מספר המשרות החדשות במגזר הפרטי שאינן קשורות לבריאות צנח, המדד החודשי של הפדרל ריזרב של שיקגו, המבטא את הקצב שבו מובטלים נכנסים שוב לשוק התעסוקה, צונח בעקביות מאז אפריל והגיע לרמה של מאי 2021, שיא הקורונה. תביעות אבטלה מתמשכות, מדד הבודק את היקף המובטלים המצטבר, זינק בסוף השבוע הראשון של נובמבר ומתקרב ל־2 מיליון, שיא של ארבע שנים.
הנתונים הללו מצביעים על דבר אחד: משהו רע מאוד קורה בשוק העבודה האמריקאי. יו"ר הפדרל ריזרב ג'רום פאוול לא הסתיר מורת רוחו מכך, כאשר במעמד הורדת הריבית לפני חודש, אמר בפירוש כי "יצירת המשרות היא די אפסית". עם זאת, התופעה זוכה להתעלמות כמעט מוחלטת מהממשל, שמעדיף להתרכז "בנקודות האור", זאת לרבות שר האוצר סקוט בסנט.
בעוד רבים ייחסו את התופעה למדיניות המכסים של הנשיא טראמפ, ברור למדי כי מדובר באירוע מאקרו־כלכלי שהוא הרבה מעבר לכך.
מספר מגמות מסבירות את התופעה. למשל, מדיניות ההגירה האגרסיבית של טראמפ הקטינה משמעותית את היצע העובדים. אבל, התופעה הזו איננה מסבירה את המשבר בכללותו. ההסבר שמתחיל לתפוס תאוצה הוא שמדובר בתהליך צמיחה מבוסס AI. כלומר, קיימת תנופה של השקעות בבינה מלאכותית המגדילה את התוצר, אלא שהתעסוקה לא צומחת, כי אם מתכווצת.
התופעה הזו מחייבת מעקב צמוד, זאת לאחר שכלכלנים כבר ניבאו צמיחה המאופיינת באינפלציה ובתעסוקה נמוכים כתוצאה ממהפכת ה־AI, וייתכן כי מדובר בסנוניות ראשונות. צמיחה ללא תעסוקה איננה תופעה חדשה. ארצות הברית חוותה שתי תקופות כאלה, בתחילת שנות ה־90 ובתחילת שנות ה־2000, כאשר פיריון העבודה זינק במהירות, תאגידים התייעלו, וחברות למדו לעשות יותר, עם פחות עובדים. גם אירופה בתקופה שאחרי משבר 2008, יפן מאז שנות ה־90 וסין בשנים האחרונות, הציגו גרסאות שונות של אותה תופעה.
אלא שהגל הנוכחי שונה מהותית. כאן לא מדובר בתיקון מחזורי או במעבר מפעלים לסין. זו הפעם הראשונה שהגורם המרכזי הוא בינה מלאכותית: טכנולוגיה שמעלה פיריון בקצב חסר תקדים ומאפשרת לחברות להרחיב תפוקה כמעט מבלי להגדיל את כוח האדם.
כך, אם בעבר האוטומציה הסירה שכבות של משרות, הרי שב־2025, ה־AI מחליפה גיוס עתידי עוד לפני שהמשרה נולדה. בטווח הארוך, התוצאה המסוכנת היא היסטרזיס (Hysteresis) - תופעה שבה חלק מהעובדים שפוטרו בתקופה של שינוי טכנולוגי, אינם חוזרים, גם כשהכלכלה מתאוששת. אלא שכעת אין מדובר במשבר או מיתון. להיפך: ארצות הברית נמצאת בצמיחה. ואז, כמעט בן לילה, נכנסה ה־AI הגנרטיבית לשוק העבודה ויצרה מצב שבו המשרות שלא נוצרו חשובות לא פחות מאלה שנמחקו. לא מדובר כאן בהיסטרזיס שנובע מפגיעה, כי אם מכזה הנובע מקפיצה היוצרת מצב פרדוקסלי: כלכלה צומחת שמתנתקת מהמסלול הטבעי של יצירת משרות, מבלי שהתרחש משבר שיסביר זאת.
אם תימשך התופעה, היא עלולה לשנות את המבנה של כלכלת ארצות הברית ולהוריד בהדרגה את הבסיס לצמיחה עתידית, שכן מנוע הצמיחה המרכזי הוא הצריכה הפרטית.
אבל ישנם אתגרים נוספים, כמו זה של הפד הניצב בפני דילמה. האם להוריד את הריבית כדי לדרבן גיוסי עובדים, או להמשיך להילחם באינפלציה, כאשר שוק העבודה מפגין חולשה ניכרת. התופעה מקבלת משנה תוקף כשלוקחים בחשבון את המשמעות הרחבה. אם מדובר במעבר מבני למודל כלכלי שבו הצמיחה תלויה פחות בכוח אדם, ויותר בסוכני AI והשקעות הון, הרי שאנחנו נכנסים לעידן חדש ומערכת כלכלית חדשה. בתקופות כאלה, קיים סיכון כי שינויים מבניים ייהפכו לדפוס קבוע, ועובדים יישארו מאחור.
