העירום הוא ישראלי, אבל הציירת היא איראנית
רויה אברהים, אמנית איראנית עם שורשים יהודיים, מציגה בגלריה בתל אביב. בריאיון לכלכליסט משטרסבורג, שם היא גרה עכשיו, היא מספרת כיצד 7 באוקטובר גרם לה להתחבר מחדש לשורשים ולהתחיל לצייר גברים ישראלים
בזמן שאיראן בוערת, והיחסים בינה לישראל מתוחים מתמיד, ציוריה של רויה אברהים, אמנית איראנית צעירה ממשפחה עם שורשים יהודיים, מוצגים בתל אביב. ואם לא די בכך, אלו ציורי עירום גבריים, חושניים וריאליסטיים, לעתים פרונטליים ובוטים, שאת חלקם ציירה אברהים עוד כשגרה בטהראן, ורבים מהם של גברים ישראלים. אוצר הפרויקט, ארז ביאלר, נתקל בעבודותיה של אברהים באינסטגרם ויצר איתה קשר. היא שלחה לו עבודות דרך גרמניה שאת חלקן מכר, וחלק אחר מוצג כעת בגלריית הפופ־אפ "פאנארט", שמתמקדת בדימויים הומו־אירוטיים, בדיזנגוף סנטר בתל אביב.
אברהים (30), מעצבת גרפית בהכשרתה, חיה בשנה באחרונה בשטרסבורג שבצרפת, לשם עברה לצורך לימודים. היא ממשיכה לצייר גם שם ומחזיקה חשבון אינסטגרם (roya.ebrahim) וחשבון יוטיוב (royaebrahim2449) שבו היא גם מדגימה את שלבי עבודתה. דרך האינסטגרם היא מוכרת את הציורים שלה, בעיקר בתוך איראן אך גם לחו"ל (קפריסין, ארצות הברית, איטליה). בריאיון לכלכליסט באנגלית, היא ניפצה בלבביות לא מעט דעות קדומות על היחס ליהודים, ביטוי אישי באמנות והאפשרות להתפרנס מכך באיראן כיום.
היא מספרת שלא נתקלה בעוינות בגלל שורשיה היהודיים: "המשפחה שלי לא דתית, וזה תמיד עוזר. למדתי בבית ספר ציבורי, היו עוד 3-2 ילדים יהודים, ולאף אחד לא היתה בעיה עם זה. לא נתקלתי באנטישמיות כלל. למעשה, הפעם הראשונה שבה נתקלתי באנטישמיות גלויה היתה כשעברתי לקפריסין לצורכי לימודים וזה היה שבר גדול עבורי. אני לא רוצה להמעיט בקשיים של מיעוטים באיראן, כי אולי אני בת מזל שלא נמשכתי למקצועות הקשורים למשפט או לממשלה - באיראן, אם אתה בן מיעוט, אין לך זכות לעבוד בתחומים האלה".
היא חיה בטהראן עד לאחרונה ושם גם למדה עיצוב גרפי. "לציור מודל נחשפתי לראשונה במהלך הלימודים. היה לנו קורס רישום בסיסי, ופתאום היקום הזה של ציור, המודלים והרישום, הדהים אותי", היא מספרת, "מאז התחלתי ללכת למועדוני רישום ולתרגל רישום וציור מסביב לשעון. כל חיי הבוגרים עבדתי במועדוני רישום: בשלב מסוים אפילו פתחתי אחד משלי, ובשלבים אחרים עבדתי עם חבר, חלקנו חלל יחד. אבל מרצים לציור שיכלו להדריך אותי בציור גוף האדם בשיטה האקדמית שבאמת רציתי ללמוד, מהסוג שאני עושה כיום, לא היו לי בטהראן. לכן בפועל למדתי לבד דרך יוטיוב את אופן הציור של המאסטרים הישנים, וישבתי ללמוד ולצייר כל היום מול המחשב".
סצנת האמנות המחתרתית בטהראן קיימת ומשגשגת. בספר "Alternative Iran" בהוצאת אוניברסיטת סטנפורד מסבירה החוקרת פמלה קארימי כי היא לא נעשית במחשכים אלא בגלריות ובחללי תצוגה פרטיים או לא רשמיים, שאליהם מגיעים בהזמנה בלבד. בכתבה של ערוץ החדשות הצרפתי France 24 תואר כי "באיראן, אמנים רבים מנהלים קריירה כפולה: רשמית, שבה הם מציגים רק עבודות שהשלטונות יאשרו (ללא עירום, סקס או פוליטיקה), ומחתרתית, שבה הם חושפים עבודות מתריסות יותר בגלריות סודיות".
אברהים מאשרת שכך אכן מתנהלים הדברים ולכן יכלה להתמחות בציורי עירום גם בטהראן. "מועדוני הרישום במסגרת לימודי האמנות והעיצוב באוניברסיטה מתפקדים כחלק מההכשרה המקצועית של מעצבים ואמנים כמו במקומות אחרים בעולם. אלו מועדונים שבהם שוכרים מודלים, לרוב עירומים, ואנשים מציירים ורושמים לצורך תרגול. במעגלים אמנותיים זה לא מפתיע. אני מעולם לא נתקלתי בהתנגדות, כי מי שמגיע לתערוכה או קונה עבודות כבר מכיר את השפה הזאת, ולכן מראש מקבל אותה. כל עוד אין לך דעות פוליטיות שום דבר לא באמת שונה, ואתה יכול לחיות כך חיים רגילים. אבל אם יש לך דעה פוליטית, אתה פשוט גמור".
הקשר שלה ליהדות התחזק לאחר מותה של סבתה בקורונה: "סבתי הכירה את השפה העברית. עם מותה הרגשתי שהקשר של משפחתי ליהדות מת גם כן. היה לי קשה בהתחלה ליישב בין האתיאיזם שלי ליהדות שלי, וזה מה שהצית בי מחדש את העניין במורשת הזו של משפחתי".
הקשר התהדק אחרי 7 באוקטובר, והיא החלה לצייר דיוקנאות של ישראלים שראתה באינסטגרם. "החיבור המחודש שלי ליהדות התפרץ אחרי 7 באוקטובר עם כל הייאוש והכאב שחוויתי אז. לאט־לאט, ציור אחר ציור, משיכת מכחול אחר משיכת מכחול, ניסיתי להוליך את עצמי בחזרה אל האור - וזה העניק לי תחושת ודאות. יש לי קבוצה של חברים ישראלים שהם איראנים, שעשו עלייה בשנים מוקדמות יותר. אחר כך פגשתי קבוצה נוספת של חברים ישראלים כשהייתי בקפריסין, ועוד רבים אחרים דרך האינטרנט או כחברים של חברים, וכדומה".
הציורים המוצגים בארץ, שמן על נייר, מתארים גברים ישראלים, חלקם הומואים, חלקם בעירום. ״מיד לאחר 7 באוקטובר הרגשתי הרוסה, חסרת אונים, שבורה קיומית, ולא ידעתי מה לעשות. גללתי באינסטגרם ונתקלתי בתמונה, והיה לי דחף לצייר אותה, ואז עוד אחת ועוד אחת - ובשלב מסוים זה התגבש. אולי כי לא יכולתי לעשות שום דבר, אז אולי הדרך לצייר אותם, להנציח אותם בציור - זה היה המשהו האחד שכן יכולתי לעשות".
בגל המחאות הנוכחי יש לאיראן סיכוי להשתנות?
"אני מקווה לראות שינוי חיובי באיראן במהלך חיי, קריסת הממשלה לבדה היא לא דבר טוב - היא טובה רק אם מחליף אותה משהו טוב יותר. אחרת זה יהיה גרוע יותר לכולם. הייתי רוצה לבקר באיראן כדי לפגוש חברים, אבל אין לי תוכניות לחזור לגור שם כרגע".
