שוק האוכל בנתיבות: להשתטח על פרנה עם קציצות דגים ולמות
בכל שישי, לא רחוק מקבר הבאבא סאלי בנתיבות, מתכנס שוק האוכל העדתי הכי שווה בארץ, עם טחול ממולא, מפרום ב־20 שקל, אוכל בוכרי נהדר ובירה לזכרו של לוחם גולני
בצהרי שישי נתיבות עמוסה למדי. אלפי בני ובנות אולפנה יוצאים בבת אחת מהישיבות וגורמים לפקקי תנועה שלא היו מביישים את תל אביב. בציון הקדוש, הלוא הוא קבר הבאבא סאלי, דווקא די רגוע. אולי כי כולם בשוק האוכל העמוס עד להתפקע. הייתי בלא מעט שוקי אוכל, כזה עוד לא ראיתי. בטח לא בארץ. זה שוק אוכל אמיתי, לא ליד ולא בערך. יש אומנם 3-2 דוכנים של בגדים אבל כל השאר מציעים אוכל עדתי נהדר. אין כאן גפילטע פיש, אבל יש אוכל טריפוליטאי, מרוקאי, תוניסאי ובוכרי.
הדוכן הענק של יא ווארדי הוא העמוס ביותר. נדב אלון, הבעלים הצעיר שמנהל את כל ההמולה, חגג ביום שישי שבו ביקרנו את יום הולדתו ה־27. הוא בעצם המציא את השוק במתכונתו הנוכחית לפני ארבע שנים. "עד אז היו רק דוכני אוכל מהיר כמו שווארמה ופלאפל, בתוך השוק המקורה שהעירייה משפצת עכשיו. הם מאוד תומכים ועוזרים". אלון ביקש מאמא שלו שתכין שני סירים עם קציצות דגים, לקח טאבון נייד ובצק פרנה והתחיל לעבוד, והשאר היסטוריה והיסטריה.
השוק פועל מדי שישי עד שעות אחר הצהריים ברחבה בין רחוב שבטי ישראל ורחוב יוסף סמלו. "באים עכשיו כבר מכל הארץ. מתקשרים בשישי בחמש בבוקר מרמת הגולן לשאול אם פתוח". אני יכול להעיד שהוא לא מגזים. פגשתי אנשים שנסעו שעה וחצי כדי לתקוע פרנה, והם לא טועים.
"הקוויאר של המרוקאים"
אלון עומד ליד טאבון ומוציא ממנו פרנות חמות בצורת חצי ירח בקצב מסחרר. עוד מעט מישהו מצוות העובדים הענק שלו ימלא לנו אותן. בינתיים הוא מפקד על שני עוזריו שמוציאים עוד ועוד כדורי בצק מוכנים מראש מקופסאות ההתפחה שלהן. המראה מהפנט. "המשפחה שלנו מרוקאית איך שלא תהפוך אותנו", אומר אלון בחיוך, וזהו עסק משפחתי - אמו רויטל מכינה בבית את כל הטוב הזה, ואבא יגאל וגם האחים והאחיות עוזרים לפעמים. אבל הוא זה שעובד הכי קשה. נסו אתם לעמוד חצי יום ליד כבשן לוהט. הפרנה מתמלאת עכשיו בקציצות דגים חריפות מרוקאיות מ"לברק ועוד שני דגים סודיים", וסלט מאשוויה של "כל הירקות שמתבשלים טוב טוב בטאבון עם שמן זית, תבלינים ומלח גס", לכל זה מצורפים גם שום קונפי, סלט פלפלים חריפים, גרגרי חומוס וסלט שאבא יגאל מכין. לנועזים יש אפילו תבשיל ביצי דגים "הקוויאר של המרוקאים". כל המנות בשוק טובות מאוד אבל הפרנה של יא ווארדי היא כבר יצירת מופת קטנה ששווה נסיעה מיוחדת.
לפני שנחתתי בדוכן המרשים של משפחת אלון הספקתי לתקוע פיתה עם טחול ממולא אצל אליהו עמוס שעומד קצת בצד, מעבר לכביש. יש לו גזיבו קטן וצנוע, כמו לרוב המשתתפים בשוק, והוא מכין בו את אחת המנות הכי קשוחות ואהובות, לפחות עליי. לפיתה הוא מצרף סלטים וחריפים, ויחד מתקבלת מנה מעולה לחובבי הז'אנר. למי שקשה עם טחול ממולא, אפשר לאכול גם סתם קבב.
משם המשכתי לדוכן של "בירה תומר", פרויקט הנצחה שיזם עזרא נגר, לזכרו של בנו תומר לוחם גולני שנפל ב־7.10 בקרב הירואי במוצב כיסופים. תומר אהב מאוד בירה ולכן החליטו במשפחה על ההנצחה הזאת. הם התחילו בייצור מצומצם ובהמשך עברו למבשלת שריגים. כיום הם מייצרים 7,000 ליטר בחודש של ארבעה סוגי בירה: בלונד בהירה, אדמונית, כהה בסגנון סטאוט כי "תומר מאוד אהב גינס", ובירת חיטה בשם "תומר 675" עם 6.75% אלכוהול לציון 675 הכדורים שהיו לתומר בקרב שבו הגן על חבריו עד שנגמרה כל התחמושת שברשותו. בשבוע שעבר הם השיקו גם בירת IPA בשם "בונקר". הבירה הבהירה שלהם היא נהדרת, עשירה אבל לא מדי, מרירה במידה וגם בלי יותר מדי חמיצות. את הרווחים מהייצור הם תורמים. "תומר התנדב עם ילדים ונערים אז זו המורשת שלו מבחינתי", אומר עזרא. הדוכן של בירה תומר מוצב כבר חצי שנה בשוק בנתיבות. לצד עזרא מתייצבים חבריו של תומר. אנחנו נפרדים בחיבוק ואני מבטיח לבקר אותו במבשלה.
אי אפשר לעזוב את השוק בלי לטעום את האוכל הבוכרי הנהדר של סיגלית וישראל זבולונוב ב"המטבח הבוכרי של סיגי". סיגלית אמונה על המאפים והתבשילים ומציעה בחש (אורז עם עשבי תיבול ובשר), פלוב (אורז וגזר עם בשר וגרגרי חומוס, מה שמכונה לא פעם אושפלאו), מנטו - בצק מאודה ממולא בבשר ובצל, צ'יבורק - בצק מטוגן ממולא בבשר, וגוז'גיז'ה - בצק אפוי ממולא בבשר. ישראל עומד ליד המנגלים ומנפיק שיפודי קבב ענקיים ונהדרים.
"קוסקוס במקום פסיכולוג"
בדוכן הצמוד "גברת טריפולי" מציעים בני משפחת טוויטו, אמא אורנה ושני בניה נועם וסער, אוכל טריפוליטאי מעולה. נועם וסהר הם אחים מילואימניקים, סער בעזה ונועם ביהודה ושומרון. "כל אחד מאיתנו כבר עשה 400 יום, ועוד מעט שוב", אומר נועם. "אחי ואני התגייסנו בתחילת המלחמה, ולא נפגשנו במשך 140 יום. כשחזרנו נפגשנו ואמא הכינה קוסקוס, זה היה הדבר הראשון שאכלנו. אמא אמרה שאולי זו התרפיה שלנו, אז במקום פסיכולוג החלטנו לפתוח דוכן של אוכל ביתי וטעים של אמא". תמצאו אצלם מנות טריפוליטאיות קלאסיות במחירים מצחיקים - מנה ענקית של מפרום עולה 20 שקל. בשארית כוחותיי טעמתי גם בסטיל, קציצת פירה ממולאת בבשר, אחת המנות הכי נדירות וקשות להשגה, וגם הוא היה מצוין. הספקתי רק להצטער שלא נשאר לי מקום לבוריקה ולספינג' בדוכן הסמוך, ולעוד כמה דוכנים של סנדוויץ' תוניסאי ועוד אוכל מרוקאי. אי אפשר הכל, רק פשוט אולי לבוא עוד פעם.
