"המחזה נכתב בהקאה. ליל גלנט טלטל אותי"
יותם גוטל, מחזאי הבית החדש של הבימה, כתב את "פעולות פשוטות" על משפחה בעוטף רגע לפני 7 באוקטובר. "במציאות כמו במחזה, זה לא שיש מחנה פוליטי אחד חכם ואחד טיפש. הם לא ייצוגים, הם בני אדם"
יום אחרי ליל גלנט כשהרחובות בערו, נסע המחזאי והבמאי יותם גוטל לשלושה חודשי סטאז' בתיאטרון הפולקסבינה בברלין. רחוק מהבית, מהאשה והילדים, דווקא שם בלילות נכתב המחזה "פעולות פשוטות"- הצצה לשלוש ארוחות שישי של משפחה מקיבוץ בעוטף, ברגעים האחרונים לפני שהמדינה משנה את פניה. ההצגה תעלה בתיאטרון הבימה ב־17 בינואר.
"7 באוקטובר לא מוזכר בהצגה כי הם לא יודעים מה הולך לקרות", מספר גוטל. "המחזה שואל מה זה משפחה ישראלית בקונטקסט אגרסיבי. זו היתה שנה סוערת של המהפכה המשטרית, אז החוץ חודר פנימה למשפחה שמנסה לקיים חיים נורמליים".
גוטל (32) מונה לאחרונה למחזאי הבית והדרמטורג של הבימה. את ילדותו חלק בין ישראל לשליחויות של אביו בשגרירויות ברומא ובבנגקוק, ובארץ למד בבית הספר לאמנויות. הוא בעל שני תארים - משחק ובימוי, ותואר שני בפילוסופיה מאוניברסיטת תל אביב, שם הוא חבר סגל בחוג לתיאטרון. בחמש שנים האחרונות היה הדרמטורג של תיאטרון החאן.
1 צפייה בגלריה
חזרה על “פעולות פשוטות”. מימין: מיקי פלג רוטשטיין, תומר שרון ואסנת פישמן. “הומור כמנגנון התמודדות עם הלחצים על התא המשפחתי”
(צילום: גל רוזנמן)
התפקיד החדש של גוטל בהבימה משלב למעשה שני תפקידים. "כמחזאי הבית אני כותב מחזות ועיבודים עבור הרפרטואר של התיאטרון. כדרמטורג אני חלק מההנהלה האמנותית של התיאטרון, ואני מעורב ועוזר למנהל האמנותי נועם שמואל להחליט אילו חומרים יעלו, מי יביים, מהו הליהוק הנכון לכל פרויקט. אלה דברים שעשיתי גם בחאן. ההחלטה הסופית היא של המנהל האמנותי, אבל עד כה בחודשיים שאני פה אני מרגיש שסומכים עליי ושיש לי דיאלוג מאוד נעים עם נועם".
גוטל כתב את הטיוטה הראשונה של "פעולות פשוטות" בתוך שלושה שבועות. "זה נכתב ממש בהקאה. משהו בלנסוע מתוך ליל גלנט לחו"ל ולראות את זה מבחוץ טלטל אותי. בעקבות 7 באוקטובר עשיתי שינויים מינוריים, כמו זה שמיקמתי את המשפחה בקיבוץ בעוטף. הרוב המוחלט נכתב לפני, הנאיביות של הדמויות נפגשת עם הנאיביות שלי". את המחזה מביים אריאל נ. וולף ומשתתפים תומר שרון, ליליאן ברטו, אסנת פישמן, הגר טישמן סבג, מיקי פלג רוטשטיין ועוד.
כמה המהפכה המשטרית והאווירה במדינה נכנסו למחזה?
"זה מאוד נכנס. יש ויכוחים פוליטיים, יש ייצוגים של דעות שונות ויש שאלה מהותית שגם קשורה לתקומה מ־7 באוקטובר. יש תפיסה ששנאת החינם הולידה את החורבן. מצד אחד אני חייב להביא את שנאת החינם הזו למחזה, מצד שני זו משפחה שמצליחה לא לריב באמת. המושג 'שלום בית' משמעותי ביצירה. המשפחה הזו מגלמת כל מיני מנגנונים של התמודדות עם אי־הסכמה והיכולת להקשיב לאנשים שיש להם דעות אחרות. יש הרבה הומור כמנגנון להתמודד עם כל הלחצים שמופעלים על התא המשפחתי".
ב"פעולות פשוטות" יש ייצוג למגוון אנשים ודעות אבל גוטל מדגיש "לא באופן שמחפש סימטריה. אין פה אג'נדה. אשתי מגיעה מהציונות הדתית, היום היא לא דתייה אבל ההורים שלה כן ואנחנו מנהלים בית כשר כדי לארח אותם. במחזה מישהו אומר 'יש אנשים שחושבים שההתנתקות היתה דבר לא טוב'. הדודה עונה 'אז אנשים אחרים טיפשים', והאמא אומרת 'אנשים אחרים לא טיפשים'. זה מקפל בתוכו את כל מה שאני חושב. זה לא שיש מחנה אחד חכם ואחד טיפש, זאת פרשנות פוליטית קלה ושגויה. יש כאן ניסיון ליצור פנורמה, ואם אתה רוצה לעשות משהו היפר ריאליסטי אז זה הדבר - הם לא ייצוגים, הם בני אדם".
איך כמחזאי אתה מצליח להישאר ניטרלי?
"אני לא בן אדם פוליטי. גם חלק מהדמויות לא פוליטיות, כמו האבא שאותו באופן אירוני משחק תומר שרון. מניעה אותו בעיקר האהבה לילדים שלו. לא משנה איפה הדמויות על הספקטרום, מגיע להן שאספר את הסיפור שלהן עם חסד כלפיהן".
כאמור, גוטל הצטרף לפני חודשיים לצוות ההנהלה האמנותית של הבימה בראשותו של נועם שמואל.
מה החזון האמנותי שלכם?
"לעשות תיאטרון טוב. חשוב לנו לנסות ביחד לענות על השאלה מה זה תיאטרון לאומי ושזה ישפיע על הבחירה של הרפרטואר. השאלה הגדולה היא מה זה אומר להיות תיאטרון לאומי בחברה ובמדינה שלנו בתקופה הזאת. אין לנו תשובות אבל השאלה מתקפת את הבחירות האמנותיות שלנו".
איך הטייטל תיאטרון לאומי משפיע על בחירת הרפרטואר?
"להבנתי, יש לנו איזה חוב לעלילות מקומיות מפאת השם המחייב הזה. מקומי זה מושג שיש לו הרבה משמעויות, אבל יש לנו אחריות מתוקף היותנו תיאטרון לאומי לעזור ליוצרים, וגם בעצמנו, לספר את הסיפור של המקום שבו אנחנו חיים ועובדים, והשפה שבה אנחנו חיים ועובדים".
כמה היית רוצה להביא דברים פרינג'יים להבימה?
"רוצה מאוד. אפשר לשאול שאלות על הרבה מההבחנות בין הפרינג' לרפרטוארי, הן לא חקוקות בסלע כמו שלעתים נהוג לחשוב. זה חלק ממה שאני רוצה לבדוק ולחקור במסגרת העבודה בהבימה. לדוגמה, אנחנו מקיימים השבוע פסטיבל של מחזאות ישראלית מקורית בהבימה שבמסגרתו יש קריאה ממחזות לא קונבנציונליים של תרצה אתר ויונה וולך. אם מסתכלים על ההצגות הקרובות שעתידות לעלות — מביימים אותן אריאל וולף ("פעולות פשוטות"), חנן שניר ("הנערה מהדואר") ורוני ברודצקי ("הלילה ה־12"). במאים שהשפה שלהם היא שפה של חיפוש, של בדיקה. אריאל ורוני הם במאים שיש להם הפקות גם בפרינג', שעצם העבודה איתם כבר שואל שאלה על החלוקה הקונסרבטיבית בין פרינג' לרפרטאורי".
