סרט התעודה "לוחמות": "רק שאלתי אותן 'מה שלומך' והמילים התחילו לזרום ללא מעצור"
הסרט, שישודר השבוע בכאן 11, מביא את קולן של שבע חיילות פוסט־טראומטיות ששירתו מאות ימים במלחמה בעזה. "זה נושא שלא נחקר והמדינה מתעלמת ממנו", אומרת הבמאית נורית קידר. "צה"ל חייב לשנות גישה"
"אפילו הזריחה לא עושה לי קונוטציות טובות", אומרת אחת משבע המרואיינות בסרט "לוחמות", המביא את קולן של חיילות שהשתתפו במלחמה בעזה ומתמודדות עם פוסט־טראומה. "כן, זה סרט אנטי־מלחמתי", אומרת בריאיון ל”כלכליסט” נורית קידר, במאית הסרט, שישודר ביום חמישי הקרוב בכאן 11. "אחרי היומיים הראשונים של הצילומים הרגשתי שאני בטראומה רק מלהקשיב לנשים. המשפטים שלהן הדהדו לי בראש".
למה בחרת דווקא להתמקד בטראומה של חיילות?
"הסרטים הקודמים שלי עסקו במלחמות, אבל אף פעם לא עסקתי בנשים במלחמה, ולא הייתי מודעת לחוויות שלהן. בינואר 2024, כמעט ארבעה חודשים אחרי פרוץ המלחמה, נתקלתי בכותרת ב'ידיעות אחרונות' עם נתונים מדאיגים – 15 אלף חיילים טופלו נפשית מאז פרוץ המלחמה, ובהם 4,000 לוחמות. זאת הפעם הראשונה מאז מלחמת העצמאות שנשים גויסו לפעילות לחימה אקטיבית וזה השפיע עליהן.
"התקשרתי לעמותות שעוסקות בטיפולים נפשיים כדי להגיע לבנות. משם אמרו לי בהתחלה שאין להם בנות. הגעתי בשלב מוקדם של התחקיר לדוברת של אגף השיקום של משרד הביטחון, והיא אמרה לי שנכון לאותו הזמן היו 498 בנות בטיפול", היא אומרת. רק אחר כך התבררו מספרים גבוהים בהרבה.
כבר 30 שנה שיש תומכות לחימה בצה"ל במלחמות ובמבצעים רבים, אבל קידר התפלאה לגלות שאין אף עבודה אקדמית על בעיות נפשיות וטראומטיות אצל נשים. היא מצטטת את פרופ' אילת הראל־שלו, מהמחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן־גוריון, שסבורה שההתעלמות ממצבן הייחודי של הלוחמות נובעת מחוסר ידע. "נשים נכללו במחקרים רק אם סבלו מפגיעה פיזית", אמרה לקידר. "צה"ל והמדינה חייבים להבין שגם הלוחמות ותומכות הלחימה נמצאות באירועים עם פוטנציאל לטראומה. ההתעלמות מהמצב הזה מביא אותן לקרב כפול – הקרב מול האויב והקרב מול המערכת והחברה".
"בהיעדר עבודות אקדמיות בישראל נעזרתי בעבודות על נשים בצבא ארצות הברית – באפגניסטן ובעיראק", אומרת קידר.
מה למדת מהמחקרים האלה על ההבדלים בין נשים לגברים בהתמודדות עם פוסט־טראומה?
"נשים נהיות קצרות רוח. עוברות מנושא לנושא מהר. חוות חוסר שקט. גברים נהיים אלימים ושוקעים בשתייה ובסמים. נשים מתקשות לחזור לעבודה ולמעגלים החברתיים. הן חוות בדידות. עוד הבדל הוא שנשים יותר פתוחות לרעיון של טיפולים".
קידר: נשים בפוסט־טראומה נהיות קצרות רוח, חוות חוסר שקט ובדידות, בעוד גברים נהיים אלימים ושוקעים בשתייה ובסמים"
בסרט משתתפות נעם (25), לין (30), מאיה (23), כרמל (31), ליאן (28), ליאור (31) ושקד (31), ששירתו מאות ימים במלחמה. "הן מופיעות בסרט רק בשמן הפרטי מטעמי צנזורה", מסבירה קידר. "יום הצילום הראשון היה רגע של אמת. כל אחת משבע הלוחמות באה עם עולמה הפנימי המרוסק. אני שאלתי רק 'מה שלומך?', והמילים החלו לזרום ללא מעצור".
איך הגעת למרואיינות?
"דרך הרשתות החברתיות. כתבתי פוסט: 'אני במאית. מחפשת לוחמות מעזה שעברו חוויה נפשית קשה'. לא כתבתי טראומה, רק חוויה נפשית קשה. 17 נשים השיבו שהן מעוניינות להשתתף. כתבו את שמן, תפקידן בצבא, מספר טלפון וזהו. היה לי ברור שאדבר רק עם מילואימניקיות, כי לבנות בסדיר לא אקבל אישור מהצבא. הצטמצמנו לשבע בנות. החלטנו לפגוש אותן שלוש פעמים, בהפרש של ארבעה חודשים, כאשר המפגש הראשון היה במאי 2024".
"ידעתי מההתחלה שהסרט יכלול מונולוגים. שלא יהיו אקשנים", אומרת קידר. "זה קונספט קשה כי לרוב אנשים פותחים את הטלוויזיה, רואים בן אדם מדבר, והם לא רוצים להמשיך. אבל התאגיד הסכים לזה. היה לי גם ברור שאני מביאה תמונות סטילס מעזה, כדי להסביר מאיפה הן באו. הן גם שלחו לי את הקולות שלהן בקשר, וגם יש סצנות שהן עצמן צילמו, כמו סצנה של פינוי בסוף הסרט".
למרות הטראומה כל הלוחמות חוזרות לעשות מאות ימי מילואים.
"זה הצד המצ'ואיסטי שלהן. מאוד חשוב להן להמשיך ולשרת".
קידר היא במאית תעודה ותיקה ועטורת פרסים, שיצרה והפיקה עשרות סדרות וסרטים, ובהם לא מעט סרטי דוקו־מלחמה: "אחת בודדת" (2004), על צלפי צה"ל באינתיפאדה השנייה; "מבוזבזים" (2007), על 11 חיילים ששירתו בבופור, בחצי השנה שקדמה לנסיגה מלבנון; "בטון" (2011), שהביא עדויות קשות של חיילי צה"ל ממבצע עופרת יצוקה; "מלכוד 73" (2013), על השפעת מלחמת יום כיפור על החברה הישראלית, לציון 40 שנה למלחמה; "משפטי חיים" (2013), העוקב אחר אדם שאביו ערבי שביצע פיגוע ואמו יהודייה שהתחרדה; ו"חצר משחקים" (2021), על פלוגה של צנחני מילואים במלחמת לבנון הראשונה שקיבלה פקודה לשמור על יותר מאלף שבויי מלחמה לבנונים בחצר של בית ספר בצידון, משימה שהשתבשה.
"לוחמות" הוא הסרט הראשון שקידר יוצרת בזמן שהמלחמה שבה הוא עוסק עדיין מתנהלת. "בגלל צו המעצר נגד בנימין נתניהו ויואב גלנט גם התקבלה החלטה שישדרו את הסרט רק פעם אחת", היא מסבירה. "הסרט לא יורד לכאן־בוקס ולא ישודר ביוטיוב של התאגיד. ההקרנה הבאה תהיה בדצמבר בפסטיבל סולידריות לקולנוע וזכויות אדם בסינמטק תל אביב".
הבחירה להציג את "לוחמות" מצטרפת להחלטה נוספת של התאגיד והיא לשדר את הדוקו "אחרי המסיבה" על שורדות מסיבת הנובה, אחרי טקס הזיכרון הלאומי, ובכך להשמיע קול שכמעט נעדר מהנרטיב וממהדורות החדשות והוא קול הנשים.
המפגש האחרון שלך עם הלוחמות היה בהקרנה פרטית שעשית להן, כמה ימים לפני הפרמיירה. איך הן הגיבו לסרט?
"חוץ מאחת, כולן הגיעו לפרמיירה. היו כאלה שנורא נורא אהבו אותו, והיו כאלה שהיה להן קשה, כי עבר הרבה זמן מאז הצילומים, והן במקום אחר והיו נבוכות מלראות את עצמן בגדול על המסך. הן גם לא האמינו שזה היה מצבן בזמן הצילומים. היה להן קשה עם הבכי ועם החשיפה. אמרתי להן שזה היה רגע מאוד נמוך בחיים שלהן, ועכשיו הן במקום אחר".
יש לך מחשבה לפגוש אותן בעוד חמש שנים נגיד?
"לא, אני אף פעם לא עושה סרט מעקב. ככה זה. לוקחים נקודת זמן וזהו, אני לא אחזור אליה יותר".
