היזם שהפך לסופר: "שרפתי מיליונים וחטפתי סכינים בגב. הכתיבה היא תרפיה"
אריק צ'רניאק היה טייס קרב, סטארטאפיסט שהקים ומכר את סופרסוניק לאיירון סורס, וגם משקיע הון סיכון שהנפיק חברה בבורסה. בספרו החדש הוא חושף את אחורי הקלעים הסוערים של אומת ההייטק, ובריאיון הוא מסביר למה הוא מעדיף לעבוד על הספר הבא במקום להקים עוד סטארט־אפ
"אז איך זה שאף על פי שעשית אקזיט של מיליון דולר אתה עדיין מרגיש כמו לוזר? אני אגיד לך למה. כי זה כלום לעומת מיליארד. הנשמה שלך היא חור שחור ששום דבר אחר לא מסוגל למלא. אתה חייב מיליארד. דמיין את זה. גלי עושר יוקדים ממך לכל הכיוונים. קרינה פיננסו־אקטיבית שמאיינת את כל מי שמעז לבוא איתך במגע". אלה ועוד הן מחשבות בראשו של גיבור הרומן "המיליון הראשון הכי כואב" (ידיעות ספרים), שכתב אריק צ'רניאק, יזם הייטק ומשקיע הון סיכון שיודע דבר או שניים על אקזיט.
הספר הקריא והקולח מתאר את מאחורי הקלעים של אומת הסטארט־אפ, דרך שתי דמויות מרכזיות: סטארטאפיסט כושל שמצא את עצמו מחוץ לחברה שהקים, נטול כסף ונטול יוקרה; ופיזיקאית מבריקה שחוקרת את המחשוב הקוונטי. הם נפגשים בכנס הייטק כלשהו ומחליטים להקים ביחד סטארט־אפ. לצורך זה הם פונים למשקיע ותיק, ומכאן העניינים מסתבכים עד גבול הפלילי.
צ'רניאק (50) נולד וגדל ברמת גן, בצבא שירת בתלפיות ואחר כך התנדב לקורס טיס והיה טייס קרב עד 2015. למד לתואר ראשון במתמטיקה, פיזיקה ומדעי המחשב ולתואר שני במינהל עסקים באוניברסיטה העברית. ב־2003 הקים וניהל את אתר שיתוף הווידיאו מטהקפה, ב־2008 הקים את חברת סופרסוניק לפרסום דיגיטלי, שנמכרה בהמשך לחברת איירון סורס בסכום שהוערך בכ־200 מיליון דולר. ב־2017 הקים את חברת דרוב, פלטפורמה דיגיטלית להנעת קהלים וגיוס כספים, ואחריה את אקסון, קרן הון סיכון שמשקיעה במיזמי טכנולוגיה. ב־2021 הנפיק בבורסה הישראלית את ביג־טק 50, חברת שותפות השקעה בחברות הייטק.
לפני שמונה שנים פרסם צ'רניאק רומן ראשון, "גיבור", וכעת מתפרסם ספרו השני, רומן חניכה עם יסודות של מתח על גיבור ספרותי מסוג חדש: הסטארטאפיסט. עלייתו, נפילתו ועלייתו.
"כשמסתכלים על העולם הזה מבינים שסטארט־אפ הוא ויה דולורוזה", אומר צ'רניאק. "אנחנו רואים רק את אלה שהצליחו. לא כותבים בעיתונות על 99% מהסטארט־אפים שאפילו לא מגייסים כסף ולא הולכים לשום מקום. נוצרת אשליה. אני הקמתי חמש חברות ושתי קרנות הון סיכון, ראיתי את כל הספקטרום ב־20 השנים שאני יזם, מכישלונות מטורפים שיזמים — כולל אני — שורפים מיליוני דולרים וסוגרים את החברה, ועד הצלחות, אקזיטים, הנפקות, עבירות פליליות, פיטורים, סכינים בגב — יש הרבה דרמה. בשבילי לכתוב את זה היה להוציא את זה מהמערכת. תרפיה".
"אין לי חשק לעוד עסק"
את הספר הזה לקח לו שבע שנים לכתוב. "בזמן הזה מכרתי את החברה הקודמת, אצה לי הדרך לעשות עוד דברים, לוקח זמן עד שהכדור המתגלגל הזה נרגע, והיום אני מעדיף לעבוד על הספר השלישי שלי, אין לי חשק להקים עוד עסק או סטארט־אפ. זה כבר לא יקרה", הוא אומר.
למה?
"לא יודע. אנחנו לא תמיד יודעים מה מניע אותנו, אבל הכי קל זה לרצות עוד ועוד. זו אחת התמות המרכזיות בספר, מאיפה בא החור השחור הזה שלא מספיק לך מה שיש לך. מתישהו אתה מבין שזה מעייף, ושאם אני מקים סטארט־אפ אני לא נמצא בבית, לא רואה את הילדים ואת אשתי, אני צריך להתעסק עם עובדים, מנהלים, משקיעים, חתיכת טרטור. בשביל מה?".
בשביל עוד.
"אני לא צריך.
אבל, כמו שאומר הגיבור שלך, יש אקזיט ויש אקזיט. אין דין 10 מיליון דולר כדין 100 מיליון. איפה אתה על הסקאלה?
"ידעתי שתשאלי את זה ובאופן דיפלומטי אני לא מתכוון לענות. אני חושב שבארץ יותר קל להסתפק בפחות. בארה"ב מטוס פרטי זה מגניב, עוד בית פה, עוד בית שם, יש לי חבר שיש לו חמישה מטוסים, שמונה מכוניות. בארץ אי אפשר וגם אין טעם. אין מקום. איפה תשימי את המכוניות? וגם אסור לטוס באופן פרטי".
לא בא לך להגיע לפגישה במטוס? יש הרבה פקקים.
"לא, אני רוצה ללכת ברגל. אולי כי יש לי אלטרנטיבה ויש דברים אחרים שמעניינים אותי. אבל גם לי לקח הרבה זמן להוציא את זה מהמערכת. וזו אחת הסיבות שלקח לי הרבה זמן לסיים את הספר. זה תהליך שאני שמח שעברתי. סטארט־אפים זה משחק לאנשים יותר צעירים, יש להם יותר אנרגיה לזה. הילדים שלי צעירים — בני 9, 13 ו־16, כמה שנים הם עוד יהיו איתי בבית? אם אני מקים עכשיו סטארט־אפ, לא אראה אותם. אי אפשר בחצי כוח".
מה הביא אותך לתחושת שובע?
"יש אנשים שלא המשיכו במסלול הזה, ובעבר זלזלתי בהם כי חשבתי שהם מבזבזים את החיים שלהם, אבל היום אני לא מרגיש ככה. אתה שואל את עצמך: כשאהיה על ערש דווי, מה ארצה להגיד על עצמי, שכתבתי חמישה ספרים שהגיעו לאנשים, או שעשיתי עוד אקזיט או שניים?".
אתה מדבר על התשוקה לכסף, אבל אולי במקור הסטארט־אפים נולדו ממוטיבציה של חדשנות, לעזור לעולם להתקדם.
"בואי נהיה ריאליים, זו לא הסיבה שמניעה 99% מהיזמים. הם מקימים סטארט־אפ כדי לעשות אקזיט. הסטארט־אפים הכי גדולים שנוצרו בארץ ובעולם — איזה טוב הם הביאו? זה שקר כלשהו שמאוד מצליח. יוטיוב, מטהקפה, סרטונים, זה הביא טוב לעולם? כמה חברות באמת מחוללות שינויים דרמטיים טובים? לא הרבה".
לגיבור הספר קראת תום סילבר, זה שם מעניין כי יש בו סתירה. תמימות וכסף — זה הולך ביחד?
"אני חושב שתמימות ותשוקה לכסף הולכות יחד כי בשביל להקים סטארט־אפ צריך להיות תמים, חוצפן וקצת מטומטם. כשאתה מנוסה ומצולק אתה אומר 'איזה סיכוי יש לי'. בגלל זה סטארטאפיסטים אחרי סטארט־אפ ראשון הולכים להקים את השני בתחום אחר".
מאיפה לקוחה הדמות בספר של המשקיע?
"זו הקצנה וערבוביה של הרבה טיפוסים שפגשתי".
חלקם נוגעים בפלילי?
"חד־משמעית, הרבה מפלרטטים עם הפלילי והלא מוסרי. חסרים יזמים שהונו? משקיעים שהונו? לפעמים משקיעים הם לא פחות נואשים מיזמים".
איזה כלל אצבע יש לך לסטארטאפיסט מתחיל?
"הכי חשוב זה עם מי אתה עושה את הסטארט־אפ. כשאתה מתחיל גבוה, ההימור נמוך. הכל ערטילאי, חלומות באספמיה, ואחרי שנה אם זה מצליח אתה מבין שהתחתנת עם מישהו שאתה בכלל לא מכיר. ואולי אתם לא מתאימים, אבל מאוחר מדי לשנות את זה. זו בעיה רצינית להתגרש משותפים. חוויתי את זה משני הקצוות, הטוב והרע. קשה לדעת מראש, אבל צריך לשים לב לזה".
"לא הטלתי אף פעם פצצה"
ברומן "גיבור" תיאר צ'רניאק את נועם גיבור, טייס קרב צעיר שנשלח להטיל פצצה על בית בעזה שבו נמצאים לכאורה מבוקשים ומצבורי נשק. הפעולה משתבשת, התוצאה היא עשרות ילדים הרוגים, וכך מתחילה מלחמה אזורית כוללת. עכשיו פתאום קיבל הספר ממד אקטואלי. "זה היה ספר מאוד גרפי ואלים", מודה צ'רניאק, "ומאז המלחמה אני שומר מרחק, לא מסוגל לראות סרטונים מ־7 באוקטובר, לא רוצה שזה יחדור אליי".
השתתפת במבצעים מסוג זה?
"למזלי לא, לא הטלתי אף פעם פצצה".
מה אתה חושב על הטייסים שמשתתפים עכשיו במלחמה?
"מאוד מסכנים, לא הייתי רוצה להתחלף איתם. זה מזיק לנפש. כל מי שמשתתף במלחמה הזאת הולך לצאת עם נזק נפשי לכל החיים".
מה אתה חושב שצריך להיות הפתרון?
"אני חושב שמזמן היה צריך להפסיק את המלחמה ולהחזיר את כולם הביתה. אני לא קונה את הסיפור שמחר יהיה עוד 7 באוקטובר, כי לא נשאר שם כלום. נשארו 2 מיליון פלסטינים שזזים מצד לצד. אי אפשר לחסל את חמאס, והפתרון הוא לעשות שלום. פשוט כי לנו יש יותר מה להפסיד".
