התהומות של ניק קייב הפכו לטלוויזיה מרתקת
"מותו של באני מונרו", המבוססת על ספרו, היא מסע אפל וסוחף אל תוך אבהות רעילה
"מותו של באני מונרו", סדרה בריטית חדשה, המבוססת על ספרו של הזמר והיוצר המהולל ניק קייב, נשמעת בהתחלה כמו סיפור מסע מוכר של אב מנוכר וילדו. לפי המבנה הקלישאתי בסרטים ובסדרות מסוג זה מתואר מסע למרחקים אבל גם למעמקי הנפש, שבסופו השניים לומדים משהו זה על זה, ועל עצמם. אלא שקייב הוא הכל חוץ מקלישאה, וכזאת גם הסדרה שיצר פיט ג'קסון ומשודרת עתה ב־yes וב-HOT. קייב כתב את ספרו ב־2009, עוד לפני הטרגדיות האיומות שפקדו אותו. הוא איבד את שני בניו בהפרש של שבע שנים, אבל נראה כי הקושי והמחשבות על הורות ויחסי אב־בן הטרידו אותו והנחו אותו בכתיבה.
באני ג'וניור (רפאל מאת'ה), הוא ילד מנומש בן 9, תמים, חכם ויוצא דופן, אבל אבא שלו, באני מונרו (מאט סמית', "דוקטור הו", "הכתר"), הוא טיפוס פגום מאוד, רקוב עד היסוד. ברגעי ההיי המנותקים שלו הוא נוסע במכונית עם הגג הנפתח שלה ורואה את כל נשות העולם מחייכות אליו, וברגעי השפל, משתין על מברשת השיניים של מי שלא נענית לו.
הסדרה מתחילה כשאשתו של באני מתקשרת אליו, ומבקשת שיחזור הביתה. הוא מסרב בשקר שניכר שהיא מודעת אליו, כי באותו הרגע הוא נמצא במיטה עם מישהי אחרת, אחת משורה ארוכה של נשים מתחלפות. עם שובו הוא מגלה שאשתו ליבי (שרה גרין) שמה קץ לחייה. האירוע מטלטל ומעציב אותו, אבל אינו גורם לו לחרוג ממנהגו. הוא מכור למין ולהסתבכויות. כשהוא מבין, לאחר מותה של אשתו, שהילד שלו הוא עכשיו בטיפולו, הוא מיד מנסה לחמוק מהאחריות הזאת.
כאשר שירותי הרווחה באים לקחת את באני ג'וניור למשפחת אומנה, באני מגלה קצה של סימפטיה לילד ובורח איתו דרך החלון. כך נפתח המסע שלהם לדרום אנגליה, מסע שמקרב ביניהם, אבל אינו מסע של תיקון. באני מוצף בזיכרונות על ילדותו שלו, על אביו ועל אשתו שנטש. הילד מנהל שיחות עם הרוח של אמו המתה, שהיתה טובה בהרבה מאביו, אבל האבא - כפי שאומר הילד לדמות אמו בעיני רוחו - לפחות נשאר.
מאט סמית’ בתפקיד באני הוא פשוט מעולה. הוא פגע רע, והצופים רוצים להציל אותו מעצמו, או לפחות להציל את בנו מגורל דומה. אפשר להשוות את "באני מונרו" ל"התבגרות", עוד סדרה בריטית מעולה שגם במרכזה יש יחסי אב־בן ועיסוק בהעברה בין־דורית, אלא שב"התבגרות" הבן הוא הפגום. האב נכשל בכך שהוא לא הכין אותו לעולם ולכן גידל מפלצת. "באני" חוקרת את היחסים בין אב לבן באופן ביקורתי, בלי לעשות הנחות לאב, ומעלה שאלות על מחילה. האם היא מתאפשרת בכלל? האם מגיע לכל הורה גרוע שימחלו לו? האם הורה יכול להיות טוב אם הוא בן אדם גרוע? הדיון בהעברה הבין־דורית מתקיים בה במובלע - האם באני נהיה למי שהוא בגלל אביו, שגם היה נואף ומזניח? האם זה מה שיקרה לג'וניור? הסדרה מתארת התמודדות עם אבל - דבר שניק קייב מכיר מקרוב - טראומה והתמכרות. זה מסע אנושי מדביק למסך, גם אם סופו לא מבטיח שום הפי אנד.
