יובל בן נריה מחזיר את הסינית האדומה באופן קבוע, וזה נפלא
השף יובל בן נריה רצה להחיות את המסעדה המיתולוגית הסינית האדומה כפופ־אפ. זה כל כך הצליח, שהוא הפך אותה למסעדה קבועה. וזה נפלא
פעם בשנות ה־80 מסעדות סיניות היו שיא המודה, וישראל היתה מלאה בהן. היה אפילו תת־ז'אנר של מסעדות סיניות בתחנות דלק – מקום שבדרך כלל אירח עד אז, ובעצם גם מאז, בעיקר מסעדות שכונו מזרחיות. והנה, לרגע, במקום חומוס־פטריות וכרוב ממולא, אפשר היה לכמה רגעים לאכול אגרול ומרק וון טון. ותיקים זוכרים אולי את הסינית הצהובה בתחנת הדלק ברמלה. אבל אז, מעשה שטן, הלכו הסיניות הללו ונעלמו. את מקומן תפסו אסייתיות אחרות – יפניות ואחר כך תאילנדיות ועכשיו יש אפילו וייטנאמיות וקוריאניות.
אחת המסעדות המיתולוגיות שפעלו פה היתה הסינית האדומה. היא שכנה שנות דור בקצה הצפוני של רחוב דיזנגוף ונוהלה ביד רמה על ידי ישראל בויקו, ויש הטוענים שסגירתה בשנת 2017 שברה את לבו שנדם שנים אחר כך, הוא נפטר בשנה שעברה. שמה הרשמי היה בכלל "המסעדה הסינית", ללמדכם על ראשוניותה – אך היא כונתה האדומה בפי כולם בשל צבע הקירות שלה, והיא זיכרון ילדות של רבים וטובים, כולל שלי שגדלתי כמה מטרים ממנה. היא היתה מקום אפלולי שנראה כמו שאתה מדמיין מסעדה סינית שראית בסרט. זה היה מקסים, זה היה טעים – אני חושב, מי זוכר.
ובכן, יובל בן נריה זוכר. לפני כמה חודשים התחיל השף המהולל, בעליהן של מסעדות היוקרה המבוקשות טאיזו ו־a, ושל קפה טאיזו, להחיות מנות של המסעדה המיתולוגית. הפרוייקט נולד כפופ־אפ ולאחרונה הפך לשמחתי לקבוע, ולכן החלטנו לפקוד את קפה טאיזו שלו בכיכר גבעון בתל אביב. אתה נכנס לחלל גדול, מזמין באחת משתי המכונות שניצבות במקום (אחת להזמנות של מטאיזו והשנייה למנות מהסינית), ומקבל את המנה שלך בדלפק על מגש בחדר אוכל עם צלחות חד־פעמיות (למה בעצם? טוב, הן מהזן המתכלה).
לקחנו שתי עסקיות, שתיהן עם אורז מאודה, שלי עם בירה לאו התאילנדית המצוינת, ושל בני עם ספרייט. בסוף עשינו מזה שנדי. איפה רוד סטיוארט כשצריך אותו? אני הלכתי על מרק תירס לראשונה ובני על אגרול עוף. מרק התירס היה נהדר, כבר שכחתי כמה טעימה המנה המוזרה הזו. האגרול היה נהדר ולא שמנוני כמקובל בז'אנר. לראשונה אני נתקל באגרול לא שמנוני, אגרול גורמה. אבל הרוטב הזרחני היה עם אותו טעם של ויטמנצ'יק פטל שהחזיר אותי לילדות. עפתי.
לפני הטיפ
עסקית בקר סצ'ואן 106 שקל
עסקית בקר חצילים 100 שקל
בני אכל בקר עם חצילים ואני בקר סצ'ואן, שתי המנות היו נפלאות. זה החזיר אותי באחת לסינית האדומה, לסיניות של פעם בכלל. טעם נוסטלגי ונהדר. יובל בן נריה הוא, כאמור, שף מחונן וגם כאן הוא לא מחפף. לשמחתי הרבה, הוא לא עושה כאן טייק אוף אלא מחווה נאמנה למקור לגמרי. הייתי שמח לאכול את כל זה במסעדה של ממש, כמו פעם, ולא בחדר אוכל של הייטקיסטים עם סיבוס. אבל בחייכם, קבצנים אינם יכולים להיות בררנים.
הסינית האדומה בקפה טאיזו, כיכר גבעון 12, תל אביב
