כיסוני מנטי מהחלומות: דילק'ס מציעה מעדנים מאיסטנבול
המקום הבשרי החדש של דילק’ס מול המקום המקורי בשכונת התקווה, מציע מעדנים מאיסטנבול כמו שאפילו שם קשה למצוא. רק צריך להגיע עם סבלנות לשירות
מאפיית הבורקס (והבקלאוות) של דילק בהג'י בשכונת התקווה נפתחה לפני כמעט עשור והפכה לסנסציה קולינרית: התורים התארכו, השטח הוגדל פי שניים, והחור בקיר הפך לכמעט מוסד. מאז התורים נרגעו, אבל העסק חי, בועט וממשיך למכור בכל יום בשבוע את אצבעות הגבינה או התרד, את הבקלאוות יוצאות הדופן, ובעיקר את ספינת הדגל: ה"סו בורק", הלוא הוא בורקס המים, מעין לזניה של תרד וגבינה שקשה לתאר כמה היא טעימה. מאז קמו לו לא מעט חקיינים, אבל איש מהם לא מגיע למעלת המקור. בהג'י היא מהגרת עבודה טורקייה שהתפרנסה מעבודות ניקיון לפני שפתחה ב־2017 את דילק’ס. יש לה שלושה ילדים שנולדו כאן, בהם בן ששירת בצבא. לפני כמעט שנה התחילה לשפץ מקום קטן נוסף ממול, סמוך לתחנת רכבת ההגנה. השיפוצים, כמקובל במחוזותינו, נמשכו חודשים רבים. לפני כמה שבועות נפתח סוף סוף המקום החדש, בשרי הפעם, שרוצה ומצליח להגיש את כל מה שאי אפשר במאפייה החלבית.
יש כאן בסך הכל ארבעה שולחנות ו־11 כיסאות, מה שלא מפריע למי שמעוניין לאכול לחכות בתוך החלל הקטן, בצמוד ממש לשולחנם של מי שהגיעו בזמן ותפסו מקום. קצת מוזר, אבל מתרגלים. התפריט רשום על מכסה של חמגשית, והשירות נינוח וטיפה עצל, מה שהופך את ההמתנה לשולחן פנוי לארוכה. הצוות הקטן מונה רק מבשלת ומלצרית, ואתה עלול אפילו להינזף קלות אם תעז להאיץ בהן. בינתיים אפשר לשתות מיץ סלק מותסס חריף שלוקחים לבד מהמקרר, אחד המשקאות הכי מוזרים ששתיתי מימיי.
כשהאוכל סוף סוף מגיע, הכל נשכח. ההמתנה, השירות, השקט המוזר בחלל, העיצוב הלא ממש מתאמץ. הכל. אלה שכיות חמדה של ממש מהמטבח הטורקי, כאלה שאפשר בדרך כלל לפגוש רק באיסטנבול. עזבו רגע את המוסקה שכולם מכירים מזמן ואת הממולאים המצוינים שלקחנו הביתה. בואו נדבר על המנטי: כיסוני בצק ממולאים בבשר ומאודים מהמטבח הטורקי (וגם הבוכרי), הגרסה של המטבחים האלה לטורטליני, לקרפלך, לכל אותם כיסונים שיש בכל כך הרבה מטבחים ברחבי העולם. בדילק’ס הם מגיעים בקערה קטנה, עשרות רבות של כיסוני בשר זעירים משתכשכים ברוטב יוגורט חמצמץ מתובל בצ'ילי. יצירת מופת. לא פחות.
לפני המנטי התנפלנו בחדווה על גוזלמה, מאפה מחבת נהדר ממולא בגבינה ובעיקר בהמון תרד שאיכשהו הצליח לא להפוך לסמרטוט כמו שקורה בדרך כלל, ולכן היה מענג אפילו יותר מהרגיל. מעין לאפה ענקית ממולאת בתרד, יפה וטעימה להפליא. טעמנו גם לחמג'ון, אותה פיתה פתוחה מוכרת לכאורה, מכוסה בבשר. גם כאן הגרסה שונה מאוד: אותה פיתה ואותו בשר, אבל אליהם נוספים עגבניות ופלפלים מתוקים וחריפים. כמו שאר המנות, גם זו מנה ענקית שמספיקה לשניים. המנטי, למשל, הוא כבר כמעט ארוחה בפני עצמה, מה שלא מתבטא במחירים.
הנועזים יותר יאכלו מרק אשקמבה, מה שהבולגרים מכירים כשקמבה, הלוא הוא מרק הקיבה המפורסם והמאתגר. בביקור קודם טעמתי אותו. אכן מאתגר. יש גם מרק לשון או בשר, וגם עדשים או עוף לפחדנים. קינחנו בקזנדיבי, הגרסה הטורקית לפודינג האורז והחלב המקובל ברחבי המזרח התיכון. כיף גדול.
דילק’ס טורקיש ביסטרו, דרך ההגנה 40, תל אביב
לפני הטיפ
גוזלמה 40 שקל • לחמג'ון 40
מנטי 65 • ממולאים 70 • קזנדיבי 30
