חופשה בפריז ב־500 שקל: האם מצאנו את מנת הבויאבז הטובה בתל אביב?
בבל עמי של האחים ירזין מגישים ארוחות ערב עם מרק בצל שלא נופל מזה של או פייה דה קושון בפריז, ומולים בויאבז שהם אולי הטובים בתל אביב
באמצע ארוחת הערב שלנו התקשר חבר. לא עניתי, אבל שלחתי לו תמונה. "אנחנו בפריז", כתבתי. הוא אכל את הלוקש. רק למחרת סיפרנו לו שבעצם היינו בלב תל אביב, בבל עמי של האחים ירזין. על המסעדה היפהפייה הזו במלון ריספשן הסמוך לקולנוע רב חן בכיכר דיזנגוף, סיפרתי כאן בדיוק לפני שנה, כשנפתחה והגישה רק ארוחות בוקר מופלאות. הן אומנם לא היו זולות, אבל זה לא הרתיע את מי שעמדו בתורים הבלתי נגמרים. כעת שמורות ארוחות הבוקר לאורחי המלון בלבד, ובמקומן הגיעו ארוחות הערב. אחרי שטעמנו אותן, מה לנו כי נלין.
כפי שאולי כבר הבנתם, בל עמי נראית כמו בראסרי פריזאי קלאסי, או לפחות כמו חיקוי ניו־יורקי שלו. אומנם כבר בימיו המוקדמים של הקופי בר, ואחר כך בבראסרי של רותי ברודו, ראינו כאן שכפולים יפים של הז'אנר, שהתפשטו אחר כך לכל רחבי הארץ. ועדיין, יפה כזה עוד לא ראינו. מילא יפה, אבל כשהעיצוב המוצלח מגובה גם בשירות קשוב ברמה שלא מוכרת כאן, ובאוכל כל כך טעים, מדובר במקום שאפילו המחירים הגבוהים שלו לא באמת מצליחים לעצבן. אחרי הכל, חופשה בפריז ב־500 שקל היא סבבה של דיל, גם אם רק לשעה. חבל רק שהחניון עולה כמעט כמו כרטיס טיסה נוסף.
פתחנו בסלסלת לחם עם חמאה וסלסת עגבניות בשמן זית. והנה, כבר בהתחלה, הפתעה. כזו שמתגלה רק בחשבון: הלחם לא עולה כסף. לכאורה עניין של מה בכך, אבל כשנזכרים שבכל מקום מחייבים על הלחם, ולעתים גם נוקבים במחיר של עשרות שקלים, זה כבר לא דבר להקל בו ראש. הבגטים הזעירים היו נפלאים, וכשביקשנו עוד קיבלנו מיד.
הארוחה עצמה החלה במרק בצל צרפתי קלאסי, שלא היה מבייש את או פייה דה קושון, הבראסרי הנצחי בפריז. עשיר, כבד, מוקרם בגבינה ומלא בקרוטונים. מבחינתי אפשר היה לסגור את הערב כבר שם, ובכל זאת לקחנו גם מולים ברוטב בויאבז. מה אומר ומה אדבר, יש מצב שזו מנת המולים הכי טובה שאכלתי בחיים. עד כדי כך. ערימה ענקית של מולים שוחה ברוטב שבאמת הזכיר מאוד מרק בויאבז. גן עדן. ניגבנו את כל הרוטב עם הלחם הנהדר. בשארית כוחותינו לקחנו גם ניוקי עם דג. המלצרית המקסימה "הזהירה" אותנו שהמנה מגיעה עם פירורי לחם. עוד מעט יזהירו אותך שהסטייק מגיע עם בשר. לא חשוב, זה העידן. הניוקי היה רך ו"ענני", כמו שאומרים היום, כזה שאפילו אמא של אשתי, שמכינה את הניוקי הטוב בעולם, היתה מתגאה בו. הדג היה מוסר והרוטב הזכיר קצת את זה של המולים. זו לא תלונה, להפך. חתמנו בקרפ סוזט קום איל פו, ענקי כל כך שהתקשינו לסיים. אחלה קרפ.
את הארוחה ליווינו בכוס שאבלי ובכוס בורגון אדום, שהשלימו את האווירה. סעדנו שם יומיים אחרי הבחירות. נראה שחלק מהאורחים הם אנשי כסף ישן. שפה מוזרה נשמעה באוויר, כזו שלא שמעתי מזמן בתל אביב: אנגלית. האם אלה ימיה האחרונים של פומפיי, או עוד הוכחה שתל אביב לא נעצרת אף פעם? בואו נקווה שזו האופציה השנייה. לא זוכר מתי נהניתי ככה. לפעמים הייאוש באמת נעשה יותר נוח, אפילו בכיכר דיזנגוף.
בל עמי, בן עמי 14 (מלון רספשן), תל אביב
לפני הטיפ
- מרק בצל • 64 שקל
- מולים בויאבז • 85
- ניוקי דג ים • 124
- קרפ סוזט • 58
- כוס שאבלי • 58
- כוס בורגון אדום • 66
