"יצאתי בשלב השישי, אחרות יכולות גם לפני"
בסרטה היפה והרגיש "יצאתי בשש", שעלה בכאן 11, חוזרת הבמאית ליבי קסל למערכת היחסים המסוכנת ממנה נחלצה כנערה בת 17. הסרט מבוסס על מחקר שמיפה שמונה שלבים ביחסים שהסתיימו ברצח. "חשוב ללמד את השלבים האלה כדי שנשים יכירו את המנגנון ולא יפלו למלכודת"
ב־2019, כשהיא נשואה ואמא לילד, שומעת ליבי קסל, אמנית ובמאית, על הרצח של מיכל סלה על ידי בן זוגה. המקרה הנורא והתגובה של הסביבה המופתעת הביאו אותה לעשות את הסרט "יצאתי בשש", על מערכת היחסים המסוכנת שהיא נחלצה ממנה בהיותה נערה. הסרט, שעלה בשבוע שעבר בכאן 11 וזמין בכאן בוקס, זכה בפסטיבל דוקאביב בפרס "מעבר למסך", ובשבוע שעבר בפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר באורך של עד 65 דקות, מטעם הפורום הדוקומנטרי הישראלי.
הווידוי האישי שלה על מה שעבר עליה כשהיתה נערה בת 17 בקריית טבעון ב־1999, הפוגשת גבר מבוגר ממנה בעשר שנים שיש לו "אוטו ודירה, סמים וסיגריות". היא מתאהבת בו ועוברת מהר מאוד לגור איתו. הוא מבודד אותה מחבריה וממשפחתה, גורם לה לעזוב את הלימודים והתנועה, ולאט לאט מעמיק את ההתעללות בה, אבל לא באופן פיזי.
שני עשורים אחר כך, קסל מספרת את הסיפור כשהיא נשענת על מחקר בינלאומי המשרטט שמונה שלבים של יחסים רומנטיים המסתיימים ברצח. היא הצליחה לצאת בשלב השישי ולכן "יצאתי בשש". קסל (43) היא אמנית שלמדה צילום ואף עשתה על חייה בתקופה הזאת סרט תיעודי, "העיר האחרת", שהוקרן בפסטיבל דוקאביב 2022.
"יצאתי בשש" מוגש בעדינות ובשפה קולנועית עשירה, והידיעה שקסל שרדה כדי לספר אותו בדרכה שלה נותנת תקווה. "מעולם לא הרגשתי שהם ויתרו עלי", היא אומרת על החברים שלה שמתראיינים לסרט. "זה סיפור לדוגמה שחברים נשארים ומציבים אלטרנטיבה", היא אומרת בריאיון מביתה ביוון, שם היא חיה מאז החלו ליפול טילים על ביתה בחיפה. "ידעתי שהחברים שלי מחכים לי, שהמשפחה שלי מחכה לי. זה מה שהציל אותי", היא אומרת.
למה לקח עשרים שנה כדי להחליט לעשות את הסרט?
"התייחסתי לקשר הזה כאל פרק בחיים שהיה ונגמר. התחתנתי ואני בזוגיות טובה היום. זה לא ממקום של הדחקה, אלא משהו שטופל ונסגר. ואז ביום שמיכל סלה נרצחה, שהיתה שם גם התינוקת שלה, זה פשוט תפס אותי, פתח תיבת פנדורה, השתלט עלי".
בסרט היא מראיינת חברים שלה מאותה תקופה, את הוריה ואת אחותה. הריאיונות מרתקים. כולם הרגישו שמשהו לא כשורה, גם אם לא ידעו ממש להצביע על סכנת חיים.
"בימים שאחרי הרצח של מיכל סלה התחילו לצוץ עדויות של הסביבה הקרובה שאמרו שזאת הפתעה מוחלטת", מספרת קסל. "אין לי שום ביקורת על מי שאמרו את זה, אבל ידעתי ורציתי להראות שיש סימנים, גם אם לא יודעים מה רואים. הקריאה שלי לפעולה אחרי הרצח של סלה היתה כל כך בולמוסית, אימפולסיבית, ישר יצאתי לדרך".
1 צפייה בגלריה
מתוך "יצאתי בשש". "מה שהציל אותי מהקשר זה לדעת שהחברים והמשפחה מחכים לי"
(צילום: ליבי קסל)
למה בחרת לתת לאחרים לספר את מה שקרה לך?
"ידעתי שלחברים שלי אז היתה תחושה פנימית, שהם יכלו להגיד שראו את מה שקורה לי. בהתחלה ריאיינתי שני חברים ואת אבא שלי, ואז הבנתי שאני יכולה לספר את הסיפור בלעדי. הדבר האחרון שהכנסתי לסרט הוא הפנייה שלי בקריינות ליונתן, מי שהיה הבן זוג. זה היה לי הכי קשה. הראנו ראף־קאטים (גרסה לא מוגמרת של הסרט, ר"ק) שבהם לא הייתי בסרט, וכולם אמרו שליבי בת ה־17 חסרה. אז הבאנו אותה בקריינות".
ב"הבאנו" היא מתכוונת אליה ואל העורך של הסרט אריק להב ליבוביץ'. "בזכות העיניים הבוטחות והשומרות שלו, יכולתי להמשיך. החשיפה הראשונה של הדברים הכי חריפים תמיד היתה מולו. אחרי שנחשפתי לפניו הרגשתי שאני יכולה להיחשף מול העולם".
מה היחס שלך לליבי בת ה־17? את מזדהה איתה? אוהבת אותה?
"מאוד. מקובל לחשוב שהרבה נשים מגיעות למצב הזה כי אין בהן יותר מדי אהבה עצמית. אבל דווקא כשהיחסים עם יונתן הידרדרו היה לי ברור שזה לא מגיע לי, שאני ראויה ליחס טוב יותר. אף פעם לא הייתי מלכת הכיתה אבל גם לא הייתי נערה מופנמת או חלשה. צריך להיות מאוד מחושלת כדי לעמוד בסבל שהוא העביר אותי".
את פונה בסרט אליו, אבל אינך מציינת מי הוא. מעניין אותך אם הוא ראה את הסרט?
"הוא יודע על הסרט. בכאן 11 דרשו מאיתנו לפנות אליו מטעמים משפטיים. עברו 25 שנה. הסרט הוא לא עליו, לכן הוא נשאר כצללית. יש המון יונתנים. גם אני לא מופיעה בסרט כי יש המון ליביות. זה סיפור מאוד פרטי, אבל ברגע שהכנסתי את המחקר הסיפור המאוד ספציפי שלי הפך לסיפור גדול".
שם הסרט "יצאתי בשש" והמבנה שלו מבוססים על מחקר של קרימינולוגית אמריקאית ששמה ג'יין מונקטון. לאחר תחקיר של מאות מקרי רצח של נשים בידי בני הזוג שלהן, היא זיהתה תהליך וגילתה שברוב מערכות היחסים שקדמו לרצח חוזר אותו דפוס בן שמונה שלבים. שלב 1 - מערכות יחסים קודמות אלימות; שלב 2 – התחלה מואצת; שלב 3 – כפיית השליטה; שלב 4 – פרידה כטריגר; שלב 5 – אסקלציה וחיזור מחודש; שלב 6 – שינוי בחשיבה של הגבר; שלב 7 – תכנון; שלב 8 – ביצוע.
למה בחרת במסגור הזה?
"לאורך השנים פגשתי נשים שסיפרו על אלמנטים דומים בקשרים שלהן. תמיד הרגשתי שמספיק לנו להחליף מילה או שתיים כדי להבין מה עברנו. היינו מדברות איזו שפה סודית. היתה לי הרגשה שחייב להיות הסבר לוגי, מכני כמעט לתופעה, והתחלתי לחפש במחקר. כשמצאתי את המחקר של מונקטון, זה היה גיים צ'יינג'ר. פתאום הבנתי איזה כוח הופעל עלי. בזמן אמת את נמשכת לתוך מערבולת, אין לך אחיזה. אחרי הקריאה של המחקר פתאום יכולתי למפות את מה שקרה לי, מפה עם נקודות יציאה. כמו שאני יצאתי בשלב השישי, אחרות גם יכולות, אפילו לצאת לפני.
"הלמידה הכי גדולה שלי מתרחשת עכשיו. מבחינתי זאת נקודת התחלה לעוד מחקר חינוכי. הייתי בעשרות הקרנות עם הקהל והבנתי שזה לא קורה רק לנערות. פגשתי נשים בגיל של אמא שלי שחיו ככה חיים שלמים. חשוב ללמד את השלבים האלה, להיות מודעים להם. כך יכירו טוב יותר את המנגנון ויש פחות סיכוי ליפול למלכודת".
