"ייצור היין מציל אותי"
שירי רוזנטל, ייננית ובעלת יקב בלנדים הזעיר בעמק חפר, מייצרת 7,000 בקבוקים בשנה של יינות קלילים וחופשיים. היא למדה ביוטכנולוגיה, התאמנה ביקב היוקרתי אופוס וואן בקליפורניה, ואחרי מות אחיה גילתה שחדר החביות הוא המקום השפוי ביותר שהיא מכירה
אחת לאיזה זמן מוגבל, כמו ששר פעם מאיר אריאל, אתה נתקל ביין שעוצר אותך לרגע ומחלץ ממך קריאת התפעלות. הרוזה של שירי רוזנטל עשה לי את זה. רוזנטל היא בעלת היקב הקטן בלנדים במושב עולש בעמק חפר. אם לא שמעתם עליו עד כה — זה בסדר, גם אני לא ממש הכרתי.
רוזנטל מתסיסה ומיישנת זנים ביחד, ולא בנפרד, מהלך לא מאוד נפוץ בתחום. "השותה רק נהנה מהיין ולאו דווקא יודע או מבין מה עשיתי. יש כאן הרבה תחושת בטן וסיפור, לפעמים אני מרגישה שזה עובר דרך היין, היין מספר סיפור". היא מתארת את היין שלה כנשי. "אולי אפשר להבחין בעבודה עדינה יותר. אולי אפילו אפשר לחוש באינטליגנציה הרגשית הנשית. היין לא תמיד מתפתח לפי התוכניות שלי, אני צריכה לקבל החלטות בכל צומת. לא לכולן יש נימוק, לפעמים זה מתוך תחושת בטן".
היא מייצרת שישה יינות: מרסלן וסירה אדומים, שרדונה ובלנד של סוביניון בלאן ופרנץ' קולומבר לבנים, ושני יינות רוזה – האחד בלנד בהיר של מלבק ומעט פטי ורדו, והשני מין הוא משהו בין רוזה ליין אדום בשם רוזה נואר מענבי סירה וקריניאן. הענבים מגיעים משלל כרמים בהרי ירושלים, הגליל העליון ורמת הגולן. כולם יינות קלילים וכיפיים, גם האדומים, וזה עונג גדול להיתקל ביינות כאלה בארץ.
למה קראת למותג שלך "בלנדים"? הרי יש גם יינות זניים.
"כי אני מאוד אוהבת לערבב יינות שונים ליין אחד. אני מאוד מתחברת להוויה של הבלנדים: זה לא מחייב, לא רק דבר אחד. זה מתקשר לי למושג 'חופשיות', לצאת קצת מהמסגרת. החיבורים לא צפויים. בכלל כולנו בלנד כזה, כל החיים שלנו מתערבבים. אני כל כך נהנית מיינות חופשית שבה אני לא מגבילה את עצמי לזן בלעדי ומתסיסה יחד, כי לא היתה לי אותה קודם כשעבדתי ביקבים גדולים. לא שהייתי מסכנה שם, אבל היו הרבה אילוצים".
"באתי מכלום, היה לי רק בסיס מדעי"
אל העיסוק ביין הגיעה רוזנטל (45) במהלך לימודי הביוטכנולוגיה במכללה האקדמית תל־חי. "רציתי להיות משהו בתחום הרפואה — גנטיקה, כימיה, דברים כאלה. לא היה לי שום קשר או זיקה ליין. במהלך הלימודים עשיתי קורס עם פרופסור מרטין גולדווי, שממש לקח לי את ההגה שמאלה והאיר את עיניי. הוא הציג את הביוטכנולוגיה באופן יצירתי, ופתאום הבנתי שיין זה עולם ומלואו. ביקרנו ביקב רמת הגולן והתאהבתי — זה היה אושר".
ב־2006 היא התקבלה לעבודה כעוזרת יינן ביקב הניסיוני של יקבי רמת הגולן, שמייצר כמויות קטנות של זנים ובלנדים חדשים. "זה היה ממש כיף. באתי מכלום, רק בסיס מדעי ולהיות שם בלילה, לקבל ענבים שנשפכים לקראשר (מועך הענבים – ח"ג), הריח הזה והאפשרות לעזור לייננים אחרים. הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים".
ואז אחיה נפטר "מיד אחרי השבעה עזבתי את המשפחה ונסעתי צפונה, ישר לבציר. זה היה כל כך אינטנסיבי שלא היה לי זמן לחשוב על כלום, והבציר היה בשבילי הצלה. אולי אז לא הבנתי את זה, אבל עד היום הבציר וייצור היין מצילים אותי מקשיי החיים. במיוחד בשנים האחרונות, עם כל מה שקורה מסביב. היקב, חדר החביות – אלה מקומות של שפיות שנשאבים אליהם. בבציר לא עושים לך הנחות. נשאבתי, לא נתקעתי. גם היום, עם כל המלחמות, אני חייבת לנסוע ליקב".
אחרי שלוש שנים כעוזרת ייננית רוזנטל נסעה לעשות תואר שני בייננות באוניברסיטת אדלייד באוסטרליה, אחד המקומות הכי נחשבים בעולם לימודי היין. אחרי ותוך כדי הלימודים היא גם עשתה עונות בציר באוסטרליה וניו זילנד, ואפילו עבדה ביקב היוקרתי בקליפורניה "אופוס וואן" (Opus One) - מיזם משותף ומהולל של רוברט מונדבי, אבי הייננות המודרנית, והברון פיליפ דה רוטשילד הצרפתי.
"באופוס מתייחסים ליין וליקב כמקום שמכבד את עצמו, ויש מין גאוות יחידה. התייחסו אלינו בכבוד. למשל, היינן לקח אותנו לאכול במסעדת פרנץ' לואנדרי היוקרתית. בסיורים בנאפה מונטבי הוא לימד אותנו המון, ושאלתי אותו למה הוא משקיע בנו כל כך הרבה אם אנחנו לא נשארים פה. 'נכון', הוא אמר, 'אבל את תהיי השגרירה שלי אחר כך".
התחנה הבאה: יקב משלה
אחרי הסיבוב בחו"ל רוזנטל חזרה לשלוש שנים נוספות ביקב רמת הגולן, הפעם כבר כייננית. היא עזבה אחרי שהתחתנה ונולד לה תינוק. "עשיתי הפסקה מהיין למשך שנתיים. זו עבודה מאוד קשה והיא מילאה לי את החיים". היא חזרה לעבוד הפעם ביקב ברקן כייננית תחת עידו לוינסון. בהמשך ייצרה יין ביקב הלימודי בשורק שמארח ייננים רבים שאין להם יקב, ואחר כך עברה לעבוד במתקן של יקב ויתקין באזור מגוריה.
בשנה הראשונה ייצרה 2,000 בקבוקים, וכיום היא מייצרת כבר 7,000 – עדיין כמעט כלום, אפילו במונחי יקבי בוטיק. בעתיד היא שואפת להגיע ל־20,000-10,000 בקבוקים בשנה, ואולי גם להקים יקב משלה. בינתיים נטעה לפני כמה ימים כרם ראשון במסילת ציון. את היינות שלה אפשר לרכוש באתר או בחנויות נבחרות בתל אביב כמו קפה אסיף, יינות וטעמים ויין בכרם ועילא.
כמה מהיינות של שירי בלנדים
קקדו לבן 2025 – בלנד של סוביניון בלאן עם 20% פרנץ קולומבר מהרי יהודה. היין הושאר על משקעיו במיכל נירוסטה ואז התיישן חודש בחבית עץ גדולה. הקקדו הלבן, בעל השם המקסים והתווית היפהפיה, הוא יין חומצי וחד, קליל ומרענן עם קצת טעם טרופי. 120 שקלים.
רוזה בלנד שדה 2025 – רוזה מופלא ממש, רובו ענבי מלבק עם 5% ענבי פטי ורדו ממורדות הרי יהודה. הענבים נבצרו מחלקות סמוכות בכרם תעוז ותססו יחד – לא הליך שגרתי. קליפות הענבים האדומים הושרו זמן קצר בלבד עם התירוש ולכן זה רוזה בהיר מאוד, קליל מאוד ובעיקר נפלא. לרוזנטל הוא מזכיר קצת טעם של קמפרי, אשכולית אדומה ונענע. לי הוא מזכיר חופשה נעימה. 100 שקלים.
סירה בר גיורא 2025 – יין אדום צעיר מענבי סירה עם 6% מוסקט מכרם בר גיורא בהרי ירושלים. קליל, מרענן עם ניחוחות משגעים של פירות אדומים, פטל ומי ורדים. רוזנטל, וגם אני, ממליצים לקרר אותו למרות שהוא אדום. כיף גדול. 120 שקלים
