"להזמין ציונות בפאב": בארי משיק בירה משדות השעורה של הקיבוץ
מ־100% שעורה שגדלה בשדות בארי הפיקו אנשי הקיבוץ ומזקקת מילק אנד האני לאגר בהיר ונפלא, שיוצא בימים אלה לשוק. "אלה היו שדות הקטל, ואנחנו מביאים מהם עכשיו משהו שהוא חיים, חיבור של אדם לאדמה", אומר חיים ילין מבארי
לפני כשנה שוטטתי עם חיים ילין בשדות השעורה של בארי, והוא גלל בפניי את החזון שלו לוויסקי תוצרת הקיבוץ. מאז, האנשים שמאחורי סינגל בארי הפתיעו והקדימו את לוחות הזמנים. עדיין אין וויסקי, אבל יש בירה מאותה שעורה: לאגר בהיר ונהדר, המיוצר בינתיים במבשלת ביר בזאר בכפר דניאל, אך כולו שעורה משדות קיבוץ בארי.
ילין (66), חבר הקיבוץ, לשעבר חבר כנסת (יש עתיד) וראש המועצה האזורית אשכול, ואחד האנשים שמאחורי המבשלה, מתרגש: "זו לא רק הבירה הראשונה מבארי, אלא כנראה הבירה הראשונה שנוצרת מ־100% שעורה כחול־לבן. זה בעצם יבול שנקצר במאי 2025".
מבחינת ילין, הבירה היא לא פחות מהתגשמות החזון הציוני. "בשדות האלה חלק מאנשי מסיבת הנובה ברחו, אלה היו שדות הקטל, היו שם טנקים ואנחנו מביאים מהם עכשיו משהו שהוא חיים, חיבור של אדם לאדמה. פתאום זה יהיה משהו שישתו בכל פאב בתל אביב. זה יקרין על כל מדינת ישראל. זה סוג של ציונות לבקש בפאב בירה מבארי. אותי זה מרגש. אתה חולם על זה ופתאום זה הופך למציאות. בפן המעשי, כרגע אותה עונת קציר נמצאת גם בחביות שבעוד שנתיים יהיו וויסקי. אבל כל שנה נפיק גם בירה מאותה שעורה".
השותפים במיזם הם מזקקת מילק אנד האני: תומר גורן, המזקק הראשי, טל חוטינר, סמנכ"ל השיווק והמכירות, ויותם בראס, מנהל השוק הישראלי ובעברו מבשל בירה. "הם אלו שהציעו לעשות משהו שיכול לצאת לשוק כבר בקיץ, ולא לחכות שלוש שנים עד שהוויסקי יהיה מוכן", אומר ילין.
אתם לא מצטערים שאתם מבזבזים את השעורה של הוויסקי על הבירה עכשיו?
"לא מבזבזים. מטון שעורה אפשר להוציא 20 אלף פחיות והיו לנו 130 טון, ובעונה הזו יש כבר 250 טון אז יהיה לנו שפע של בירה ושפע של וויסקי. אתה יודע מה, שאלו יהיו הצרות שלנו, שנצטרך לגדל עוד שעורה".
זו סגירת מעגל עבורך?
"אין סגירת מעגל. אנחנו חווים את התיק של 7 באוקטובר כל הזמן. לפעמים הוא שוקל 50 ק"ג ואתה לא מתפקד, ולפעמים עשרה ק"ג ואתה חייב לתפקד ולעשות. אם אתה נשאר רק עם התיק הזה, הסיכוי שתשרוד הוא קטן מאוד. לעומת זאת אם תמשיך לעשות, זה ייתן לך חיות ומשמעות. אתה מאבד משהו ממי שהיית וצריך להמציא את עצמך מחדש. זה תהליך לא רק שלי, אלא של כל מי שעבר את 7 באוקטובר. הזיכרון ההוא לא דוהה, הוא רק משנה את צורתו. רגע הפינוי מבארי נצרב בתוך התודעה כתמונה חרוכה, הכל שחור. עשן כבד שמסרב להתפזר, וריח קשה, בלתי נשכח, של גומי שרוף ושל מוות. אבל מתוך העשן נבט האור. לגעת באור פירושו להיאחז בתקווה כנגד כל הסיכויים. לתת משמעות לחיים דווקא מתוך השברים, ולקום מהתחתית העמוקה ביותר. עבורנו, אנשי בארי, המשמעות הזו תמיד היתה נעוצה במקום אחד - עמוק בתוך הרגבים. החקלאות היא הדופק של הנשמה, והיא החיבור הכי מזוקק ותמים בין אדם לאדמתו".
הוא מספר כי הם מתכננים להקים מלתתה ומזקקה מקומית. "ניצור כאן, על אדמת העוטף, תעשייה שלמה של תקווה ושל אור". טל חוטינר ממזקקת מילק אנד האני מסביר כי "יותר זול להביא שעורה מחו"ל, כך שהמיזם הוא בעיקר אקט רגשי. הקמנו את המותג כדי שיהיה מוצר מבארי, ואם ייצא מזה כסף הוא יילך ליוזמות הנצחה שונות. לצורך הקמת המלתתה נצטרך משקיע עם כיס עמוק יותר. עשינו את זה בשביל ביטחון תזונתי, לא רק לכיף, למקרה שנמשיך להיות כל כך לא אהובים בעולם ואף אחד לא ישלח לנו שעורה. למזקקה יגיעו 250 טון שעורה מקציר השנה, ונשמח אם מבשלות בירה ישראליות יקנו קצת שעורה ויעשו בירה מקומית משלהן".
חוטינר אומר שהשעורה היא מוקד הטעם של הבירה: "רצינו מוצר שהייצור שלו מהיר יותר מוויסקי, אבל גם משקה עם אופי, שבו מרגישים את טעם השעורה. על זה אחראי יותם, שפיתח טעם של שעורה במגבלות הז'אנר הישראלי. כמו שבוויסקי חיים רצה שירגישו את האדמה, כאן רצינו שיורגש טעם השעורה, ושיהיה כיף לשתות יותר מפחית אחת. כיף לראות שהיא כבר נמזגת בפאב של בארי, וגם בלמדווש, חנות האופניים בכניסה לבארי, או במקומות אהובים בתל אביב".
את הבירה (single-beeri.co.il) אפשר להשיג באתר של ביר בזאר (יש גם משלוחים), בפאב עמירם, במסעדת הבשר B12 בתל אביב, במבשלת וחנות הבירה לאוטר בכיכר גבעון בתל אביב, בחנות הבירה בירתנו בירושלים, במסעדת קימיקו היפנית בחיפה, בחנות סיטונות בבנימינה ובחנות הרוח הצפונית בצומת גומא. "מין פריסה ארצית קטנה", אומר חוטינר. "אם נראה שזה עובד אז נעשה יותר. עשינו 6,000 פחיות. המחיר לצרכן יהיה 15–16 שקל".
