ללכוד את בן לאדן ולחשוב עלינו
הדוקו המרתק של נטפליקס "מצוד אמריקאי: אוסאמה בן לאדן", של הישראלים מור לושי ודניאל סיון, על המרדף אחר הארכי־נבל מהדהד גם את המציאות שלנו
אי אפשר לצפות ב"מצוד אמריקאי: אוסאמה בן לאדן", הדוקו בן שלושת הפרקים על האופן ששירותי הביטחון האמריקאי דלקו אחר הטרוריסט מספר אחת בעולם, עוד מהימים שלא ידעו לבטא את שמו בתקשורת האמריקאית, ועד שהצליחו במשימתם - ולא לחשוב עלינו. הסדרה, שעלתה בנטפליקס בסוף השבוע שעבר, מתחילה בטראומה הלאומית האמריקאית - אסון מגדלי התאומים - ומשם מתארת את ההחלטה לצאת למלחמה באפגניסטן; מהרגע שבו נשיא ארצות הברית בזמן האסון ג'ורג' וו. בוש שאל את מייקל מורל, שעמד בראש צוות התדרוך השוטף לנשיא מטעם ה־CIA, "מי עשה את זה?" ועד שהנשיא ברק אובמה הודיע לעולם על מותו של הארכי־נבל.
נקודות הדמיון בין האסון הלאומי האמריקאי לזה שלנו הן רבות, גם אם ההבדלים מהותיים. המתקפה של המטוסים על המגדלים, גם אחרי שראינו אותה אלפי פעמים, עדיין מטלטלת ולא נתפסת ממש כמו אירועי 7 באוקטובר. גם תחושת חוסר המוכנות לאירועים דומה ומפתיעה, אף שלא מקוממת כמו המחדל הישראלי. כך גם ההחלטה הנחפזת לצאת למלחמה בלי מחשבות על היום שאחרי.
יש עוד מן המשותף, כמו למשל סקר מתחילת המלחמה באפגניסטן (זאת שהתרחשה בעיראק לא מוזכרת בכלל) שבו נשאל הציבור האמריקאי האם על הצבא לנקום במי שאחראים לאסון ה־11 בספטמבר גם אם זה במחיר חיי חפים מפשע ו־66% מהמשיבים ענו בחיוב. כך גם המבצעים ההרואיים ואלה שלא צלחו, ועד המבצע הגדול, ש־19 הדקות הקריטיות שלו נמשכו כנצח, והוביל ללכידתו של בן לאדן.
בשום מקום ב"מצוד אמריקאי" לא מציינים את הדמיון הזה בין האסונות, כי זה לא הנושא שלה, זה בעיני המתבוננים הישראלים, וזאת אף שהיוצרים של הסדרה המרתקת הזאת, העשויה ברצינות, במקצועיות ובתנופה, הם ישראלים - מור לושי ודניאל סיון. צמד הדוקומנטריסטים המחוננים האלה, בני 40 וקצת, הם זוג גם בחיים והורים לשני ילדים, שברשימת העשייה הענפה שלהם נמצאים סדרות דוקו חשובות כמו "איוואן האיום", על ג'ון דמיאניוק שעשו לנטפליקס, "יומני אוסלו" ל־yes, הסרט "הלובי" על השדולה היהודית־אמריקאית איפא"ק ועל הפער שנוצר בין ישראל ליהדות ארה"ב, וגם סרט דוקו־פשע "הרציחות של אימפריית מרדוק" ל־yes - יוצרים שהם גאווה ישראלית.
"המצוד", שכבר התמקמה בראש טבלת הצפייה של השירות בארצות הברית ואצלנו במקום השני, היא חלק מאנתולוגיה שכותרתה "מצוד אמריקאי", ועד כה סיפרה על המצוד אחר או.ג'יי סימפסון ועל זה אחר האחראים לפיגוע במרתון בוסטון. מה שעושה את הסדרה הזאת לטובה במיוחד הוא שהם מצליחים לחדש גם למי שצפו בהרבה סרטים תיעודיים ועלילתיים על המקרה, יש בה הרבה מאוד אנושיות ואפילו דיון על מוסריות ועל כך שלכל מהלך כזה יש השלכות על חיי אדם למשך שנים רבות.
כמו למשל דבריו של מורל, שפחות או יותר מסיימים את הסדרה. ארצות הברית השיגה את מטרתה, הוא מסכם, "לא היו עוד התקפות על ארצות הברית. כל צמרת הבכירים של אל קאעידה, שאחראית למתקפה על התאומים, נלכדה או נהרגה. אבל אני חושש שבן לאדן ניצח במלחמה. אני חושב שבן לאדן החליש את אמריקה. טריליונים של דולרים שהשקענו בלוחמה בטרור, במלחמה הארוכה באפגניסטן, במלחמה הארוכה בעיראק, כל זה פילג וסכסך בין אמריקאים וזה עדיין מסכסך ביניהם עד היום".
