סוף טוב הכל דוב: הסרט השלישי בסדרת פדינגטון מגיע לישראל
הדוב האנגלי פדינגטון שהתחיל כגיבור סדרת ספרים מצליחה, הפך לסמל למאבק למען פליטים ולתעשייה בשווי מיליארד דולר, לא כולל שלושה סרטים שגרפו 700 מיליון דולר. ב"פדינגטון בג'ונגל" שמגיע השבוע לישראל הוא סוף סוף מקבל דרכון בריטי
הדוב פדינגטון, יצור שוחר שלום שכמוהו, התעצב ללבו במיוחד לנוכח הזובור שציפה לוולודימיר זלנסקי בבית הלבן בשבוע שעבר. בימי התום הרחוקים של נשיא אוקראינה, כשעוד היה שחקן ובדרן, הוא דיבב לאוקראינית את הדוב המדבר, ההולך על שתיים ומכור למרמלדה, בסרט הראשון מעלילותיו, ב־2014. פדינגטון כבש את העולם כבר לפני 67 שנה, כשהספר הראשון בכיכובו ראה אור, אבל רק בשנים האחרונות הפך לתעשייה ששווייה מוערך בכמיליארד דולר, וזאת בנפרד משלושת הסרטים שלו, שגרפו עד כה כ־700 מיליון דולר בעולם; הסרט השלישי, "פדינגטון בג'ונגל", עדיין מוקרן ומגיע השבוע גם לישראל, כך שעוד ידו נטויה.
מה יש בו בדוב, ששמו המקורי הוא בכלל פסטוסו, שם שמשפחת בראון, שמצאה אותו נטוש בתחנת הרכבת של פדינגטון ואימצה כבן, התקשתה להגות ולכן קראה לו על שם התחנה? אולי כדאי להתחיל בהתחלה. מייקל בונד היה צלם של תוכניות ילדים ב־BBC שחלם להיות סופר. חג מולד אחד ראה דוב צמרירי קטן על מדף בחנות ורחמיו נכמרו עליו. "הוא נראה לי בודד וגלמוד, ועצוב כמו פליט", סיפר לימים בראיונות, "ואין דבר יותר עצוב מעצב של פליטים". בונד הביא את הדובון הביתה, כמתנה לרעייתו, והם החליטו לקרוא לו פדינגטון, על שם תחנת הרכבת שבקרבתה התגוררו. כשנתיים לאחר מכן, באוקטובר 1958, הופיע "דוב ושמו פדינגטון", וזמן קצר אחריו נולדה בתו של בונד, קארן. "היינו משפחה של ארבע נפשות, כולל פדינגטון", היא סיפרה. "התייחסנו אליו כאל יצור אמיתי לגמרי, ואחרי שהוריי מתו הוא עבר אליי ויגור אצלי עד יום מותי". עניין הפליטים לא הניח לבונד, שראה בילדותו ברדינג ילדים יהודים שהוברחו לאנגליה מאירופה הנאצית במסגרת מבצע הקינדר־טרנספורט, כל אחד עם מזוודה קטנה ופתק לצווארו שבו רשומים פרטיו. גם פדינגטון, שהוריו נספו ברעידת אדמה ב"פרו המסתורית" או "תוככי פרו", כפי שנקראה בתרגומים לעברית, נשלח לאנגליה כנוסע סמוי בסירת הצלה על ידי דודתו לוסי, עם מזוודה ריקה למחצה ופתק שמבקש "נא לדאוג לדוב הזה, תודה".
הסוכן של בונד, הארווי אונה, יהודי שברח מגרמניה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה,ושימש כמתורגמן ראשי במשפטי נירנברג, היווה השראה לדמותו של מר גרובר, סוחר עתיקות שפדינגטון ("מר בראון" בפיו) קושר איתו קשרי ידידות. פדינגטון הוא מהגר במדינה של מהגרים, ואפילו מהגר לא חוקי. בספר "פדינגטון כאן ועכשיו", שהופיע ב־2008, פדינגטון מסתבך עם משטרת ההגירה כשמתברר שאין לו מסמכים רשמיים. בסרט "פדינגטון בג'ונגל" מתברר למרבה השמחה שהונפק לו סוף סוף דרכון בריטי כהלכתו.
בונד המשיך לכתוב ולפרסם ספרים בסדרה עד מותו ב־2017, בגיל 91. הם תורגמו ל־40 שפות ומכרו יותר מ־35 מיליון עותקים. אבל המותג, שהניב גם סדרות טלוויזיה מצוירות וכמובן בובות (כולל מגפי גומי קטנטנים), ופסלים חמודים של הדוב בתחנת פדינגטון ובכיכר לסטר, נחשב "רדום" יחסית עד לצאת הסרט הראשון ב־2014. ההצלחה של הסרט, שהופק על ידי צוות היוצרים של סרטי הארי פוטר, תפסה את כולם בהפתעה. חברת המדיה הצרפתית קאנאל פלוס מיהרה לרכוש זיכיון על המותג (לא כולל הספרים) ומינפה אותו למכרה זהב, שלא לומר מפלצת מסחרית, של מרצ'נדייז ופרויקטים נלווים כמו "חוויית הדוב פדינגטון", אירוע אימרסיבי לכל המשפחה במתחם ייעודי בלב לונדון, שבו המבקרים מוזמנים לטיול בתחנות חייו של הדוב האהוב ביותר בעולם מאז פו הדוב, להצטלם עם שחקנים מחופשים שמגלמים דמויות מהסדרה (ואת הדוב עצמו), ואפילו להכין מרמלדה מפירות הדר טריים. המיזם הושק בשנה שעברה ועשרות אלפי מעריצים עברו בשעריו עד כה.
הפופולריות שלו הרקיעה שחקים כאשר המלכה אליזבת הצטלמה עם פדינגטון לסרטון ויראלי מקסים שהשיק את חגיגות יובל הפלטינה לשלטונה, ב־2022. אחרי מותה באותה שנה, אלפי בובות פדינגטון — וכריכי מרמלדה — הונחו מחוץ לארמון בקינגהאם לזכרה, עד שיצאה בקשה רשמית (מנומסת) מנציגי בית המלוכה אל הציבור לחדול מכך.
"גאונות היא דמיון של ילד שעובר למבוגר, ומייקל בונד היה גאון", כתב השחקן והיוצר סטיבן פריי, שהקריא את הספרים הקוליים בסדרה, ואף יצא לפרו בשליחות ה־BBC למסע בעקבות שורשיו של הדוב, שנועד גם לעורר מודעות להצלת זנים נכחדים של דובים. פריי ניסה להסביר את סוד קסמו של הדוב המגושם ומכמיר הלב, שנחלץ בדרך נס מכל צרה: "פדינגטון חסר הגיל הוא התגלמות הנימוס והאופטימיות. הוא מחפש ומוצא את הטוב בכל מצב ובכל אדם באשר הוא, ודרכו אנחנו לומדים לקבל את האחר והשונה; הלוואי שכולם היו מתייחסים למהגרים ומבקשי מקלט מדיני בעידן הברקזיט כמו שמתייחסים אל פדינגטון וכפי שהוא מתייחס לסובבים אותו. הוא מייצג את כל מה שיפה בבריטניה, לפחות בתיאוריה, ואת כל מה שהיינו רוצים להיות בעולם אידיאלי".
