איך באד באני עקף את טיילור סוויפט ודרייק והפך לאייקון הכי חשוב של דור ה-Z?
האמן המושמע ביותר בספוטיפיי השנה הוא כוכב הפופ הפורטוריקני שהוכיח שאפשר לשיר רק בספרדית ועדיין לכבוש את כולם. ועכשיו הוא מסתער על הבמה הגדולה בעולם - הסופרבול
סיכומי השנה של ספוטיפיי הניבו תוצאה היסטורית: האמן המושמע ביותר בשירות הסטרימינג המוביל בעולם ב־2025 הוא כוכב הפופ הפורטוריקני באד באני, עם מספר עצום של 19.8 מיליארד האזנות. זו השנה הרביעית שבה הוא זוכה בטייטל, מה שהופך אותו לאמן היחיד בהיסטוריה שהצליח לעשות זאת ארבע פעמים, יותר משמות מוכרים יותר לאוזן הישראלית כמו דרייק ("רק" שלוש פעמים), אד שירן וטיילור סוויפט (פעמיים). וההישג הזה עוד יותר מדהים בהתחשב בכך שהוא קטף אותו בלי לשיר באנגלית ובלי שדורג כאמן המושמע ביותר בשוקי הענק של ארצות הברית ובריטניה (בשניהם סוויפט תפסה את המקום הראשון).
מה סוד הקסם של באד באני? אולי העובדה שהוא מגלם באופן הטוב ביותר את שתי המגמות הבולטות בפופ של העשור הנוכחי - גלובליזציה ואינדיבידואליזם. בניגוד לכוכבים לטיניים שקדמו לו כמו פיטבול ושאקירה, שעשו קרוסאובר למיינסטרים באמצעות מקצבים לטיניים עם שירה באנגלית והפקה עדכנית, באד באני פרץ במסגרת גל חדש של כוכבים כמו ג'יי בלווין ואוזונה, שלא התחנפו לאוזן האנגלופילית - הם שרו בספרדית בלבד, והחיו מחדש את ההצלחה הגלובלית של ז'אנר הרגאטון, מוזיקת המסיבות הלטינית. אבל הוא עצמו לא הסתפק רק בנישת הרגאטון, וערבב במוזיקה שלו אלמנטים של היפ־הופ, רוק ודאנס עם ז'אנרים לטיניים מסורתיים, מה שמיצב אותו כאמן שלא נכנע לתכתיבים מסחריים ומוכן לספוג השפעות מכל מה שמעניין אותו. הנזילות של הפופ של באד באני היתה התאמה מושלמת לדור העדכני בפופ, שמובל בידי צעירות כמו בילי אייליש ואוליביה רודריגו שמערבבות היפ־הופ, אלקטרוניקה ורוק אלטרנטיבי, והפכה אותו מכוכב עצום באמריקה הלטינית לכוכב בינלאומי עצום.
האומץ המוזיקלי של באד באני מתורגם גם לדמותו הציבורית. הוא מתלבש בסגנון צבעוני ומגוון, ואוהב לשים לק בציפורניים וללבוש בגדים נשיים, והוא מדבר בפומבי על נושאים חברתיים רבים: מהיחס המנצל והמנשל של ארצות הברית לפורטו ריקו, דרך זכויות טרנסים ועד לתמיכה בקמלה האריס בבחירות לנשיאות ארצות הברית. הוא גם הנחה את “סאטרדיי נייט לייב” כמה פעמים, הופיע בסרטי להיט כמו "רכבת הקליע" ו"האפי גילמור 2", והשתתף בכמה תחרויות היאבקות של WWE, ואפילו הפך לפרזנטור של תחתוני קלווין קליין.
באד באני הוא כוכב דור Z האולטימטיבי - מי שמצטייר כגבר פמיניסט בעל חוש חברתי מחודד וטעם מוזיקלי מגוון, שמייצג את הליברליות והפלורליזם שהעולם המערבי חגג בתחילת העשור הנוכחי, עם עלייתו של ג'ו ביידן לשלטון. לכן השנה, עם עלייתו מחדש של דונלד טראמפ, שמשקפת תגובת נגד לתרבות ה־woke, אפשר היה להניח שמעמדו של באד באני יתערער. אבל ההפך הוא הנכון: השנה הוא הוציא את האלבום "Debí Tirar Más Fotos" ("הייתי צריך לצלם יותר תמונות"), שחתך עוד יותר שמאלה - זה אלבום שנכתב כולו על החיים המורכבים בפורטו ריקו, ונשען יותר מתמיד על סגנונות מוזיקה מסורתיים של המדינה שלו, מג'יבארו, "מוזיקת האיכרים" של המדינה, דרך בומבה, מוזיקה שנוצרה בידי עבדים אפריקאים במדינה, ועד פלנה, סגנון מסורתי שמבוצע באמצעות א־קפלה וכלי הקשה.
גם המילים לא עושות הנחות למאזינים. החברה הפורטוריקנית מתוארת באלבום ככזו שמחוברת לאדמתה אבל לא יכולה לחיות עליה: פורטו ריקו היא מדינת חסות של ארצות הברית, ורוב תושביה נאלצים להגר ליבשת ממצוקת פרנסה (מספר המהגרים הפורטוריקנים בארצות הברית כפול ממספר התושבים באי), מכיוון שמוסדות השלטון האמריקאיים מזניחים אותה באופן שיטתי, גם כשהיא סופגת מכה אדירה כמו ב־2017, כשפגעו שני הוריקנים באי והובילו לכ־3,000 הרוגים ולנפילת החשמל ב־95% מהמדינה. "הם רוצים לקחת את הנהר ואת החופים שלי, הם רוצים את השכונה שלי ושסבתא שלי תעזוב", שר באד באני ב"מה שקרה בהוואי" ("LO QUE LE PASÓ A HAWAii") ומזכיר שזה דפוס אמריקאי - לנצל משאבים של מדינות קטנות ולצפצף על התושבים שלהן.
הזלזול הזה השתקף היטב בדבריו של טראמפ, שכינה את פורטו ריקו "מקום מלוכלך עם אנשים עניים". "אני לעולם לא אשכח מה שדונלד טראמפ עשה - ולא עשה - כשפורטו ריקו שיוועה לסיוע ולמנהיג מוכשר", כתב באד באני בסרטון באינסטגרם שבו תמך בהאריס לבחירות 2024. "הוא נטש את האי, ניסע למנוע סיוע... ולא הציע כלום מלבד מגבות נייר ועלבונות".
הזלזול האמריקאי עמד בבסיס האלבום החדש של באד באני. "תיירים מגיעים לכאן כדי ליהנות מהמקומות היפים במדינה, אבל אז הם עוזבים ולא צריכים להתמודד עם הבעיות שפורטוריקנים מתמודדים איתם בכל יום", הוא סיפר באד באני למגזין "טיים". "[רציתי] לספר סיפור רומנטי באלבום כאנלוגיה לרעיון הזה: אתה פוגש אנשים שיוצרים איתך זיכרון משותף, ורואים רק את החלק הכי יפה שבך, ואז עוזבים לפני שהם רואים את החלק שנמצא בכל אחד מאיתנו. הפגמים, הטראומה, הדאגות, הכאבים והפצעים מהעבר שלנו. זה כאילו הם היו תייר בחיים שלך".
הצלחת האלבום הפכה את באד באני לא רק למלך העולם, אלא גם למלך החדש של אמריקה - אפילו שהוא החליט להחרים אותה בסיבוב ההופעות הנוכחי שלו במחאה על הפשיטות של ICE, סוכנות אכיפת ההגירה של טראמפ שמבצעת גירושים מסיביים ("אני לא רוצה שפאקינג ICE יחכו לי מחוץ לבמה שלי", אמר). ההוכחה האולטימטיבית לכך היא הכבוד שלו זכה השנה, כשהוזמן להופיע במופע הסופרבול היוקרתי בינואר הקרוב - הבמה הנחשקת ביותר בעולם המוזיקה ולב לבו של המיינסטרים. זו הפעם הראשונה שאמן לטיני שלא שר באנגלית זוכה לכבוד הזה, למורת רוחו של טראמפ שטען שהבחירה בו למשימה היא "מגוחכת". וזו ההוכחה הניצחת לכך שאמנים יכולים למחות נגד הממשלה והימין הפופוליסטי ועדיין לשמור על קהל מעריצים. המחאה משתלמת - מי היה מאמין?
