בעל בורגר הסמטה: "פתחתי במטולה בקורונה, בת"א במלחמה - כנראה זה המסלול שלנו"
בדיוק כשהתכוון לפתוח מחדש את הבורגר המצוין שלו, הסמטה, במטולה, המלחמה חזרה. דור יעקב, שכל תפנית במלחמה מטלטלת את העסק שלו, מתעקש להישאר אופטימי: "זה מה שנשאר לנו כרגע. וזה המקום שלי"
דור יעקב עומד לבד במסעדת ההמבורגרים שלו הסמטה במרכז שוסטר ברמת אביב. הוא הופך המבורגר על הפלנצ'ה ורץ לסיים את הרוטב המיוחד שלו במטבח. בין לבין הוא מוציא עוד משלוח לוולטר מזדמן. את יעקב פגשתי לראשונה בינואר 2024, חודשים ספורים לאחר תחילת המלחמה. הוא פתח אז בדיוק את הסניף התל־אביבי הראשון של ההמבורגר המהולל שלו ממטולה.
יעקב (40) הוא הנכד של רחל יעקב, אחותו של יצחק רבין. הוא נולד במנרה הסמוכה למטולה, וכשהתחילה המלחמה נאלץ לעזוב, בתחילה לכרכור ומשם לכפר גליקסון שבו הוא מתגורר עד היום. הוא פתח את ההמבורגר שלו במטולה לפני חמש שנים, והמקום הפך למוקד עלייה לרגל של פודיז מכל הארץ. הוא מקפיד על איכות גבוהה בבורגרים עצמם ובמוצרים הנלווים: הבשר מגיע ממשק גרינבוים בכפר יהושע והעוף ממותג לולו, את הרטבים הוא מייצר בעצמו, ובעבר אף אפה את הלחמניות.
על סניף בתל אביב חלם עוד הרבה לפני המלחמה. המלחמה האיצה את המהלך, אבל גם חיסלה את הסניף במטולה. היקף העבודה בתל אביב היה גדול בהרבה מבסניף הצפוני, בין השאר בזכות הזמנות בוולט. בנובמבר הוא פתח סניף נוסף בפודטרק בעזריאלי, ולאחר מכן סגר את הסניף ביהודה הלוי, שאילו נשאר פתוח היה כנראה סופג מכה אנושה מהטיל שפגע ברחוב. בנוסף פתח סניף במרכז שוסטר ברמת אביב ג'.
אנחנו נפגשים בו בצהרי יום חמישי, היום הראשון שבו ניתן שוב להושיב כמות מוגבלת של אנשים במסעדות. בעבר התמקד בסמאשבורגרים וקריספי צ'יקן, לאחרונה הוסיף לתפריט שלו המבורגר קלאסי. אני מזמין אותו והוא נהדר — 210 גרם שהם מופת של עסיסיות. תערובת נתחים שיעקב מסרב בתוקף להסגיר, עם מיקס גבינות גאודה וצ'דר, ורוטב מיונז עם חלפיניו קונפי, צ’יפס מושלם שגם הוא מגיע עם רטבים שיעקב מכין בעצמו ועם קצת רוזמרין ואבקת שום מעל. יחד עם בקבוק לאגר של מבשלת הגיבור תקבלו בוננזה אמיתית.
אני מנסה לגנוב כמה דקות שיחה איתו. לא קל, בהתחשב בכך שהוא לבד כאן. העובד בדרך, אם יגיע. השעה רק 12 בצהריים, אבל כבר יש עבודה והשליחים צובאים על הדלת. יומיים קודם לכן נגמרה לו כל הסחורה. עם ישראל צמא לאוכל, בעיקר להמבורגרים. יעקב מספר לי, לתדהמתי, שהיום היה אמור להיפתח מחדש הסניף המקורי במטולה. זה כמובן יאלץ לחכות קצת. שוב.
"חשבתי שאחזור למטולה מוקדם יותר, אבל היתה שם הרבה עבודת שיפוצים והכנה לפתיחה המחודשת, תוסיף על זה את מצוקת העובדים — כל אלה עיכבו את הפתיחה. היתה כמעט שנה של הפסקת אש אבל מטולה לא חזרה לעצמה, ורק לאחרונה נפתחו סוף סוף בתי מלון, צימרים ומקומות אוכל. אני מאמין שמטולה תצא חזקה יותר מהסבב הנוכחי, הצפון בכלל. ברגע שנשארים ולא מתפנים ולא מפונים, זה מעיד על נחישות. כרגע, למשל, במנרה לא מתפנים. אז לקחנו דירה במנרה כדי שיהיה לנו איפה לישון ליד מטולה, כי הבית שלנו היה בצד הפגוע".
כלומר אתה עדיין מתכוון לחזור למטולה?
"המחשבה היא עדיין לחזור, אבל אנחנו רואים שכל החלטה שנקבל עכשיו תהיה לא מושכלת. אשתי התחילה ללמוד סיעוד, לימודי אחיות, אז אנחנו על התפר. המטרה היא לעשות סופי שבוע במנרה בגלל הקרבה למטולה, ובאמצע השבוע להיות בתל אביב. כשאצליח לגייס צוות, אחזור לגמרי לצפון. כרגע זה נראה כאילו בכל פעם שאנחנו עושים צעד, דואגים להחזיר אותנו אחורה או להשאיר אותנו במקום".
אתה מרגיש כאילו שהמלחמה רודפת אחריך?
"קצת", הוא צוחק. "את הסניף בתל אביב לקחתי שלושה שבועות לפני המלחמה וזה טלטל הכל. הסניף, המלחמה, העקירה מהבית — הכל קרה ביום אחד, ואין לי שותפים ואין לי גב וזה עסק משפחתי. המקום הראשון במטולה נפתח בקורונה, הסניף התל־אביבי במלחמה, הסניף בשוסטר במתקפה האיראנית השנייה באוקטובר 2024. דווקא בעזריאלי הייתה תקווה שאנחנו בתקופה טובה עם החזרת החטופים ורציתי לחזור צפונה, ואז התחילו טילים על תל אביב ובצפון חזר הירי מחיזבאללה. זה קצת מרדף, לא רוצה להגיד שהם אחריי, או שכן… סתם לא, זה כנראה המסלול של הסמטה. אנחנו צריכים אירוע משמעותי כדי לפתוח עוד סניף", הוא צוחק שוב.
יעקב עושה הכל, כמעט לבד, ומחלק את זמנו בין שני הסניפים — בעזריאלי הוא בצהריים ובשוסטר אחה"צ. יש לו בסך הכל שלושה עובדים בשני הסניפים ביחד. הוא נאלץ לוותר על צ'יפס מתוצרת בית ועל הלחמניות שהיה אופה בעצמו. הוא מודה שאולי זול יותר לקנות מוכן, אבל מחסור בכוח אדם הוא שהכריע. ואחרי טעימה — אני לא חש בהבדל. "אפילו הורדתי קצת את המחירים. אולי אפתח ליין של הרטבים המיוחדים שלי". המבורגר קלאסי עולה 60 שקל, או 80 לארוחה מלאה עם צ'יפס ושתייה. סמאש עולה 40 שקל (55 לדאבל), ועוד 20 לארוחה מלאה. נגיסי עוף פריכים ב־45 שקל, או 65 לארוחה מלאה.
אתה מתעקש להיות אופטימי וציוני, כמו שאמרת לי בשיחה הקודמת שלנו?
"כן, כי זה מה שנשאר לנו כרגע. ולגבי הציונות, כן, בטח. זה המקום שלי. כשהייתי בתיכון, חלמתי לפתוח חומוס בברלין. החומוס שלי אפילו יותר טוב מההמבורגר. ויש לי דרכון גרמני. אחר כך כמעט פתחתי גריל ישראלי בקנדה. אבל אני עדיין כאן. זה כנראה אומר משהו".
