מלך הקומדיות החדש: 2026 מסתמנת כשייכת לביל לורנס
מהקאמבק של "סקראבס", דרך ההצלחות של "שרינקינג" ו"טד לאסו", ועד ל"רוסטר" המצופה, 2026 מסתמנת כשנה של יוצר הטלוויזיה ביל לורנס. הקומדיות טובות הלב ומלאות האופטימיות שלו מוכיחות שטלוויזיה מצוינת לא חייבת להיות מדממת
כדי להבין את הרנסאנס שחווה כעת יוצר הטלוויזיה ביל לורנס, צריך רק לפתוח את הטלוויזיה. היום חוזרת למסכי רשת ABC בארצות הברית סדרת הקאלט על רופאים בבית חולים, "סקראבס", לעונה עשירית עם הכוכבים הגדולים שלה מתחילת המילניום אחרי הפסקה של 16 שנה. בשבוע הבא עולה קומדיה חדשה ונהדרת ששמה "רוסטר" ב־HBO max, עם סטיב קארל ("המשרד") בתפקיד סופר המגיע לאוניברסיטה שבה הבת שלו מלמדת, בזמן שהיא חווה משבר אישי.
במקביל לשתי אלו משודרת בהצלחה רבה, במקום הראשון של השירות של אפל טיוי פלוס, העונה השלישית של "שרינקינג", סדרת הפסיכולוגים של לורנס, והעונה הרביעית כבר בשלבי עבודה. בהמשך השנה תחזור למסך אחרי ציפיה ארוכה של המעריצים סדרת הלהיט שלו "טד לאסו", על מאמן הפוטבול האמריקאי שמגיע לאמן קבוצת כדורגל בריטית, וגם "קוף רע", עם וינס ווהן בלש משטרה שמודח לתפקיד בודק בריאות של מסעדות ומפענח פשעים בדרך הקשה, תשוב לעונה שנייה. חמש סדרות באותה השנה של אותו היוצר בכמה גופי שידור זה בהחלט הישג ראוי לציון.
היצירה של לורנס מאופיינת בטוב לב. בעולם שכולו רווי תככים, שקרים ואלימות, בו יוצרי הטלוויזיה מתחרים זה בזה על דם, יזע ודמעות, לורנס עושה טלוויזיה טובה גם במובן של האיכות שלה, בשפה המאוד מובחנת שלה, וגם כי היא בוחרת להיות אופטימית, תמימה, חברית, מחבקת ומיטיבה. אם ריאן מרפי הוא ברון הדמים של נטפליקס, אז ביל לורנס הוא סנטה קלאוס של אפל טיוי פלוס. הגיבורים שלו הם פשוט אנשים חמודים. לפעמים עד גיחוך, כמו המאמן טד לאסו (ג'ייסון סודקיס) עם השפם הגדול שלו, חוסר הידע בכדורגל והמסרים המרימים שלו. לפעמים הם עצובים ותלותיים כמו ג'ימי (ג'ייסון סיגל) או עצורים ומתרצים כמו פול (האריסון פורד), שניהם ב"שרנקינג". הם יכולים להיות ילדותיים כמו הרופאים ג'יי די (זאק בראף) וטורק (דונלד פייז'ון) ב"סקראבס" או טראבל־מייקרים חינניים כמו יאנסי (וינס ווהן) ב"קוף רע".
לפני חמש שנים כאשר רק עלתה "טד לאסו" לשידור, נשאל לורנס (57) אם חייב שיהיה לב בקומדיה כי כאלה הן הסדרות שלו. "אני לא חושב שבהכרח צריך שיהיה בהן לב", ענה. "אני עצמי אוהב לצפות בכל פרק ופרק של 'ויפ' ו'רוק 30'. אני מעריץ את הטון הציני, העוקצני והמתחכם שלהן, הן מסוג הסדרות שכל קומיקאי אוהב. אבל החוזקה שלי, וזאת משום שאני טיפוס רך, היא לזהות את הזרמים הרגשיים שנמצאים מתחת להומור. אפילו במקרה של הבוס ב'ספין סיטי', שגילם מייקל ג'יי פוקס. גם אם הוא היה קשוח, אנשים תמיד היו בעדו", סיפר על הסדרה הראשונה שיצר, שנמשכה כשש עונות וזכתה באמי וגלובוס זהב.
אפיון נוסף של הסדרות שלו הוא שתמיד יש בהן חבר'ה. ב"קוגר טאון", ששודרה מ־2009 במשך שש עונות והסדרה היחידה שלו שמובלת על ידי נשים - ג'ולס (קורטני קוקס, "חברים"), לורי (ביזי פיליפס, "דוסון קריק") ואלי (כריסטה מילר, "סקראבס", "שרינקינג") - היתה חבורה שהתקבצה אצל ג'ולס בבית. ב"שרינקינג" מדובר בחברים לעבודה ולשכונה, ב"טד לאסו" נפגשים כולם במועדון הכדורגל ובעונה הבאה שלו הוא יאמן קבוצה של כדורגל נשים בריצ'מונד, ובבית החולים ב"סקראבס" כל הרופאים הם חברים ותיקים עוד מההתמחות.
עיקרון החבר'ה קיים גם מאחורי הקלעים. יוצר־שותף ושחקן מסדרה אחת כמו ברט גולדשטיין מ"טד לאסו" מופיע גם ב"שרינקינג, פיל דאנסטר מ"טד לאסו" מופיע ב"רוסטר". אשתו של לורנס, השחקנית כריסטה מילר, שהוא נישא לה ב־1999 ויש להם שלושה ילדים, משחקת כמעט בכל הסדרות שלו – מ"סקראבס", דרך "קוגר טאון" ועד "שרינקינג".
בעונה החדשה של "שרינקינג" שעלתה בחודש שעבר, הוא שילב את מייקל ג'יי פוקס בתפקיד ג'רי, אדם החולה בפרקינסון, ממש כמו דמותו של פול (האריסון פורד). בריאיון ללוס אנג'לס טיימס סיפר פוקס, שאובחן עם פרקינסון בגיל 29, כי החל לצפות בסדרה והתרגש מהסיפור ומהכתיבה של הדמות של פול, פסיכולוג שמתמודד עם החיים עם פרקינסון. "זה היה כל כך אנושי ומוכר", הוא נזכר, "אני יודע על מה מדובר". הוא מיד התקשר ללורנס ונזף בו "למה לעזאזל אני לא נמצא בתוכנית?", די היה בזה כדי לשלב אותו בתפקיד אורח בסדרה.
"הדברים שתמיד מעסיקים אותי ביצירת הסדרה היו אותנטיות והרצון שהיא תשדר תקווה ותעורר השראה מבלי שתהיה מלודרמטית", אמר לורנס. "לא תיארנו לעצמנו שנוכל להתעלות לרמה שהגענו אליה, אבל ברגע שהכנסנו את מייק (פוקס) ל'שרינקינג', קיבלנו רמות חדשות של אותנטיות".
