הפילוסוף והמשורר ג'רמי פוגל: "אני לא רק תל אביבי, אני תל אביביסט"
פוגל רואה באושר ברירת מחדל, ובחוף גאולה בצוהרי שישי את בית הכנסת שלו. הוא מבין שכדי ליצור צריך התעקשות פנימית, שואב השראה מבוב דילן, מתגעגע למקומות שלא היה בהם, והיה רוצה לשבת לבירה עם סוקרטס כדי להבין ממנו איך לחיות חיים בעלי משמעות
איפה אנחנו תופסים אותך?
"בדירתי בשכונת שפירא בתל אביב אהובתי. אני מת על העיר הזאת. אני לא רק תל אביבי אני תל אביביסט, מבחינתי תל אביב היא לא רק עיר, היא אידיאולוגיה חיונית. נולדתי באנטוורפן וחייתי בהרבה מקומות. עשיתי תואר ראשון באנגליה, ובין גיל 20 לגיל 30 הייתי נווד, וחייתי תקופות באיטליה, ספרד, ניו יורק, פריז וברלין, ותל אביב בקסם שלה עומדת בגאון מול כל המקומות המדהימים האלה".
איך ואיפה אתה שותה את הקפה שלך?
"אני עושה בבוקר נס קפה עם חלב סויה, ואז שותה אותו לאט לאט במשך כל היום. אם אני נוסע הוא נשאר מול המחשב, ובכל פעם שאני חוזר הוא עדיין שם והוא מקבל אופי".
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
"עם סוקרטס. אומנם סוקרטס לא השתכר אף פעם אבל אם הייתי יכול לקבל הזדמנות לדו־שיח אז עם הבנאדם שהשיחות שלו הן התשתית של הפילוסופיה המערבית, ושהתשאול שלו הוא כנראה המדרבן המשמעותי ביותר לחיים שראוי לחיות אותם. הוא גם גאון, מצחיק, ושובב, ונראה לי שהיה לי כיף. אם זה מישהו חי, אז עם אלחנדרו חודורובסקי (במאי סוריאליסט ממוצא יהודי־צ'יליאני - מנ"ש)".
על מה אתה עובד עכשיו?
"על החלק השני של הספר 'פילוסופים נגד אלוהים' בהוצאת רדיקל והבא להבא. הספרון שיצא לפני כחודש הוא חלק א' ועסק במסה על אמונה בספק ובחשיבות של הספק כנוגדן לקנאות. והחלק השני עוסק באנטי כריסטוס ואנטי משה, ניטשה ושפינוזה – שני הכופרים הגאונים שהציעו גאולה חילונית. אני מרצה לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת תל אביב, במרכז בית רדיקל, ובעלמא. יש לי פודקאסט ברדיקל למי שאוהב לחשוב".
מה השריטה שלך?
"אני לא מספיק חומל לג'רמי של מחר. אני יכול לראות דוקומנטרי על אופרה סינית קלאסית בשלוש בלילה ומבין שיש לי רק כמה שעות לישון אבל אני אגיד לג'רמי של הבוקר שיחפש מי שינענע אותו, שיסתדר. והוא יסתדר עם שעתיים שינה".
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
"ה'רב' שלי בניו יורק, האמן ג'ון זורן, אמר לי 'אם לא אני לי מי לי', זאת אומרת שכל מי שרוצה לכונן לעצמו חיים של יצירה ושאיפה לנשגב חייב לעשות את זה מתוך עבודה קשה מאוד. כי אתה בעצם פועל נגד כוחות אדירים של אינרציה, של קונפורמיזם, של משטר כלכלי תרבותי רוחני שלא מעודד בשום צורה אנשים ליצירה שהתשואה הפיננסית שלה לא ודאית. אתה צריך ליצור את זה מתוך התעקשות פנימית".
איך אתה אוהב להעביר את שישי בצהריים?
"בחוף גאולה. מבחינתי זה בית הכנסת שלי, זה בית המקדש".
איזה כוח־על היית רוצה שיהיה לך?
"יכולת להבין את הפיזיקה של העולם בעומק העומקים, את מכניקת הקוונטים ומה שמחבר אותה לרעיונות על היחסיות של איינשטיין. להבין מה קורה מאחורי אופק המידע של החורים השחורים. לדעת לפרוץ את המסתורין של עצם היש".
באילו נסיבות יוצא לך לשקר?
"כשאני מאחר".
מי בעיניך האדם הכי סקסי?
"סוקרטס. העיניים שלו, הפרצוף הבולדוגי".
למה אתה מתגעגע?
"געגוע אמיתי מזוקק הוא לא לשום דבר ספציפי, הוא תחושה שיש מקום שבו אולי לא ביקרת בו אבל אתה מרגיש שייך לו באיזושהי צורה".
על מה אתה אוהב להוציא את הכסף שלך?
"על ספרים ועל אוכל טעים. אני טבעוני ולפעמים אני אוהב לצאת לאכול טוב ולשתות יין טוב כשזה מתאפשר".
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"שאני בקושי מנגן על כלי הנגינה שלי. אני מדי פעם קונה חצוצרה או גיטרה או פסנתר ומנגן על זה קצת ולא מספיק".
על מה יש לך רגשות אשם?
"על רגעים שלא מספיק הייתי קשוב עם אנשים שאני אוהב. אתה מוצא את עצמך פוגע דווקא באנשים שהכי קרובים אליך".
מה אתה מחשיב כהישג הכי גדול שלך?
"אני חושב על המונח הישג יותר כסוג של חסד וברכה, אז אלה האנשים שזכיתי להכיר: החברים שלי, האנשים סביבי, ארוסתי. הם הברכה הגדולה שלה זכיתי".
מה מפחיד אותך והאם זה השתנה מאז המלחמה?
"מפחיד אותי שאין מבוגר אחראי בהנהגה של הפרויקט הציוני ושאנחנו עומדים מול תהום מוחלטת. שאנחנו מונהגים על ידי הקיצוניים ביותר מבין הפונדמנטליסטים שצמחו כאן. הילד הטמבל שהסית נגד רבין הוא שר המשטרה, ומעל כולם יש נרקיסיסט שמתעניין רק בהישרדות הפוליטית שלו, ויאפשר לדבילים להרוס את הנס הזה של מדינה יהודית דמוקרטית".
מה מקום המפלט שלך בימים אלו?
"פילוסופיה סטואית. הסטואים אומרים לנו: בלי פחד ובלי תקווה. פחד זה בעצם להשליך את העבר להווה, ותקווה זה להשליך את המיקוד שלך לעתיד. אתה יכול למצוא שלווה רק בהווה, אז תהיה בהווה. וגם הסטואיקנים אומרים לנו להתמקד במה שבשליטתנו. אתה יכול ללכת להפגין, להיאבק, לנסות לשכנע, ולעשות כל מה שאתה יכול כדי לעשות טוב, אבל אתה לא שולט בהאם המאמצים האלה יובילו למקום טוב, אז אתה מפתח סוג של אדישות כלפי התוצאות, ומתמקד במה שאתה יכול לעשות".
מה עושה אותך מאושר?
"אני חושב שאושר זה מה שיש כשאין שום דבר שמטריד אותך, זו ברירת המחדל, רק צריך שלא יהיו דברים שיפריעו לו. הרגעים הכי מאושרים הם לכאורה רגעים סתמיים – ערב שאני חוזר מהרצאה שהיתה סבבה, שתיתי עם חבר, ואני ברחוב בתל אביב שאני כל כך אוהב או שאני מסתכל מהמרפסת בשישי וילדים צוחקים ברחוב או רואה סרט עם החברה שלי. זה שיא האושר מבחינתי".
מה הכי חסר לך בחיים?
"משמעת עצמית. אני לא מתאמן, אני לא מספיק מכבד את הגופניות של הקיום, ואני לא מספיק מסודר בעבודה שלי".
מה אתה מחשיב כנכס היקר ביותר שלך?
"אם זה חומרי אז הכי יקר זה הפסנתר ימאהה שלי, לא קניתי אוטו ודירה אז זה הכי יקר שקניתי. ואם לא חומרי אז הפילוסופיה שזכיתי ללמוד והזיכרונות שזכיתי לצבור".
מי האמן שהכי השפיע על יצירתך?
"לאונרד כהן ובוב דילן. שני יהודים שגרמו לי להבין שהיצירות האדירות הפיוטיות האנושיות – ה'איליאדה' של הומרוס או התנ"ך - הם דברים שבני אדם מסוגלים ליצור. זה שדילן כתב כמעט בגיל 80 שיר של 16 דקות על רצח קנדי ('Murder Most Foul'), שמבחינה פיוטית יש לו את העוצמה של טקסטים מצוינים מהמקרא, זה דבר שמעורר בי השראה".
אם לא היית פילוסוף, סופר ומשורר מה היית עושה?
"מורה לאנגלית. הייתי שמח להכיר לילדים את ויליאם בלייק ואלן גינסברג".
ג'רמי פוגל
גיל: 44 • מקום מגורים: תל אביב
• מצב משפחתי: מאורס
• דוקטור לפילוסופיה, מרצה, משורר וסופר. ספרו "פילוסופים נגד אלוהים" (חלק א') יצא לאחרונה בהוצאת רדיקל והבה להבא. השתתף בתוכנית "אתה חייב לקרוא את זה" בכאן 11. ב־20 באוגוסט יקיים ערב שיוקדש לחלק השני של ספרו בבית רדיקל
