"העולם הדיסטופי שברכט מציג מזכיר את הממשלה שלנו"
בקאמרי מעלים את מחזהו המשפיע של ברטולט ברכט, "הנפש הטובה מסצ'ואן", המעלה דילמות מוסריות תוך ביקורת חברתית חריפה, ומגלים עד כמה הוא רלבנטי לישראל של 2025. "התנועה לכיוון הטוב חסרה מאוד עכשיו"
המחזה: שלושה אלים יורדים מהשמים כדי למצוא נפש טובה אחת. אם לא תימצא כזו, לא יוכל העולם להמשיך ולהתקיים. בעיר סצ'ואן הם פוגשים בוואנג מוכר המים ומבקשים את עזרתו במציאת מקום לינה. רק זונה ענייה וטובת לב בשם שן־טה מסכימה להלינם. כאות תודה הם משאירים לה סכום כסף נאה להמשיך את חייה. היא רוכשת חנות טבק והשמועה על עושרה מתפשטת. כדי להגן על עצמה מנוכלים ונצלנים היא מתחפשת לגבר (שוי־טה) קשוח שאותו היא מציגה כבן דודה. היא נקרעת בין הצורך לשרוד לבין טוב לבה, וכשהיא מתאהבת בטייס מובטל שגם פרצופו האמיתי מתגלה, הקרע הולך ומעמיק. מהמחזה עולות השאלות האם אדם טוב יכול לשרוד בעולם הזה? ומה המחיר? צדיק ורע לו ודרך רשעים צלחה.
המחזאי והמשורר הגרמני ברטולט ברכט, הנודע ביצירותיו החברתיות־פוליטיות, כתב את "הנפש הטובה מסצ'ואן" במשך חמש שנים (1943-1938). הוא נחשב אחד המחזות החשובים והמשפיעים בהיסטוריה של התיאטרון המודרני, ומעלה ביקורת על החברה הקפיטליסטית ושאלות של מוסר. בישראל עלה המחזה כמה פעמים, זו הפעם השלישית שהוא עולה בקאמרי. הראשונה היתה ב־1955, אורנה פורת גילמה את התפקיד הכפול של שן־טה/שוי־טה.
בין המשתתפים: אביגיל הררי, תום אבני, אלעד אטרקצ'י, דורית לב ארי והלנה ירלובה.
הבמאית: קרן חובב. במאית ומחזאית. חברה במחלקה האמנותית של הקאמרי ומנהלת קבוצת הצעירים שתקום בקרוב. כתבה וביימה את "חתול רחץ בשמש" בסמינר הקיבוצים, שם למדה, ואת הצגות הילדים "ספר השיאים של פוז", ו"איתמר וכובע הקסמים" (בתיאטרון אורנה פורת).
"התחלתי לקרוא את המחזה אחרי שהתחילה המלחמה בידיעה שאני הולכת לביים אותו. משהו בקריאה השתנה מפעמים קודמות, נוספה שכבת חמלה. למשל, הדמויות של המשפחה שמגיעות כדי לנסות ולקחת משן־טה דברים מהחנות וללון אצלה בבית, פתאום הבנתי אותן, שאין להן איפה לישון ומה לאכול, והלב שלי יצא אליהן. ברכט עיצב אותן גרוטסקי, נצלני, כעלוקות מוצצות דם, ואני ראיתי את הכוונות הטובות ואת הניסיון שלהן לעשות מעשים על מנת לשרוד. אני חושבת שאני קצת מורדת בברכט ובניכור שהוא ניסה לייצר".
התרגום: אלי ביז'אווי תרגם את המחזה מחדש, וחובב אומרת: "יש לו יכולת נדירה לא לדחוף את ההקשרים המובנים מאליהם, אלא ליצור סאבטקסט שאנחנו כבר נרגיש את החיבור לחיים שלנו. למשל, במשפט 'על איזה עולם נפלנו, רק סבל, שחיתות וחורבן' הבחירה לתאר את העולם דווקא בשלוש המילים האלו שהכי מתחברות לתחושה שלנו בשנתיים האחרונות, שיש שחיתות וחורבן וקשה להחזיק מעמד".
העבודה: חדר החזרות והמציאות מתכתבים זה עם זה. "אנחנו באים בכל בוקר עם מה שהמציאות מכתיבה וכשטקסטים מהמחזה מהדהדים את המציאות, אנחנו בוכים בחדר. המילים של ברכט נוגעות לשאלה מה אדם צריך לעשות כדי לנסות לעשות טוב בעולם? זו שאלה פשוטה אבל מאוד מורכבת".
בחדר החזרות עובדים הררי ואבני על סצנה של שן־טה וונג סון, הטייס המובטל. הם נפגשו לראשונה על הבמה לפני עשור ב”רומיאו ויוליה” בתיאטרון באר שבע ומאז שיחקו יחד כמה פעמים, כולל בימים אלה בקאמרי ב"מי מפחד מווירג'יניה וולף". הררי שמגלמת את התפקיד הכפול אומרת: "אנחנו מוצאים את עצמנו תוך כדי עבודה בכל מיני סמטאות של אבסורד, ואני שמחה לגעת בחומר הזה שמתקשר לי למה שקורה כרגע במדינה ובעולם בכלל. לצורך לחפש את הטוב אף שרע מאוד, ולהמשיך לקוות שגם הטוב מתגלגל ולא רק הרע. יש משפט יפה במחזה: 'טוב לב הוא כמו פעמון, צריך לתת בו מכה ואז הוא מצלצל'. אני מרגישה שהתנועה לכיוון הטוב מאוד חסרה לי עכשיו. העולם הדיסטופי של רעב, בעלות ואופורטוניזם שברכט מציג מזכיר את הממשלה שלנו, וזה מעלה את השאלה - איפה בכל זה האדם הפשוט יכול לעשות מעשה?".
"אני אוהב את הגישה האירונית של ברכט ומצד שני המאוד אנושית", אומר אבני. "יש פה זווית מורכבת שלא מחלקת את העולם והחיים רק לטוב ורע. במובן מסוים כולם רעים, גם הדמות הטובה ביותר במחזה. אנחנו לא עושים מעשים טובים רק מתוך אלטרואיזם, לפעמים המניעים של המעשים הטובים ביותר הם אגואיסטיים, אז האם זה רע? לא בהכרח, כי התוצאה טובה. יש משהו משחרר בידיעה שכולנו רעים ומפה אפשר לעשות טוב".
מוזיקה ושירים: ניר כנען כתב מוזיקה ומילים חדשות. "דרך המוזיקה נחשפים ללב ולדופק של הדמויות מתחת לשכבות ההגנה שהמציאות שמה עליהן, וזו אחת הגדולות בעבודה המדהימה שניר עשה", אומרת חובב.
הצגה ראשונה: 5 בספטמבר
