יפתח קליין: "אנחנו חיים פה בתחושת אשמה על הנורמליות"
השחקן יפתח קליין נמצא בחזרות אחרונות למופע אישי שיצר וגם משחק בהבימה. הוא לא מוותר על שלאפשטונדה בשישי בצהריים, אוהב לקנות בגדים לאשתו ולבתו ולא מסוגל ללכת יחף, אפילו לא בבית. הוא מצטער שחזר לעשן ואת העצה הכי טובה קיבל משמואל וילוז’ני, שהיה כמו אח גדול בשבילו
איפה אנחנו תופסים אותך?
"אני עובד בימים אלה בלהביא לעולם מופע חדש, 'שיישאר בינינו'. זה תהליך מעניין ומאתגר. הריאיון הזה הוא חלק קטן מזה. פעם חשבתי שאתה מעלה מופע וזהו, אנשים באים, אבל היום אני יודע כמה ליווי והשקעה היצירה החדשה צריכה כדי לזכות במקום שראוי לה ולהגיע לכמה שיותר קהלים".
איך ואיפה אתה שותה את הקפה שלך?
"בקפה בשכונה או בחצר הבית. עם סיגריה לצערי. חזרתי לעשן".
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
"אני לא שותה בירה, אבל הייתי שמח לשבת לקפה עם קרל אובה קנאוסגורד הנורווגי. הוא הסופר האהוב עליי בעולם, ששינה את פני הספרות. הוא כותב על החיים שלו בכנות בלתי מתפשרת ובשמות אמיתיים. הוא מאוד השפיע עליי".
על מה אתה עובד עכשיו?
"אני בחזרות אחרונות ל'שיישאר בינינו' בשיתוף הרקדנית־שחקנית רוני ברנדשטטר. זה מופע אישי וחשוף שמורכב משני סיפורים שמשולבים אחד בתוך השני ומספרים על חוויות, תיקון והצורך שלנו בקשרים משמעותיים. החלק שלי מבוסס על יומן שכתבתי לאורך המלחמה ועולה ממנו תמונה כואבת ומצחיקה של גבר שמחפש את מקומו בבית ובעולם המשתנה. כולם צריכים לראות את זה, זו חוויה מזככת לכל מי שחי במדינה הזאת. במקביל אני משחק בהבימה בהצגה הנפלאה 'הערת שוליים'".
מה השריטה שלך?
"יש לי הפרעת קשב או רגישות יתר או לא יודע איך לקרוא לזה. אני יכול להכיל דברים עד שבבת אחת הסיר עולה על גדותיו ואז אני חייב להפסיק הכל. הילדים שמים מוזיקה באוטו והם יודעים שיש שלב שאני פתאום מכבה את הרדיו כי אני מוצף מדיבורים ומוזיקה וצפצופים בכביש והכל ביחד. אני גם לא מסוגל ללכת יחף. אפילו בבית שלי".
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
"קיבלתי הרבה עצות טובות. אחת מהן היתה כשווילוז’ני, שהיה כמו אח גדול בשבילי, ביים אותי בהצגת היחיד שלי 'בצהרי היום' ואמר לי 'תעשה כל מה שאתה צריך כדי שיהיה לך נוח על הבמה'. אני מסביר לתלמידים בסדנאות שלי שלעמוד על במה או מול מצלמה זה חשוף ולא נוח, אז שיעשו הכל כדי שתוכלו להרגיש ביטחון. כולל להחביא את הטקסט במקום קרוב למקרה שתשכח את הסצנה הבאה".
איך אתה אוהב להעביר את שישי בצהריים?
"בשנ”ץ. שישי בצהריים זמן לקרוא במיטה ולישון שלאפשטונדה. מי שלא מבין את זה מפספס משהו גדול".
איזה כוח על היית רוצה שיהיה לך?
"כוח האהבה האין־סופית. זה דווקא כוח שזמין לנו, אבל יש הרבה הפרעות להתחבר אליו ולחוות אותו. בתקופה האחרונה כל כך הרבה שנאה מסביב שמחלחלת, המתקפה האיומה של 7 באוקטובר והתחושה הלא נגמרת של כאב עמוק, חוסר צדק, אובדן אמון בעולם והסתה בלתי נתפסת. אני משווע לחמלה ובראש ובראשונה בתוכנו, אחד אל השני. אני מנסה להביא את זה ביצירה".
באילו נסיבות יוצא לך לשקר?
"אני משתדל להיות אמיתי".
מי בעיניך האדם הכי סקסי?
למה אתה מתגעגע?
"לעולם שלפני הרשתות החברתיות, תאגידי הענק ותוכנות הניווט, לעולם שבו יכולת ללכת לאיבוד וזה היה חלק מהדרך, שהטבע לא היה מגודר, לעולם שלא הכל היה דומה כל כך למה שכבר ראית אלף פעם, לערב שקופיות אצל סבא וסבתא אחרי שחזרו מטיול בחוץ לארץ וקיבלנו הצצה לעולם זר, שונה ומסקרן. אולי אני פשוט מתגעגע לתמימות של הילדות. לתחושה שהכל הרפתקה".
איפה הכי היית רוצה לגור?
"יש לי חלום להעביר חורף במקום של טבע פראי וקיצוני. משהו עם הרבה שלג. משהו מאתגר נפשית ופיזית אבל גם מספק כמובן".
על מה אתה אוהב להוציא את הכסף שלך?
"אני אוהב לקנות מתנות, בגדים לשירי ונעמי הבת שלנו, אני גם אוהב לטוס לחו"ל, אבל בזמן האחרון משדרים לנו שהעולם מגעיל, שכולו נגדנו. לרוב אתה נוסע ומגלה שהעולם יפה ומלא אהבה וקבלה. אנחנו מתכנסים פה בתחושת גטו. חייבים לשנות את זה".
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"בסך הכל אני חושב שאני די בסדר. אני חי בתהליך של תיקון ושיפור עצמי, אבל מובן שיש עוד דרך ארוכה. זה מסע של חיים שלמים. הייתי רוצה יותר ביטחון עצמי לקדם את הדברים שאני מאמין בהם ולהילחם עליהם".
על מה יש לך רגשות אשם?
"על המון דברים. אני רוצה לעשות את הדבר הנכון, להיות עבור אחרים, אני רוצה לתרום ולעשות, לתקן עוולות, לתמוך במשפחות החטופים ובמשפחות שכולות. יש כל כך הרבה שזקוקים לזה. אנחנו חיים פה בתחושת אשמה כללית על הנורמליות. סוחבים משא כבר ויש לזה מחיר. לרוב זה מסתכם בזה שאני הולך להפגנות".
מה אתה מחשיב כהישג הכי גדול שלך?
"הדבר שהכי זוכרים לי הוא הסדרה 'טירונות' ואני מרגיש שבאמת היה שם הישג. מכיוון אחר, ההצגה שיצרתי 'ערב שקופיות' על משבר זוגיות שחוויתי והתחילה כהצגה ניסיונית וקטנה בפסטיבל עכו וממשיכה עד היום באולמות הכי גדולים בארץ. זה הישג וגילוי ענק עבורי, שמשהו שכתבתי הגיע ונגע בכל כך הרבה אנשים".
מה מפחיד אותך והאם זה השתנה מאז המלחמה?
"יש סוגים של רוע שכשאני נחשף אליהם אני מטולטל עד עמקי נשמתי ואומר 'הדבר הזה חייב להיות מושמד ולא יכול להתקיים יותר בעולם'. זה היה הנאצים, דאעש ושוב במתקפה של חמאס ב־7 באוקטובר. הם אויב אכזר ומסוכן שלא יכול להתקיים יותר. אבל בממד אחר מפחיד אותי הפילוג שההנהגה יוצרת בעם שלנו והמקום שהם לוקחים אליו שאין בו הגינות ואנושיות וערבות הדדית".
מה עושה אותך מאושר?
"עבודה עושה אותי מאוד מאושר. אני חי כשאני בצילומים או בכל תהליך יצירתי אחר אבל בעיקר כשאני משחק".
מה אתה מחשיב כנכס היקר ביותר שלך?
"המשפחה שלי. לקבוצת וואטסאפ שלנו קוראים משפחת המטומטמים, אבל אין בר מזל כמוני, שאני מוקף באנשים כל כך חכמים, מוכשרים, אנושיים ויוצאי דופן. שירי ואני עשינו כנראה משהו טוב".
איזו תכונה אתה הכי מעריך אצל החברים שלך?
"הקשבה, הכלה ואינטליגנציה רגשית. אני אוהב אותנטיות וזקוק לה. אין לי סבלנות לפוזה. אני כמובן רוצה לצאת טוב ומשתתף בכל התעתוע הזה של האינסטגרם, פרמיירות וכו', אבל בעולם האמיתי אני צריך מקום שאני יכול להיות בו אני באמת".
מי האמן שהכי השפיע על יצירתך?
"אני עובד במקצוע שהיה החלום שלי, והמתנה הגדולה ביותר היא היוצרים, הבמאים והשחקנים שזכיתי לעבוד איתם. כל אחד מהם השפיע עליי בדרך זו או אחרת והם חלק ממי שאני".
אם לא היית שחקן ויוצר מה היית עושה?
"תמיד רציתי להיות רופא, ופעם אפילו ביקשתי להיות סטודנט חופשי בפקולטה לרפואה בתל אביב, אבל לא ממש התייחסו אליי. חבל. פספסו. גם הייתי שמח להיות יזם. אני מלא ברעיונות מעולים".
