סגור
פנאי אסף פרי שחקן
אסף פרי. "יש בקאמרי משהו שמזכיר כוורת שכולם עובדים בה ביחד, משהו שאין באף תיאטרון אחר" (צילום: יובל חן)

"סטנלי שלי טורף עם מצפון"

השחקן אסף פרי נכנס לדמות האיקונית של סטנלי קובלסקי במחזה הקלאסי "חשמלית ושמה תשוקה", שיעלה בקאמרי ומאיר באור חדש גם את הדמויות בסיפור. "זה מאבק בין החייתי לאנושי. נולדנו עם כוח להיות אנושיים וסטנלי לא תמיד עושה את זה" 

"אין הרבה תפקידים שאני הולך איתם בראש, אבל אם היית מבקשת שאתן כמה תפקידים שאני רוצה לעשות, ברור שסטנלי קובלסקי הוא אחד מהם", אומר אסף פרי, והוא מתכוון לאחת הדמויות העוצמתיות והמורכבות בתיאטרון האמריקאי – הגיבור החייתי והפגיע מתוך "חשמלית ושמה תשוקה" של טנסי וויליאמס, שהפך לסמל של גבריות גולמית ותשוקה הרסנית על הבמה, והזניק את הקריירה של מרלון ברנדו. פרי נמצא בימים אלה בחזרות האחרונות לגרסה חדשה של המחזה הקלאסי של וויליאמס בבימוי שיר גולדברג לנוסח עברי חדש של אלי ביז'אווי, שתעלה ב־15 באוגוסט בקאמרי.
המחזה זיכה את מחברו בפרס פוליצר, ומאז לא יורד מהבמות ברחבי העולם. ברנדו גילם את קובלסקי בהפקה הראשונה בברודוויי ב־1947 ובסרט הקולנוע עטור פרסי האוסקר של איליה קאזאן מ־1951, שהעלה אותו לגדולה. בישראל גילמה את קובלסקי בעבר שורת שחקני אופי מובילים: ניקו ניתאי, ארנון צדוק, גיל פרנק ועמוס תמם.
במרכז המחזה ניצב המשולש: בלאנש, סטלה וסטנלי. הצצה חטופה לחדר החזרות מבטיחה חיבור מסקרן ומרתק בין שלושת השחקנים המגלמים אותם. בלאנש (קרן מור) השברירית (על מור אומר פרי: "היה לי חיבור מעולה איתה מהרגע הראשון. יש לנו חוש הומור דומה, אנחנו צוחקים מאותם דברים ומאוד כיף לעבוד יחד"), בת למשפחת אצולה דרומית שירדה מנכסיה, נושאת טראומה אישית ומתקשה להתמודד עם המציאות החדשה. היא מחפשת מפלט במקום חדש ומגיעה אל אחותה הצעירה סטלה (אנסטסיה פיין) ובעלה סטנלי שגרים בשכונת פועלים ענייה בניו אורלינס, במסווה של חופשת קיץ. המפגש המורכב והיצרי בין בלאנש לסטנלי נתפס על ידיו כאיום על הטריטוריה והמשפחה החדשה שלו, והופך הרסני גם עבור סטלה.
1 צפייה בגלריה
פנאי אסף פרי ו קרן מור ב הצגה חשמלית ושמה תשוקה קאמרי
פנאי אסף פרי ו קרן מור ב הצגה חשמלית ושמה תשוקה קאמרי
פרי עם קרן מור. "היה לי חיבור מעולה איתה מהרגע הראשון"
(צילום: משה צ'יטיאת)
"סטנלי זה יצר מתפרץ, תשוקה שלא יודעת שובע, הוא כל הזמן רוצה עוד, סטנלי הוא חיה", אומר פרי על הדמות שהוא מגלם. "סטנלי שלי הוא גם קשוח וגם רגיש, אי אפשר לעשות אותו רק רע וקשוח. שיר הביאה לחדר החזרות את הדימוי של הג'ונגל ואני מאוד מתחבר לזה. סטנלי הוא טורף עם מצפון, שזה קונפליקט פנימי אדיר. אני מנסה להבין אותו ולתת צידוק לפעולות שלו, למה גורם לו לרמוס בנאדם אחר, והדבר הזה הוא המאבק הג'ונגלי. בטבע אין מוסר, מוסר זה דבר אנושי. כשצ'יטה טורפת עגל היא לא עושה משהו רע בעיניה וגם לא בעיני העגל ואין חיה אחרת ששופטת אותה. הדבר העיקרי שאני מתעסק בו כל הזמן זה המאבק בין החייתי לאנושי במחזה הזה. אנחנו נולדנו עם הכוח להיות אנושיים וסטנלי לא תמיד עושה את זה, החייתי משתלט עליו".

"שתי נשים מורכבות ומעניינות"

קלאסיקה כמו קלאסיקה נשארת רלבנטית גם הרבה שנים אחרי שנכתבה, וכשאני שואלת את פרי מה המניע להעלות את המחזה בימינו, הוא אומר: "קודם כל, הוא כמעט ולא בוים על ידי נשים וזה מחזה שיש בו שתי נשים מאוד מורכבות ומעניינות, אז זו כבר סיבה לעשות אותו היום ולתת לו נקודת מבט אחרת. דבר נוסף הוא הנושא של החייתי מול האנושי. כבני אדם יש לנו הכוח להפוך מחיה לבן אנוש וזה משהו שבימים אלה, ספציפית עם המלחמה ובעיקר עם החטופים, יושב לי מאוד על הדבר הזה. יש הסכמה שהדבר האנושי הוא לעשות כל מה שאפשר כדי להחזיר את האנשים שנמצאים במקום החייתי הזה הביתה וכבני אדם יש לנו הכוח האנושי לעשות את זה ואם לא נעשה את זה אז אנחנו פוגעים באנושיות שלנו".

"גבר שעושה גזלייטינג"

פרי (38) הגיע אל התיאטרון בגיל מאוחר יחסית. הוא בכלל היה רגע מלהיות פקח ברשות הטבע והגנים, אלא שהחלטה מפתיעה של רגע הובילה אותו ללימודי משחק. "אני מאוד אוהב טיולים והייתי בשנת שירות במדבר. במהלך טיול בדרום אמריקה חבר טוב מהרשות אמר לי שמחפשים פקח למכתש רמון, שזה מקום אהוב עליי במיוחד. עברתי ראיונות בסקייפ והתקבלתי. בדרך חזרה ארצה, ובזמן שחיכיתי למפתחות של הטנדר הירוק של פקח, פתאום נכנס לי הג'וק הזה של המשחק. בחודש המתנה שהיה לי עד להתחלה של עבודת הפיקוח הלכתי למיונים למכינות כדי לבדוק את הדבר הזה, והתקבלתי למכינה – ואז הברזתי לרשות הטבע והגנים. החבר מהרשות כעס בהתחלה ואמר 'עד שאתה לא מביא לי פרס אופיר אני לא סולח'. עדיין לא הבאתי לו, אבל אנחנו חברים טובים".
אחרי הלימודים בסמינר הקיבוצים שיחק בקאמרי בהצגות "אח יקר", "אנה פרנק" ו"הילד חולם". בהמשך שיחק גם את תפקיד המלך ב"המלט" של מאור זגורי בהבימה ובכמה הצגות בתיאטרונים מסחריים. "הקאמרי הוא האהבה הראשונה שלי בתיאטרון", הוא אומר. "יש משהו, אפילו במבנה שלו, שמזכיר כוורת שכולם עובדים בה ביחד, משהו שאין באף תיאטרון אחר. החלום שלי היה לחזור לפה".
בטלוויזיה הוא שיחק בעונה השנייה של "האחיות המוצלחות שלי", "חזרות", "טהרן" ו"פאודה" ובקרוב בעונה השלישית של "זגורי אימפריה", בסדרת המתח הבלשית "ים המוות" בקשת ובדרמה הרפואית "לב של רוצח" ב־HOT. בימים אלה משתתף בסדרה "חזי ובניו" ובתהליכי הפקה של סדרת רשת לתאגיד שכתב עם השחקן והתסריטאי ניב מג'ר ("ילד זין", "על הספקטרום"). הוא נשוי לתסריטאית והבמאית מיתר פרהט.
בצבא שירת כלוחם, ומתחילת המלחמה עשה מעל 100 ימי מילואים בצפון. על חזרות בתקופת מלחמה הוא אומר: "חברים שלי ברגעים אלו ממש נמצאים עמוק בעזה. ברור שזה אחרת אבל הכל אחרת. גם לשבת עם אשתי מול הטלוויזיה ולאכול זה אחרת. אני מאוד חושש מה'הותר לפרסום', ועכשיו כשהחבר'ה שלי במילואים אני חושש אקסטרה. אבל ברגע שאני נכנס לחדר החזרות, אני מצליח להתנתק ולהיות רק בזה, ולמזלי זה הרבה שעות ביום".
הבמאית גולדברג אומרת על הבחירה בו: "ראינו המון שחקנים שנבחנו לתפקיד הזה. אסף הביא פן רגיש יותר וגם איזשהו nerve. בתקופה שהמחזה נכתב כל העניין המגדרי היה אחרת, וברוב ההפקות היה סטנלי מאוד אלים, על גבול האכזרי, ושוביניסט. בגרסה שלנו קצת טשטשנו את הזמנים והלכתי יותר על המקום של גבר שעושה קצת גזלייטינג. הוא פחות אכזרי. למרות ההבדלים, התמות שהניעו את המחזה אז רלבנטיות גם היום: מאבק בין המינים, העולם הישן למול העולם הקפיטליסטי, המהיר, ההישרדותי והחלום האמריקאי".