מיפו ועד מחנה יהודה: חמשת בתי הקפה ספיישלטי הכי טובים בישראל
איפה לא יתעקשו להגיש לכם רק קפה חמוץ ופושר? מי משתדל לשמור על מחירים עממיים? בשביל איזה בית קפה שווה להרחיק עד לאזור בית שמש והיכן תרגישו הכי בבית? חיליק גורפינקל חמק מהבריסטות הקשוחים ביותר ואיתר חמישה בתי קפה ספיישלטי טובים במיוחד
קפה ספיישלטי הוא כמו יין טבעי – טעם נרכש. מי שלא נמנה על חסידיו יטען כי מדובר בקפה חמוץ ופושר, ההפך הגמור ממה שרוב שותי הקפה מצפים לו: חם ומתוק, אולי גם קצת מריר. מומחי הקפה ידברו על זנים ווריאציות, על העסקה הוגנת ואקולוגיה, על דרגות קלייה וטמפרטורת הכנה. אבל בסופו של דבר, כפי שהסביר לי בפשטות אסף ביטון, מבעלי קפה נחת הוותיק, מדובר בקפה שהוא פשוט יותר טוב משל האחרים. כמה פשוט, כך קשה. בשביל לקבל קפה יותר טוב צריך באמת לדעת איפה ואיך גידלו אותו, מאילו זנים הוא מגיע, ומה עבר עליו בדרך אליך.
הקפה הספיישלטי נקשר למונח נוסף: "הגל השלישי". לפי ביטון, מדובר בבית קפה שמטפל באותו קפה טוב שרכש – בין אם קלה אותו בעצמו ובין אם לא – כמו שצריך. כלומר, בעיקר לא שורף אותו למוות בטמפרטורה גבוהה מדי במכונת הקפה, ומכאן הקפה הפושר. החמוץ מגיע מקלייה בטמפרטורה נמוכה מהרגיל. בקיצור, הטמפרטורה קובעת הכל.
בתי קפה ספיישלטי הם בדרך כלל מעוז היפסטרי, ובשילוב האג'נדות והמניפסטים הם מוציאים שם מפוקפק לכל הסצנה. לפעמים בצדק, לרוב לא. בחלק מבתי הקפה האלה שולט מאחורי הדלפק ה"קופי נאצי" – כמו ה"סופ נאצי" האגדי מ"סיינפלד" – בריסטה מהגיהינום שיצעק עליך אם תעז לבקש, ירחם השם, קפה רותח. נדמה שמספרם של אלה הולך ופוחת, תודה לאל. כנראה שמעמדם של בתי הספיישלטי כבר איתן דיו ואין בזה עוד צורך.
לפניכם בתי קפה הטובים בתחום. נאלצתי להשמיט בצער, בשל קוצר היריעה, את "HOC - House of Coffee", את "לוקי" החדש והנהדר של סער אברשי ואנדריי בורדיוג, ועוד כמה נפלאים.
החלוץ
קפליקס
רשת קפליקס נולדה בבית קלייה קטן במתחם נגה ביפו. בני הזוג פיליפ (המכונה פליקס) ויעל שפר הקימו אותו בתחילה כבית קלייה בלבד, אך הביקוש הפך אותו לבית קפה. זה היה ב־2011, ומאז גדל המקום לרשת קטנה, שחלק מסניפיה עברו עם הזמן לידיים אחרות. כיום מונה הרשת שלושה סניפים בישראל: המקורי ביפו ברחוב סגולה, סניף ברחוב מרחביה בשוק לוינסקי ועוד אחד ברחוב שלמה המלך.
מכיוון שפיליפ הוא במקור עולה חדש מגרמניה, יש גם סניף ובית קלייה בברלין. קפליקס אחראים לא רק להולדתם של הבריסטות הקשוחים ולספלים האישיים שמחכים לבעליהם בארונית קטנה בכל סניף, אלא גם, וזה העיקר, להולדתו של קפה הספיישלטי בישראל.
הביתי
נחת
ברשת נחת הקטנה יש בתי קפה מגן עדן, גם למי שאינו מחבב ספיישלטי חמוץ ופושר. קודם כל, אסף ביטון כבר אינו מעוניין לחנך אף אחד. שנית, מדובר בבתי קפה שממלאים את ייעודם המקורי, זה שקשור למילה הראשונה בצירוף – בית. רק אחר כך מגיע הקפה. שלושת הסניפים של נחת הם בית ללקוחותיהם. הסניף המקורי בכיכר דיזנגוף אמנם נסגר לא מזמן, אבל במקומו נפתחו שניים במרחק יריקה: האחד בכניסה למלון סינמה (לשעבר קולנוע אסתר), ממש על הכיכר, והשני בפינת ריינס ופרישמן, על חורבות הקפה השכונתי המקסים "ליזולטה" שנסגר לדאבון הלב.
יחד עם בית הקלייה והסניף הגדול במתחם התחנה בדרום תל אביב, הפכה הרשת הקטנה והוותיקה הזו, שחוגגת כבר בת מצווה, לאבן שואבת לחובבי קפה איכותי ומוקפד, אבל לא פחות מכך לכל מי שמחפש בית מחוץ לבית. הפולים גדלים בחוות סחר הוגן באתיופיה, גואטמלה, ברזיל, קולומביה והודו, שבעלי הבית בוחרים ומשגיחים עליהן באופן אישי. המחירים, כמו בכל קפה ספיישלטי ראוי לשמו, רצחניים – לפחות של פולי הקפה או הטחון שלוקחים הביתה. כוס קפה כאן עולה כמו בכל מקום, כלומר גם יותר מדי, אבל לא יותר מהאחרים.
המגדל
אגרוקפה
אמנם רבים מהמוזכרים בכתבה זו מעורבים בדרך כלשהי בגידול הקפה שלהם בארצות אקזוטיות מעבר לים, אבל נראה שחנן אלקיים לקח את זה צעד אחד קדימה. או אחורה. אלקיים עבד בכלל במעבדות הכימיה של חברת ארוטק, שמפתחת אנרגיה לתעשיות ביטחוניות. (https://www.calcalist.co.il/style/article/s1rrrexsk) בנסיעת עבודה לקולומביה הוא נפגש עם חקלאים מקומיים וגילה כמה מיושנות שיטות העבודה שלהם, בעיקר בכל מה שקשור להשקיה. הוא השיג להם טפטפות בחינם, והם בתמורה מכרו לו את הקפה שגידלו. את הקפה הוא מייבא ליישוב שריגים לי־און שליד בית שמש, קולה אותו בעצמו במכונות שהן פאר היצירה, ומשנע את רובו לארצות הברית.
חלק ממנו מוכר בבית הקפה שלו, שהוא בית מקדש אמיתי לקפה. בפנים יש גם שני אולמות לסדנאות קפה, כנסים וימי חברה. הקהל כאן הוא הכי ארץ ישראל שתראו: דתיים, חילוניים, חיילי מילואים. זהו ללא ספק בית הקפה ספיישלטי הכי פחות מלחיץ שיש, ואולי גם הכי מקסים. אלקיים מביא קפה גם מהונדורס, קוסטה ריקה, אתיופיה ואפילו פפואה גינאה החדשה. אימפריה מקסימה של איש אחד שעוד לא אמר את המילה האחרונה, וכנראה לא יגיד אותה אף פעם, כי תמיד יש עוד משהו לעשות. לצד הקפה יש גם מאפים, כריכים וכל מה שצריך מסביב.
העממי
טלק
קפה טלק של טל פרידמן (לא הקומיקאי) הוא המקום הכי עסוק בשוק תלפיות ההומה בחיפה, ואחד מבתי הקפה הטובים בארץ, ספיישלטי או לא. זה קשור להמון דברים, והפחות חשוב בהם הוא הקפה עצמו, למרות שהוא נפלא. פרידמן טוען אגב שהוא "גם קפה ספיישלטי", ומסביר: "קפה ירוק לא קלוי שמקבל ציון של יותר מ־80 מאיגוד הספיישלטי העולמי, רק הוא זכאי לתואר ספיישלטי".
פרידמן מודה ש"לא כל הקפה שלי עובר את ה־80, אבל לא יורד מ־78", ומגלה: "אני לא טהרן, כי אני נאמן לטעם, ומאוד משתדל לשמור על מחיר ידידותי גם כשקונים הביתה. קילו קפה עולה אצלי 150–180 שקל, ובתל אביב תמצא גם ב־250 שקל בקלות. אידיאולוגית, תמיד יש לי מחשבה שקפה זה משקה יומיומי וחברתי, ומפריע לי שרק עשירים יכולים לשתות קפה טוב. אני משתדל שזה לא יקרה כאן. יש כאן זכות בסיסית לכל אדם". הקפה שלו מגיע, כמו אצל רוב הקולגות, מלא מעט ארצות: קולומביה, קוסטה ריקה, ברזיל, הונדורס, אתיופיה וקניה. יש גם מאצ'ה, כמו כמעט אצל כולם בתחום, סנדוויצ'ים שמכינים במקום ומאפים של מאפיית דולצ'ה החיפאית, ובעיקר איזו רוח עממית שכבר לא פוגשים, בטח לא בתל אביב. לטלק יש כבר גם סניפים נוספים.
הירושלמי
רוסטרס
רוסטרס נפתח כבר ב־2014 והיה בית הקפה ספיישלטי הראשון בירושלים. בעשורים האחרונים הפך שוק מחנה יהודה לאתר תיירות מבוקש במיוחד ושינה קצת את אופיו האותנטי, ויכול להיות שזה משליך גם על רוסטרס. ועדיין, אין כיף גדול יותר מלשבת בפינה הקסומה והמקורה ברחוב האפרסק פינת עץ חיים, הרחוב הראשי של השוק, ולבהות בעוברים ושבים.
ברוסטרס מגישים קפה מקולומביה, אתיופיה, אינדונזיה, גואטמלה, קוסטה ריקה ועוד, ויש גם טחון לקפה שחור, כי זו בכל זאת ירושלים ולא כולם כאן היפסטרים. למי שכן יש גם קפה אורגני. יש נטול קפאין, ציוד להכנת קפה ביתי, חליטות תה וכוסות יפות. לרוסטרס יש כבר כמה סניפים, לא כולם בירושלים, אבל בכולם אחלה של קפה ואווירה נהדרת, נטולת פוזה תל אביבית. תודה לאל. https://www.rooster-coffee.co.il/
