מניפה דגל: התערוכה שמפגישה את שמחת תורה עם הטראומה הלאומית
בתערוכה חדשה ומרשימה הופכת תמר לוי אלפסי את דגלי שמחת תורה, סמל נוסטלגי ותמים של ציונות ומסורת, לכרוניקה של אסון ידוע מראש
7 באוקטובר 2023 זכה בשנתיים האחרונות לאינספור עיבודים והתייחסויות חזותיות וגרפיות. עכשיו גם התאריך העברי המקביל - המציין את סיום הקריאה בתורה והתחלת הקריאה מחדש - הוא המושא של תערוכה חדשה "שביעי עשרת" שמציגה תמר לוי אלפסי, בגלריה "על הצוק" בנתניה (הגלריה העירונית נתניה).
לוי אלפסי (62) היא מאיירת ואמנית רבת־תחומית, שמשלבת מסורות של אמנות ומלאכות יד עם חומרים מפתיעים ועכשוויים. בפרויקט קודם, "זרביה", היא ארגה בעבודת יד עמלנית ומרהיבה חוטי ברזל למחיצות ושטיחי קיר רקומים בעקבות טקסטילים מרוקאיים מסורתיים.
בתערוכה הנוכחית (ליווי אמנותי: בוקי גרינברג), עברה לוי אלפסי לטכניקות יצירה פשוטות במתכוון, כמעט עממיות, ויצרה 12 דגלים לשמחת תורה, שמעבדים את הטראומה הישראלית־יהודית הכפולה באמצעות הפורמט הייחודי שלהם. בפרויקט המרשים, שאף זכה בפרס ראשת העיר נתניה, היא התחקתה אחרי המסורת העממית של דגלי שמחת תורה הצבעוניים, שבהם ילדים מנפנפים בבתי הכנסת בזמן ריקודי ההקפות.
בשיחה עם כלכליסט היא מסבירה כי ״החפצים המקוריים הללו, שחלקם בני 150 שנה, הפכו ברבות השנים לסממן של הציונות והלאומיות העברית. הם הכילו דימויים של התחדשות העם היהודי בארץ, הופיעו בעיצובים חילוניים ודתיים כאחד, ולעתים ציינו אירועים חשובים בתולדות המדינה - כמו למשל הניצחון במלחמת ששת הימים״.
כל אותם דימויים תמימים ונוסטלגיים של שמחה, ניצחון, עצמאות ואופטימיות ישראלית שהונצחו בדגלי שמחת תורה בעשורים הראשונים של ישראל מתהפכים בתערוכתה של לוי אלפסי, כפי ש־7 באוקטובר הפך מיום חג ליום אבל. וכך למרות הצבעוניות השמחה, הנצנצים העליזים וריבוי הפרטים מתגלים בעבודות רגעים מצמררים של הטבח, בין שקרו ובין שעומדים לקרות. מתוך הקישוטים מגיחים מטוסי קרב מעופפים, רכב טויוטה של חמאס, כלי נשק וקוביית מיגונית חלולה.
״גדלתי בבית דתי, במושב זרועה במועצה האזורית שדות נגב, ולפני כשנה קיבלתי במקרה קטלוג נהדר של תערוכה במוזיאון ארץ ישראל שעסקה בהיסטוריה ובעיצוב של דגלי שמחת תורה״, מסבירה לוי אלפסי. ״בילדותי זה מה שעשינו לקראת החג, קישוט הדגלים. כשראיתי את הקטלוג אמרתי לעצמי - הדגלים הם החיבור שלי. גם אם אני כבר שנים רבות חילונית ולא מנהלת אורח חיים דתי. מסורת היא מסורת, היא מוטמעת בנו, אי אפשר להתעלם ממנה.
״בקטלוג נתקלתי בדגלים מהמאה ה־19, שעשויים ברוח האמנות היהודית של מגזרות הנייר הקישוטיות, ובהשראה הזו יצרתי את חלק מהדגלים משכבות בריסטול גזורות, אבל שילבתי בהם גם ציור ישיר. בסך הכל יצרתי 12 דגלים - כמספר השבטים שהמדינה ממילא מחולקת אליהם - הפילוג וההפגנות התחילו עוד לפני המלחמה. רציתי ליצור דגלים בהתאם לרוח התקופה, למה שקורה לנו עכשיו. בכל אחד מהם יש פרט קטן שמאיים, חיים שלמים של אנשים שלא מודעים למה שהולך ומתקרב. וכך גם הטקסטים שמופיעים בהם, שלקוחים מהדגלים המקוריים: ׳שישו ושמחו בשמחת תורה׳ לצד דמויות הרוקדים במסיבות שמזכירות את הנובה. אבסורד מוחלט בין מה שקורה בדגל ובין מה שקרה לנו בחיים".
